אטימולוגיה עממית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אטימולוגיה עממית היא תפישה שגויה או לא-מדויקת של מקורה של מילה בתודעת הדוברים בציבור הרחב. בניגוד לאטימולוגיה מדעית, המחפשת אחר התפתחותה של מילה על פי קריטריונים היסטוריים וסמנטיים, האטימולוגיה העממית מתבססת בדרך כלל על קרבה בצורה או בהגייה למילה אחרת.

אטימולוגיה עממית עשויה לעתים לשנות את משמעותה של מילה. כך למשל הפועל העברי "הציע", שמשמעותו "ערך, שיטח, פרש", קיבל את המשמעות של "נתן עצה", בגלל הקרבה בין השורשים יצ"ע ויע"ץ. המילה המקראית "מנזר" מציינת היום את מושבם של הנזירים, אף על פי שבמקורה המקראי אין לה כל קשר לכך, שכן הוא כינוי לפקיד גבוה בבבל ("מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְ כְּגֹב גּוֹבָי" (נחום ג יז)). גם צורתה של המילה עשויה להשתנות, לדוגמה דוברי עברית המפרקים את הביטויים "אי-רגולרי" (במקור irregular) או "אי-לגאלי" (illegal) כאילו מדובר בתחילית העברית "אי-" המציינת שלילה, בעוד למעשה מדובר בהידמות של התחילית הלטינית im-. בביטוי "הנץ החמה", צורת המקור "הנץ" נתפסה כהרכבה של ה"א הידיעה למילה "נץ", וכך נוצרה הצורה "נץ החמה". אותה תופעה קיימת לגבי הביטוי "יום הנף".

תופעה הקרובה לאטימולוגיה עממית היא תופעת המילים התאומות, שבה זוגות של מילים שמשמעותן קרובה וגם צורתן דומה מתחלפות זו בזו. זוגות כאלה בעברית הם למשל טפל-תפל, עפר-אפר וחרת-חרט.

במקרא ובמקורות קדומים אחרים משמשת לעתים אטימולוגיה עממית לצורך מדרש שמות. כך למשל השם המצרי "משה" נדרש בספר שמות (ב, י): "ותקרא שמו משה, כי מן המים משיתִהו", בעוד שהמקור הוא ככל הנראה המילה המצרית ל"ילד" ,ms ‏[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עולם התנ"ך, שמות, עמ' 32