אטול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונת לווין של אטאפו, אטול במושבת טוקלאו שבמערב האוקיינוס השקט

אַ‏טוֹ‏לאנגלית: Atoll) הוא סוג של אי המצוי באוקיינוסים טרופיים. מבנהו שונית אלמוגים המקיפה לגונה, שנוצרה סביב להר געש שנסחף ושקע. לעתים בולטים שרידים של הר הגעש מעל המים בתוך הלגונה.

רבים מאיי האוקיינוס השקט הם אטולים. קיימים אטולים גדולים ששטחם אלפי דונם, מיושבים ומכוסים צמחייה, אך מרבית האטולים זעירים, אינם מאוכלסים והצמחייה בהם מועטה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה "אטול" במילה "אַ‏טהוֹ‏לוּ‏" בשפת דיבהי (שפה הודו-ארית המדוברת באיים המלדיביים). המילה נכנסה לשימוש במובן המקובל כיום בעקבות פרסומיו של צ'ארלס דרווין ב-1842, בהם תיאר את האטולים כסוג של איים, והציע הסבר להיווצרותם בהתבסס על חמש שנות תצפית שערך במהלך מסעותיו באונייה "ביגל" (1831 - 1836).

תפוצה וגודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטול נוקורו (Nukuoro) במיקרונזיה בשטח כולל של 40 קמ"ר ושטח יבשתי של 1.7 קמ"ר. בלגונה ניתן להבחין בריכוזי אלמוגים, הבולט בהם במרכז הלגונה.

ריכוזי אטולים קיימים באוקיינוס השקט (איי טואמוטו, איי קרוליין, איי מרשל, טריטוריית איי ים האלמוגים וקבוצות האיים של קיריבטי, טובלו וטוקלאו), ובאוקיינוס ההודיאיים המלדיביים, לקשאדוויפ, ארכיפלג צ'גוס וסיישל). באוקיינוס האטלנטי אין ריכוזים גדולים של אטולים להוציא שמונה אטולים מזרח לניקרגואה השייכים למחוז סן אנדרס ופרובידנסיה בקולומביה.

שוניות אלמוגים משגשגות אך ורק במים חמים באזורים טרופיים וסובטרופיים ולכן אטולים מצויים רק באזורים אלה. האטול הצפוני ביותר בעולם הוא אטול קורה (Kure) באוקיינוס השקט אשר מיקומו 28°25′N 178°20′W / 28.417°N 178.333°W / 28.417; -178.333קואורדינטות: 28°25′N 178°20′W / 28.417°N 178.333°W / 28.417; -178.333. האטולים הדרומיים ביותר בעולם מצויים בשונית אליזבת, חלק מטריטוריית איי ים האלמוגים בים טסמן, ומיקומם 29°57′25″S 159°4′32″E / 29.95694°S 159.07556°E / -29.95694; 159.07556קואורדינטות: 29°57′25″S 159°4′32″E / 29.95694°S 159.07556°E / -29.95694; 159.07556{{#coordinates:}}: אי־אפשר שיהיה יותר מתג ראשי אחד בכל דף. אין אטול הממוקם על קו המשווה עצמו, קצהו הדרומי של אטול ארנוקה, שהוא חלק מקיריבטי, נמצא רק 12 ק"מ מצפון לקו המשווה.

האטולים הגדולים בשטחם בעולם (שטח השונית, הלגונה והיבשה) הם:

  • שונית סיה דה מלהה (Saya de Malha Bank) במערב האוקיינוס ההודי (35,000 קמ"ר) שקועה כולה מתחת לפני הים בעומק מינימלי של 7 מטרים.
  • שונית לנסדאון (Lansdowne Bank) ממערב לקלדוניה החדשה (21,000 קמ"ר) שקועה כולה מתחת לפני הים בעומק מינימלי של 3.7 מטרים.
  • שונית צ'גוס הגדולה (12,642 קמ"ר), שטח יבשתי 4.5 קמ"ר.
  • שונית ריד בים סין הדרומי (8866 קמ"ר) שקועה כולה מתחת לפני הים בעומק מינימלי של 9 מטרים.
  • שונית מקלספילד בים סין הדרומי (6448 קמ"ר) שקועה כולה מתחת לפני הים בעומק מינימלי של 9.2 מטרים.

היווצרת אטול[עריכת קוד מקור | עריכה]

היווצרות אטול: הצבע הוורוד מסמל את היווצרות שונית האלמוגים. בעוד שהאי נשחק ושוקע שונית האלמוגים גדלה. לבסוף נותרת רק השונית עם לאגונה במרכזה. היווצרות אטול נמשכת כ-30 מיליון שנים.

על פי ההסבר של דרווין, טיפוסי איים שונים באוקיינוס מייצגים שלבים שונים בתהליך רציף של שקיעה וסחיפה של איים געשיים. תחילתם כהר געש המתרומם מעל פני הים. במים החמים סביב שולי האי מתפתחת שונית אלמוגים, הגדלה כלפי מעלה בעת שהאי שוקע. השונית נבנית בצידה החיצוני הפונה לים, ואילו בצידה הפנימי התנאים אינם מאפשרים זאת, ובהדרגה שוקע צד זה ונוצרת לגונה בינו לבין מרכז האי. מצב זה - של אי געשי המוקף ב"שונית-מחסום" המופרדת ממנו בלגונה - מכונה "כמעט אטול", וניתן לראותו באי בורה בורה ובאיים נוספים בארכיפלג איי החברה שבפולינזיה הצרפתית. בהמשך התהליך שוקע כל האי הגעשי ורק השונית המקיפה אותו שורדת מעל פני הים. זהו השלב שבו הופך האי לאטול. היווצרות אטול נמשכת כ-30 מיליון שנים.

אטולים הינם תוצר של פעילות ביולוגית, ולכן הם נוצרים רק באקלים טרופי בו המים חמים ומאפשרים את גידול האלמוגים ובניית השונית. איים געשיים באקלים קר יותר סופם שיישחקו וישקעו באופן מוחלט מבלי להותיר עקבות מעל פני המים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרופסור משה ברור, "אטול", לקסיקון גאוגרפי, (עמ' 3), הוצאת יבנה, תשס"א