איוואן צ'רניאחובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איבן צ'רניאחובסקי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוואן דאנילוביץ' צ'רניאחובסקי
Ива́н Дани́лович Черняхо́вский
Иван Черняховский 1943-01.jpg
איוואן דאנילוביץ' צ'רניאחובסקי
נולד 29 ביוני 1906, אוקסנינה, נפת אומן, האימפריה הרוסית Flag of Russia.svg
נפטר 18 בפברואר 1945
קניגסברג גרמניה הנאצית
השתייכות Red Army flag.svg הצבא האדום
תקופת שירות 1924 - 1945
דרגה גנרל
תפקידים צבאיים

מפקד הארמייה ה-60 של הצבא האדום
מפקד קבוצת ארמיות והחזית הבלארוסית ה-3 במלחמת העולם השנייה.

מלחמות וקרבות

מלחמת העולם השנייה

עיטורים

עיטור לנין
4 עיטורי הדגל האדום
2 עיטורי סובורוב
עיטור קוטוזוב
עיטור בוגדן חמלניצקי
2 גיבור ברית המועצות

הנצחה

העיר צ'רניאחובסק במחוז קלינינגרד נקראה על שמו

לוח זיכרון בעיר סמולנסק

איוואן דאנילוביץ' צ'רניאחובסקירוסית: Иван Данилович Черняховский;‏ 1906 - 1945) היה גנרל, מפקד קבוצת ארמיות והחזית הבלארוסית השלישית בצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השנייה. נהרג בפברואר 1945 מפגיעת רסיס של פגז, 5 ימים לפני שעמד להתמנות למרשל. עוטר פעמיים כגיבור ברית המועצות.

לפי חלק מהמקורות ההיסטוריים היה צ'רניאחובסקי יהודי והוא נחשב לבכיר הקצינים היהודים בהיסטוריה הצבאית האירופית.‏[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסמכים הרשמיים נולד איוואן צ'רניאחובסקי ב-16 ביוני 1906 בכפר אוקסנינה אשר בנפת אומן באימפריה הרוסית. יש הטוענים שתאריך לידתו המדויק אינו ידוע. צ'רניאחובסקי אומץ עוד בהיותו תינוק, ועובדה זו הולידה לא מעט ספקולציות לגבי מוצאו. ישנם היסטוריונים שטוענים כי צ'רניאחובסקי נולד במשפחה יהודית.‏[1] כשהיה בן 13 נפטרו גם הוריו המאמצים והוא נאלץ לעזוב את הלימודים בבית הספר ולעבוד במוסך הרכבת.

לפני המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1924 התנדב לצבא האדום ונשלח ללמוד בבית הספר לקציני חיל התותחנים בקייב, אותו סיים ב-1928. לאחר סיום הלימודים שירת כמפקד מחלקה ומפקד סוללה באגד ארטילרי. ב-1931 עבר קורס הסבה לשריון. בין השנים 1932 - 1936 למד באקדמיה צבאית במוסקבה ובין השנים 1936 - 1938 שירת כמפקד גדוד שריון בחטיבה ממוכנת. לאחר מכן היה מפקד רגימנט טנקים קלים ומפקד חטיבת שריון. במרץ 1941 הועלה לדרגת קולונל ומונה למפקד אוגדת הטנקים ה-28 של המחוז הצבאי הבלטי.

מלחמת העולם השנייה ואחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1941, לאחר תחילת מבצע ברברוסה ופלישת הגרמנים לברית המועצות, לחמה אוגדתו של צ'רניאחובסקי בליטא ובהמשך באזור נובגורוד. במהלך הקרבות איבדה האוגדה את רוב הטנקים שלה והוסבה לאוגדת חי"ר. ביוני 1942 הועלה צ'רניאחובסקי לדרגת גנרל ומונה למפקד גיס משוריין. לאחר כחודש בתפקיד הוא קודם למפקד הארמייה ה-60, עמה נלחם בקרבות להגנת העיר וורונז' ולאחר מכן בקרב קורסק. בנובמבר 1943 צלחה הארמייה את נהר דנייפר ולאחר קרב קשה שחררה את העיר קייב. על מבצע זה הוענק לגנרל צ'רניאחובסקי תואר גיבור ברית המועצות.

באביב 1944 מונה צ'רניאחובסקי לתפקיד מפקד החזית הבלארוסית ה-3 וכך הפך למפקד החזית הצעיר ביותר בצבא האדום (בגיל 37). הכוחות בפיקודו השתתפו במבצע בגרטיון במסגרתו שוחררה בלארוס מידי הנאצים. על תפקודו במבצע זה הוענק לו בשנית תואר גיבור ברית המועצות.

ב-1 באוגוסט 1944 כבשו כוחותיו את קובנה. בינואר 1945, פרצו הכוחות בפיקודו לתוך פרוסיה המזרחית, במבצע פרוסיה המזרחית, והחלו להתקדם לעבר העיר קניגסברג. ב-18 בפברואר 1945 בעת סיורו בחזית, נפצע אנושות מפגיעת רסיס של פגז ומת מפצעיו באותו היום. צ'רניאחובסקי נקבר בעיר וילנה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל לזכרו של צ'רניאחובסקי הוצב בוילנה ושמה של העיר אינסטרבורג בפרוסיה המזרחית, שונה לצ'רניאחובסק. (ממוקמת במחוז קלינינגרד שברוסיה). בראשית שנות ה-90, בהתאם לדרישת שלטונות ליטא העצמאית (אשר רצו לסלק כל סממן לשלטון סובייטי), הוסר הפסל לזכרו של צ'רניאחובסקי, שהיה מוצב בוילנה. הפסל הועבר לרוסיה והוצב בעיר וורונז', עליה הגנו הכוחות בפיקודו של צ'רניאחובסקי ב-1942. מחשש למעשי השחתה מצד גורמים לאומניים, הועתק גם קברו של הגנרל מליטא לרוסיה וצ'רניאחובסקי נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה שבמוסקבה. בשנת 2013 נחנך בעיר סמולנסק ברחוב צ'רניאחובסקי לוח זיכרון פרי יצירתו של פסל היהודי פטר פישמן

איוואן צ'רניאחובסקי עוטר בעיטורים רבים במהלך שרותו הצבאי: עיטור לנין, 4 עיטורי הדגל האדום, 2 עיטורי סובורוב, עיטור קוטוזוב ועיטור בוגדן חמלניצקי. כמו כן הוענק לו פעמיים התואר גיבור ברית המועצות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, אור יהודה, 2010, עמוד 367.