אחריות הורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אחריות הורית הוא מונח המתייחס לכלל הזכויות, החובות והסמכויות שיש לאדם כלפי ילד בכלל, ושל הורה כלפי ילדו בפרט.

על פי האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, זכותו של כל ילד, שיהיה מבוגר שישא באחריות ההורית כלפיו. האחריות ההורית נוצרת עם לידת התינוק והיא מחייבת את שני ההורים בין אם הם נשואים, גרושים, פרודים או מקיימים זוגיות מכל סוג שהוא. גישת האחריות ההורית היא הגישה המודרנית ליחסים בין הורים לילדיהם, בעוד שבעבר נהגו לראות בהורות סוג של מערכת זכויות הורים כלפי ילדיהם.

ועדת רוטלוי, שהגישה את דו"חותיה בשנת 2003, הגדירה את האחריות ההורית הדרושה בחוק הישראלי וגיבשה הצעת חוק שנועדה להביא להכרה של החוק הישראלי בזכויות ילדים ובאחריות הורים. בדו"ח הוועדה נאמר:

"ביסוד מודל החקיקה עומדת ההכרה בעיקרון האחריות ההורית, על-פיו להורי הקטין מסורה האחריות הראשונית והחובה לפעול לשם הבטחת טובתו של הקטין. להורי הקטין מוענקות סמכויות ייחודיות לפעולה לשם מילוי אחריותם ההורית."

לפי המלצות ועדת רוטלוי, על המדינה מוטלת חובה לסייע להורים במילוי האחריות ההורית.

חלוקת האחריות ההורית היא נדבך חשוב בתפיסת האחריות ההורית. כל עוד ההורים מקיימים משק בית משותף אין רואים מקום להתערב בדרך חלוקת האחריות ההורית ביניהם, אם כי נושא זה נמצא בשיח הציבורי כל העת בשל הביקורת של נשים כלפי הגברים, שאינם לוקחים חלק מספיק בטיפול בילדים. לעומת זה, אם נפרדו שני ההורים יש מקום שהמדינה תתערב באמצעים של הדרכה, הנחייה, וקבלת החלטות לגבי דרך חלוקת האחריות ההורית בין שני ההורים, והכל כדי שטובת הילד לא תיפגע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]