אטיין בונו דה קונדיאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אטיין בונו דה קונדיאק

אטיין בונו דה קונדיאקצרפתית: Étienne Bonnot de Condillac, (בצרפתית): 30 בספטמבר 1715 - 3 באוגוסט 1780) היה פילוסוף ואפיסטמולוג צרפתי שחקר את תחום הפסיכולוגיה והפילוסופיה של הנפש. בחלק מחייו קונדיאק היה אב של המנזר מירו (Mureau).

רקע משפחתי, ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונדיאק נולד בגרנובל במשפחה של משפטנים. היה ילד חלש מבחינה פיזית ובעל ראייה לקויה, ולכן התפתחותו האינטלקטואלית הייתה איטית מאוד, עד כדי כך שמספרים כי בגיל 12 עדיין לא ידע לקרוא. ואכן המשפחה החשיבה אותו לבעל פיגור שכלי. חינוכו התחיל רק בשנות העשרה תחת השגחתו של כומר מקומי. אחר כך,בעקבות מות אביו, עבר לגור וללמוד בבית אחיו ז'אן בונו, שנודע כאדון או ה"אבאטה" (אב מנזר) דה מאבלי,בעיר ליון. הצליח במשך הזמן להשלים את החסר ונשלח בהמשך, בדומה לאחיו הגדול ז'אן, ללמוד לימודי כמורה בפריז. למד בסמינר של המנזר סן סולפיס (1733-1740 ובסורבון. הוסמך ככומר בשנת 1740. למרות שלבש גלימת כומר כל חייו,ואף נהפך ל"אבאטה" (ראש מנזר) של מירו (Mureau), קונדיאק לא התחייבויותיו הכנסייתיות היו במידה רבה רשמיות בלבד.

חייו הבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונדיאק בילה כמה שנים בפריז כאיש ספרות, תקופה שבה פקד את החוג של דני דידרו. בפריז קישר קונדיאק יחסי ידידות ארוכת ימים גם עם רוסו שעבד זמן מה כמורה במשפחת אחיו הבכור של קונדיאק בליון. הודות לזהירותו הטבעית ולאיפוקו, יחסיו עם פילוסופים שלא הלכו בתלם, לא פגעו בשמו בפני הממסד.

פרסומיו באותן השנים הביאו בשנת 1749 לבחירתו לחבר באקדמיה הפרוסית למדעים. בשנת 1758 שלחה אותו החצר המלכותית לפארמה על מנת לחנך את הדוכס היתום, אז בן 7, נכדו של המלך לואי החמישה-העשר עבד בתפקיד זה במשך עשור, בשנים 1768-1758. בשובו מאיטליה לפריז בשנת 1768, נבחר לאקדמיה הצרפתית. בניגוד לדעה הרווחת שהשתתף רק בישיבה אחת של המוסד, פקד אותו באופן פעיל ותדיר עד שנתיים לפני מותו. אמנם ב1753 הפסיק לגור בפריז והתיישב באחוזה קטנה הקרויה פלוקס, אותה קנה בסביבות בוז'אנסי. את רוב הזמן הקדיש לחשיבה וכתיבה פילוסופית.

קונדיאק נפטר באחוזתו בשנת 1780.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Essai sur l'origine des connaissances humaines- 1746 (מסה על מקור הידיעות של האדם)
  • 1749 Traité des systèmes (מסה על השיטות)
  • 1754 - Traité des sensations - (מסה על התחושות)
  • 1755 -Traité des animaux - (מסה על בעלי חיים)
  • 1767 - 1773 Cours d'études - (קורס לימודים) - ב13 כרכים (נועד לדוכס הצעיר של פארמה)
  • 1776 - Le Commerce et le gouvernement considérés relativement l'un a l'autre (המסחר והממשל, מבחינת היחס ביניהם)
  • 1781 - Logique - (לוגיקה)
  • 1798 - Langue des calculs (שפת החישובים) (חיבור לא גמור)

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]