אטאנאס פאנטב
| אטאנאס אטאנאסוב פאנטב Атанac Атанacoв Пантeв |
|
|---|---|
 הקולונל אטאנאס פאנטב |
|
| נפטר | 3 במאי 1943, סופיה, ממלכת בולגריה  |
| השתייכות | משטרת וצבא ממלכת בולגריה. |
| דרגה | קולונל |
| תפקידים צבאיים |
מפקד המשטרה הבולגרית |
אטאנאס פאנטב (בבולגרית: Атанac Пантeв; נרצח ב-3 במאי 1943, סופיה, ממלכת בולגריה), היה קולונל בולגרי, מפקד המשטרה הבולגרית בראשית מלחמת העולם השנייה ואחראי ליישום המסע לגירוש נתינים זרים, במסגרתו גורשו כ-4,000 מיהודי בולגריה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת הקריירה
פאנטב התחנך באקדמיה הצבאית הבולגרית בסופיה ולאחר סיום לימודיו הוצב לשירות צבאי בדרגת סגן. הוא לחם במלחמת העולם הראשונה. באמצע שנות ה-30 מונה לפקד על המשטרה הבולגרית. הוא נודע כפאשיסט ותומך נלהב של הגנרל חריסטו לוקוב, מנהיג הארגון הפאשיסטי "איחוד הלגיונות הלאומיים הבולגרים", שתמך במדינות הציר [1].
[עריכה] רדיפת יהודי בולגריה
[עריכה] ליל הבדולח הבולגרי
ב-20 בספטמבר 1939 יזם הארגון האנטישמי "ראטניק" מצעד בחוצות סופיה. בהסכמה שבשתיקה מצד המשטרה הבולגרית והעומד בראשה, הסתיים המצעד בהתקפה על בתי עסק בבעלות יהודית, ניפוץ שמשות והצתות. למחרת הגיעו חברי הקונסיסטוריון של יהדות בולגריה לפגישה עם פאנטב כדי למחות על אי התערבות המשטרה להרגעת המהומות. פאנטב טען ששר הפנים הורה לו שלא להתערב להרגעת הרוחות. חברי הקונסיסטוריון פנו לשר הפנים בתלונה וב-22 בספטמבר פרסם פאנטב הודעה שבה נתבקשה אוכלוסיית סופיה לשמור על השקט וכי נגד מפירי הסדר ינקטו צעדים חריפים [2].
[עריכה] המסע לגירוש נתינים זרים
ב-16 בספטמבר 1939 בהנחיית ראש הממשלה הבולגרי גאורגי קְיוֹסֶאִיבָנוֹב פרסם הקולונל פאנטב צו המורה ל-4,000 נתינים זרים לעזוב את גבולות הממלכה. רובם המוחלט של הנתינים הזרים היו פליטים יהודים. מטרתו של פאנטב הייתה לגרש בעלי נתינות זרה חזרה אל מדינותיהם ואת השאר להכווין להעפלה לארץ ישראל[3]. נתיני המדינות הזרות, בעיקר מיוון ומטורקיה, נתקבלו במדינותיהם ומחוסרי הנתינות נעצרו בהוראתו של פאנטב. העצורים הוכו, רכושם נבזז, הם הועלו על משאיות והושארו בשטח המפורז בגבולות בולגריה, יוון וטורקיה. עדויות מפלובדיב מציינות כי על העצורים נאסר לקחת מטלטלין. בשטח ההפקר הותקפו היהודים בידי משמרות הגבול, נשים נאנסו ועשרות נהרגו [4]. נציגי הקונסיסטוריון של יהדות בולגריה נפגשו עם הקולונל פאנטב, מחו נמרצות על הפגיעה ביהודים בשטחים המפורזים וביקשו ממנו לפעול להפסקת הרדיפות. פאנטב השיב שהם אינם אזרחים בולגרים ולקונסיסטוריון אין כל זכות חוקית להגן עליהם [5].
בגבור מחאות הקונסיסטוריון ובהיעדר כל אפשרות לשלח אל מחוץ לגבולות הממלכה את מאות היהודים שהיו מצויים בשטח המפורז, הורה הקולונל פאנטב להעבירם לווארנה כדי להעלותם על ספינות מעפילים. המשפחות היהודיות הגיעו לווארנה במצב קשה, מוכות רעב, נרשמו פצועים וחולים רבים בטיפוס הבטן בשל היעדר כל תנאי תברואה בשטח המפורז. הקהילה היהודית בווארנה נרתמה לסייע להן במזון, בבגדים ובמחסה. חלק מהפליטים הועלו על ספינות מעפילים, חלקן ספינות פרטיות שהפעיל הד"ר ברוך קונפינו ובכללן ה"רודניצ'אר" וה"סלבדור"[6].
