איאן קרשו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרופסור סר איאן קרשו (באנגלית: Ian Kershaw;‏ נולד ב-29 באפריל 1943) הוא היסטוריון בריטי, שנודע בביוגרפיות שלו על אדולף היטלר.

קרשו נולד באולדהם שבאנגליה. ראשית הכשרתו כהיסטוריון התמקדה בימי הביניים, עת למד באוקספורד ובאוניברסיטת ליברפול, ואת תאריו בהיסטוריה מודרנית והיסטוריה של ימי הביניים קיבל מאוניברסיטת מנצ'סטר, כאשר פנה להיסטוריה גרמנית בשנות ה-70. כיהן כפרופסור אורח בשנים 1983-1984 באוניברסיטת רוהר, כיהן בשנים 1987-1989 כפרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת נוטינגהם, מכהן משנת 1989 כפרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת שפילד. תלמידו הבולט של ההיסטוריון המערב גרמני מרטין ברושאט, שתפישותיו וניתוחיו השפיעו עליו רבות. על פועלו בחקר ההיסטוריה הגרמנית קיבל תואר אבירות בשנת 2002 מהמלכה אליזבת השנייה.

תוכן עניינים

[עריכה] פרויקט בוואריה

בשנות ה-70, קרשו תרם לפיתוח "פרויקט בוואריה" של מרטין ברושאט, דבר שהוביל לספרו הראשון הקשור ברייך השלישי, בשם The 'Hitler Myth'. Image and Reality in the Third Reich, שפורסם לראשונה בגרמנית בשנת 1980, כ Der Hitler-Mythos : Volksmeinung und Propaganda im Dritten Reich (הספר יצא בעברית בהוצאת דביר, בתרגום ד. שחם). הספר בחן את פולחן היטלר בגרמניה, את קידום פולחן זה על ידי יוזף גבלס, את הקבוצות הסוציולוגיות אליהן קסם הפולחן, ואת עלייתו ונפילתו של הפולחן.

ספר נוסף שצמח מתוך "פרויקט באווריה", היה Popular Opinion and Political Dissent in the Third Reich, שפורסם ב-1983. בספר זה בחן קרשו את ההתנסות ברייך שלישי ברמת האדם הפשוט בבאווריה, את תגובות האדם הפשוט למשטר הנאצי, את הטמעתו את תפיסות המשטר הנאצי ומידת חלחול תפיסות אלו אליו. מסקנתו של קרשו בספר היא כי רוב הבאוורים היו אנטישמים, וללא אהדה ליהודים. אולם, קרשו גם מציין בספרו זה, כי ישנו הבדל תהומי בין האנטישמיות ה"רגילה" של רוב הבאוורים, לזו הקיצונית והבלתי מתפשרת של המשטר הנאצי. בספרו, קרשו מתעד מספר מסעות תעמולה בבוואריה כדי להגביר את השנאה והאנטישמיות ליהודים, שלא הייתה מספקת בעיניי המשטר הנאצי, באזור זה. קרשו מציין בספרו כי האווירה הכללית באזור זה, הייתה של אדישות לגורלם של היהודים, ובכך מציין ש"... הדרך לאושוויץ הייתה רצופה באדישות, ולא בשנאה ..."

[עריכה] גישה סטרוקטורליסטית

כמורו ברושאט, קרשו הוא סטרוקטורליסט בניתוחו את המשטר הנאצי, ורואה את המבנה של המדינה הנאצית כחזק בהרבה בהשפעתו מאישיותו של היטלר, או של כל אדם בודד אחר לצורך העניין, ומצביע על מבנה זה כהסבר מהותי לדרך התפתחותה של גרמניה הנאצית. למעשה, קרשו תומך בגישתם של ברושאט והאנס מומזן הגורסים שגרמניה הנאצית היתה אוסף כאוטי של ביורוקרטיות יריבות, הנעולות במאבק מתמיד אחת באחרת. עבור קרשו, המשמעות האמיתית של היטלר אינה נעוצה באישיותו, אלא בתפיסת העם הגרמני אותו. ואכן, בביוגרפיה שלו על היטלר, קרשו מציג אותו כ"לא-אישיות" המוחלטת, כאדם משעמם, פלקט שאף ה"גדולה השלילית" שיוחסה לו על ידי יואכים פסט אינה קיימת בו. קרשו שולל את תאוריית "האדם הדגול", ומבקר את אלו המבקשים לבאר את כל ההתרחשויות ברייך שלישי כתוצאה של רצונו וכוונותיו של היטלר בלבד. בביוגרפיה שלו על היטלר, קרשו מדגים את כוחו של היטלר, ובעיקר את אופן הגעתו לכוח זה ושימורו. קרשו גורס שמנהיגותו של היטלר היא טיפוס אידאלי/ארכיטיפ של התאוריה של מקס ובר על מנהיגות כריזמטית.