פאנטב הורה לשלטונות בווארנה להתיר את הפלגת "הסלבדור", בניגוד להנחיית קצין הנמל שקבע שהספינה אינה כשירה לשיט. הספינה טבעה בים השיש ו-238 מנוסעיה נספו. יש הרואים בפאנטב אחראי ישיר ויחיד לטביעת הספינה [7]. ועדת החקירה שהקים הקונסיסטוריון לאחר טביעת "הסלבדור" הטילה את האחריות לאירוע על פאנטב שכפה על קצין הנמל לאשר את יציאתה למרות מצבה הרעוע ועל ד"ר ברוך קונפינו שהיה בעליה של הספינה [6].
[עריכה] מחנה המעצר איגנטייבו
ב-1 במרץ 1941 נכנס הצבא הגרמני ללא קרב לשטחי בולגריה וב-6 באפריל פלש לממלכת יוגוסלביה. 100 פליטים יהודים שאיבדו את נתינותם היוגוסלבית נעצרו על ידי המשטרה הבולגרית וביחד עם עוד 200 עצורים מווארנה, הובלו לכפר איגנטייבו ונכלאו בו. נשיא הקהילה היהודית בווארנה ז'ק טולידו פנה לפאנטב שכיהן כמפקד שירותי הביטחון במשטרת הביטחון הכללית בסופיה, בבקשה לשחרר את היהודים והוא הזמין את נציגי הקונסיסטוריון לפגישה במטה משטרת הביטחון. בפגישה דרש סטואיל דראגאנוב, סגנו של פאנטב, שוחד מנציגי הקונסיסטוריון כדי למנוע את גירושם של 300 העצורים אל מותם במחנות ריכוז מחוץ לגבולות בולגריה. ז'ק טולידו הצליח לגייס 80,000 לבות שהועברו למשטרה הבולגרית וכעבור מספר ימים שוחררו העצורים [8].
[עריכה] שלהי הקריירה ואחריתו
בקיץ 1941 התמנה פאנטב למפקד שירותי הביטחון במשטרת הביטחון הכללית בסופיה ובהמשך מונה לראש בית הדין הצבאי העליון בעיר. הוא נודע בקשיחותו הרבה כלפי חברי המחתרת הקומוניסטית, או החשודים באהדתה. ב-13 בפברואר 1943 נרצח פטרונו של פאנטב, הגנרל חריסטו לוקוב, על ידי חברי הארגון הקומוניסטי "המלאכים השחורים". ב-3 במאי 1943 ארבו לפאנטב בסמיכות לביתו מספר מחברי "המלאכים השחורים" ובהם היהודי לאון יעקב וירו בו[7]. פאנטב נפצע ומאוחר יותר מת מפצעיו. הלוויתו נערכה למחרת היום בסופיה. במרץ 1945 הועמד פאנטב לדין בבית הדין המיוחד שהוקם לשפיטת חברי המשטר הפאשיסטי הבולגרי ומשתפי הפעולה עם הגרמנים. ב-29 באפריל 1945 הרשיע אותו בית הדין בפשעים נגד העם הבולגרי. הוא נידון למוות וכל רכושו הוחרם [9],[10],[11]. ב-1970 הופק בבולגריה סרט קולנוע בשם "המלאכים השחורים" שעסק בפעילות הארגון המחתרתי ואזכר במרומז את רציחתו של פאנטב [12].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ארדיטי, סמי-שמואל, זכרונות מתקופת השואה 1940-1943, באתר mediatimesreview.com (בבולגרית).
- ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, כרך ג'-תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, עמודים 20-21.
- ^ ז'קלין סופרמן, החקיקה האנטי-יהודית בבולגאריה, 1940-1942, והתגובות עליה, פורסם בפעמים, 27, תשמ"ו 1986, עמוד 147. חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה. באתר מה-יא"ה
. - ^ רומנו, אלברט.א, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 591-592.
- ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, עמודים 27-28.
- ^ 6.0 6.1 קשלס, חיים, ספינות המעפילים סלבדור, דוריאן ונאדז'דה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 775-788.
- ^ 7.0 7.1 אלמוג, ישראל, השתתפות הנוער היהודי בתנועות מרי בבולגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה, באתר "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה".
- ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, עמודים 35-39.
- ^ מנולובה, ליובה "הקטיפה השחורה" חיסלה אדם חף מפשע, באתר lubamanolova.info (בבולגרית).
- ^ מנולובה, ליובה "הקטיפה השחורה" חיסלה אדם חף מפשע-חלק ב', באתר lubamanolova.info (בבולגרית).
- ^ קרבנות רדיפות הקומוניסטים בבולגריה, באתר victimsofcommunism.bg (באנגלית).
- ^ "מלאכים שחורים", באתר imdb.com (באנגלית).