[עריכה] התנגדות לתזת "הדיקטטור החלש"

קרשו הביע התנגדות לתזה של ברושאט על "הדיקטטור החלש", כלומר על הרעיון שהיטלר היה יחסית שחקן לא משמעותי ברייך השלישי, אך הסכים עם הרעיון שהיטלר לא שיחק תפקיד משמעותי בניהול היום יומי של גרמניה הנאצית. דרכו של קרשו ליישב פרדוקס זה היא באמצעות התאוריה שלו של "מכוונים לדעתו של המנהיג", משפט שנלקח מנאום של פקיד במנהל הפרוסי ב-1934. לגישתו של קרשו, בגרמניה הנאצית, הן במנהל הציבורי והן בביורוקרטיה של המפלגה הנאצית, פקידים יזמו מדיניות כדי לכוון לרצונותיו לכאורה, של היטלר.

אומנם קרשו מסכים שלהיטלר אכן היו הכוחות של "שליט הרייך השלישי", תזה שמדובריה המרכזיים נמנה קרל דיטריך ברכר, אולם הוא גרס כי היטלר היה "דיקטטור עצל", ושלא היה לו העניין לערב עצמו בניהולה היום יומי של גרמניה הנאצית. נושאים יוצאים מן הכלל הזה, היו מדיניות החוץ, והחלטות צבאיות, נושאים בהם היטלר התערב באופן גובר והולך, החל משנות ה-30 המאוחרות. בכל שאר נושאי המנהל היה לו עניין מועט בלבד. לתפיסתו של קרשו, כל הנושאים הללו הושארו על ידי היטלר להחלטה וביצוע על ידי הכפופים לו.

כך, עבור קרשו גרמניה הנאצית הייתה גם אוטוקרטיה (שלטון יחיד) וגם פוליקרטיה (שלטון רבים). היטלר החזיק בידיו כוח רב, אולם בחר שלא להשתמש בו לרוב. על בסיס יומיומי, הסיעות היריבות בתוך המדינה הנאצית, לחמו אחת באחרת וניסו לבצע את רצונותיו הבלתי מוסברים והעמומים של היטלר, וכך, ביצעו פקודות בעיקר תוך "כיוון לדעתו של המנהיג".

[עריכה] פרסומים

ספריו כוללים, בין השאר:

  • Bolton Priory Rentals and Ministers; Accounts, 1473-1539, (ed.) (Leeds, 1969)‎
  • Bolton Priory. The Economy of a Northern Monastery, (Oxford, 1973)‎
  • Popular Opinion and Political Dissent in the Third Reich. Bavaria, 1933-45, (Oxford, 1983, rev. 2002)‎
  • The Nazi Dictatorship. Problems and Perspectives of Interpretation, (London, 1985, 4th ed., 2000) ISBN 0340760281
  • The 'Hitler Myth'. Image and Reality in the Third Reich (Oxford, 1987, rev. 2001). ISBN 0192802062
  • יצא בעברית כ"המיתוס של היטלר" בהוצאת דביר, 1987. תרגום דוד שחם.


  • Weimar. Why did German Democracy Fail?, (ed.) (London, 1990) ISBN 0312044704
  • Hitler: A Profile in Power, (London, 1991, rev. 2001)‎
  • Stalinism and Nazism: Dictatorships in Comparison, (ed. with Moshe Lewin) (Cambridge, 1997) ISBN 0521565219
  • Hitler, 1889-1936: Hubris, (London, 1998) ISBN 0393320359

יצא בעברית כ"היטלר, 1889 - 1936: היבריס", הוצאת עם עובד, 2003. תרגום יוסי מילוא.

יצא בעברית כ"היטלר, 1936 - 1945: נמסיס", הוצאת עם עובד, 2005, תרגום: יוסי מילוא.

  • The Bolton Priory Compotus, 1286-1325, (ed. with David Smith) (London, 2001)‎
  • Making Friends with Hitler: Lord Londonderry and the British Road to War, (London, 2004) ISBN 0713997176
  • Fateful Choices: Ten Decisions That Changed the World, 1940-1941 (London, 2007) ISBN 1-5942-0123-4

יצא בעברית כ"הכרעות גורליות", הוצאת עם עובד, 2009, תרגמה כרמית גיא.

  • היטלר הגרמנים והפתרון הסופי, עם עובד ויד ושם, תשע"א 2011.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%90%D7%9F_%D7%A7%D7%A8%D7%A9%D7%95&oldid=12013478
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא