איברהים אל-אוול

ערך זה עוסק במשחתת מצרית שישראל לכדה במלחמת סיני. אם התכוונתם לסולטאן השמונה-עשר של האימפריה העות'מאנית, ראו איברהים הראשון.

אנית חיל הים המצרי, איברהים אל אוול
איברהים אל אוואל נגררת לנמל חיפה לאחר שנתפסה בידי חיל הים הישראלי
תיאור כללי
סוג אונייה	משחתת ליווי
צי	הצי המלכותי הבריטי (HMS Mendip), חיל הים המצרי, חיל הים הישראלי
סדרה	Hunt class
ציוני דרך עיקריים
הושקה	9 באפריל 1940
גורלה	נלכדה על ידי חיל הים הישראלי ב-31 באוקטובר 1956. שירתה בו כאח"י חיפה (ק-38)עד 1968 וטובעה כמטרת אימון על ידי טיל גבריאל
נתונים כלליים
הדחק	1,000 טון
אורך	86 מטר
מהירות	27 קשר
גודל הצוות	146
הנעה	קיטור
צורת הנעה	טורבינות משולבות לשני צירי מדחף
חימוש	2 תותחים דו-קניים "4, תותח ארבעה קנים שני פאונד, 2 תותחי 20 מ"מ. מטולי פצצות עומק נגד צוללות.

תכנית יעדי ההפגזה מסומנים בעיגול על מפה ימית של נמל חיפה. המקור במוזיאון העפלה וחיל הים.

ציוד ומכשירי היגוי מחדר ההגה במשחתת ק-38, מוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה

איברהים אל אוול (ابراهيم الاول, בתעתיק מדויק: אבראהים אלאול, מערבית: "איברהים הראשון") הייתה משחתת מצרית שנלכדה בימי מלחמת סיני וצורפה לחיל הים הישראלי, תחת השם אח"י חיפה (ק-38).

שנותיה הראשונות

האונייה נבנתה במספנות Swan Hunter באנגליה. התכנון התבסס על אניית קיימת Sloop - HMS Bittern הדגם החדש נקרא משחתת ליווי (Escort destroyer) מדגם האנט (Hunt class) של הצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה. היא הושקה ב-9 באפריל 1940 כ HMS Mendip. ופעלה ברציפות כנגד צוללות מבסיסי מזרח אנגליה וסקוטלנד.

בשאיפה להרים את המהירות ל-30 קשר הוצר רוחב המשחתות ב2.5 מטר אך עדיין נשאו את אותו חימוש. תוך כדי פעולה התברר כי מהירות המשחתות אמנם עלתה אבל היציבות אבדה. המשחתות בסדרה הראשונה נדרשו לשאת משקל של 50 טון בקרבת השדרית כדי לאזנה. בסדרות הבאות הורחבו האניות ב90 ס"מ.

ב-1948 ההייתה כונה להשאיל את אה"מ מנדיפ לסין הלאומנית, ושמה שונה ל"לין פו", אך לאחר שסיירת בריטית שנמסרה לסינים קודם לכן HMS Aurora ערקה לקומוניסטים בוטלה ההשאלה והאוניה נשארה בבריטניה ולא נמסרה לסינים.

ב-1949 נמכרה המשחתת למצרים, יחד עם משחתת האנט נוספת בשם HMS Cottesmore. בתחילה נקרא שמה של המנדיפ "מוחמד אל-כביר" ושם האנייה השנייה "איברהים אל אוול", אולם ב-1951 החליפו המצרים משום מה את שמות האוניות בהצלבה.

מלחמת סיני

בשנותיה הראשונות היתה מדינת ישראל מוטרדת ע"י פעולות מסתננים שהלכו והתגברו. מצריים הפעילה את הפדאיון לפעולות טרור וחסמה את מיצרי טירן לשייט ישראלי. במטרה להסיר איומים אלה שיתפה ישראל פעולה עם צרפת ואנגליה שתכננו את מבצע מוסקטר לכיבוש תעלת סואץ.‏

לקראת המבצע ניצלה ישראל הזדמנות וחיל האוויר הישראלי ביצע את "מבצע תרנגול", שבו הופל מטוס מצרי שהחזיר קבוצת קצינים מהמטכ"ל המצרי משיחות תיאום בסוריה ע"י הטייס יואש צידון. המצרים הוציאו כוח משימה לחיפוש ניצולים. כאשר נתקלו בכלי שייט של צרפת ובריטניה הם החזירו את כוח החיפוש למצרים, ושלחו את המשחתת "איברהים אל אוול" בפיקוד רס"ן רושדי טמזין להפגיז את הנמל ומחנות צבא באזור חיפה.

המשחתת התגלתה במכ"ם החוף הישראלי כשהתקרבה, אבל כיוון שבאותה עת הייתה תנועה רבה של כלי שיט אנגליים וצרפתיים, שנערכו בקפריסין ושטו לחוף המצרי, ובנוסף לכך התקבלה הודעה מוקדמת על אניות אמריקאיות שיגיעו לצורך פינוי אזרחי ארצות הברית מאזורי הלחימה, היא נחשבה כאחת מאוניות אלה עד שפתחה באש.

ב-31 באוקטובר 1956, בשעה 3:30 בבוקר, ביום השלישי של מלחמת סיני, החלה "איברהים אל אוול" להפגיז את חיפה בירי 160 פגזיםים בקוטר 4 אינץ' במשך 20 דקות. הפגזים התפוצצו בשטחים פתוחים מבלי לגרום נזק רב.

הנכס האסטרטגי העיקרי במפרץ חיפה הנו בתי הזיקוק והערכה היתה כי הם היו המטרה להפגזה. אך ממפת התכנון של המפקד המצרי, שנמצאה באונייה לאחר הקרב, עולה שהם אינם מסומנים כלל כיעדים לתקיפה. גם נמל התעופה חיפה והמחנה הצבאי הצמוד לו אינם בתכנית.

הסיבות לכך עשויות להיות שכוונות המצרים היו לפעולת תגמול מוגבלת בהיקפה. סיבה אחרת עשויה להיות שההפגזה הוכנה בחיפזון, על מפה ימית של נמל חיפה שבה בתי הזיקוק ונמל התעופה חיפה פשוט לא הופיעו.

התגובה המיידית

במפרץ חיפה עגנה באותו הזמן המשחתת הצרפתית "קרסן" (Kersaint) אשר הגיעה ערב קודם לכן לפי בקשת בן-גוריון והייתה חלק מכוח שמשימתו הייתה הגנת ערי ישראל מפני מטוסים מצריים. ‏ על "קרסן" הוצב קצין קישור מחיל הים, רמי לונץ, לימים תא"ל וראש מספן המודיעין בעת מלחמת יום הכיפורים. עם הירי, וזיהוי המטרה כאויב, קיבלה ה"קרסן" הוראה מצבי קינן, ראש מחלקת מבצעים בחיל הים הישראלי לפתוח באש על המשחתת המצרית וכך עשתה.

המשחתת הצרפתית לא הפעילה את התותחים העיקריים אלא רק את תותחי הנ"מ של 57 מ"מ. הפגזים היו נגד מטוסים עם מרעום קרבה מגנטי, והם התפוצצו מבלי לגרום נזק לאונייה המצרית. המפקד המצרי רס"ן רושדי טמזין הופתע מהתגובה המהירה, הפסיק את ההפגזה והחל לסגת לצפון מערב. "קרסן", שסבלה מתקלה באחד מצירי המדחפים, הודיעה שאינה יכולה לרדוף אחרי המשחתת המצרית הנסוגה.

במקביל הועברה הפקודה למפקד שייטת 1, אל"מ שמואל ינאי ("סמק") להשמיד את "איברהים אל אוול". שייטת 1, שכללה את המשחתות אח"י יפו (ק-42) בפיקודו של סא"ל יוחאי בן נון , אח"י אילת (ק-40) בפיקודו של סא"ל מנחם כהן (צ'רצ'יל), והפריגטה "מזנק" בפיקודו של אל"מ דוד מימון הייתה אותו לילה במשימת סיור אלים בין חיפה לעזה וחשה צפונה. גם ארבע טרפדות של חיל הים ששהו בנמל חיפה קיבלו הוראת יירוט, אך פתיחת רשת ההגנה נגד הצוללים עיכבה אותן בנמל, והן לא לקחו חלק בקרב.

מתקפת ההכרעה

האוניות "אילת" ו"יפו" היו משחתות מסדרת ייצור בריטית מטיפוס Z שנבנו בסוף מלחמת העולם השנייה,‏‏ והיו עדיפות במהירות על המשחתת המצרית שהצליחה להפליג במהירות של 25 קשרים, בעוד שהמשחתות הישראליות הפליגו במהירות של 30 קשר. עם זאת המשחתות הגיעו לארץ בחודש יולי אותה שנה ומאז לא ביצעו אימוני ירי בתחמושת חיה. הצותים הושלמו באנשי מילואים שלא היו מאומנים באספקת תחמושת. מפקד השייטת שמואל ינאי הזמין סיוע אוויר. מערכת הקיטור של הפריגטה "אח"י מזנק" לא הצליחה לעמוד במהירות הגבוהה של המשחתות. צינור קיטור התפוצץ מהלחץ, מכונאי נכווה ו"מזנק" יצאה מהמערכה.

שתי המשחתות הישראליות סגרו טווח, ובשעה 05:07 הן גילו את "איברהים אל-אוול" על מסך המכ"ם. שמונה דקות אחר כך התגלו על מסך המכ"ם, ארבע מטרות, במרחק של 20 מיל ממערב לאזור הקרב. מפקד השייטת חשש שמדובר במארב מתוכנן, שינה כיוון ופנה באיתות לאוניות, שהתברר שהן אוניות של הצי האמריקני, והועברה להן הודעה להתרחק.

המשחתות הישראליות התקרבו לספינה המצרית, אך המפקד לא היה בטוח בזיהויה, ולכן אותתו לספינה "What ship" באיתות אור, ונענו בשאלה חוזרת או בתשובות מתחמקות. היה ברור שזו המטרה, ובשעה 05:32 החליט שמואל ינאי לפתוח באש. בתגובה השיבה "איברהים אל אוול" בירי תותחים מכוון היטב, והנפילות היו קרובות לאח"י יפו, אך הטווח היה קצר, והמשחתות הישראליות לא נפגעו. אש המשחתות לא היתה מדויקת והנפילות היו רחוקות מהמטרה. לאור זאת שקל ינאי שלא לקצר טווח והורה להמשיך בירי תותחים מטווח גדול. נורו 540 פגזים (של 4.5 אינץ') אך הפגיעות היו מעטות.‏ מהירי הישראלי נפגעה "איברהים אל אוול" בחדר הדוודים, ומהירותה ירדה ל-15 קשר. בהמשך נפגעו בה החרטום, התותח הקדמי, וחדר האוכל.

בשעה 05:46 זיהה מטוס דקוטה את המשחתת וכיוון אליה זוג מטוסי אורגאן. הטייסים יעקב אגסי ודוד קישון כבר עברו יום קרב כשהפציצו את המצרים בקרב המיתלה בערב הקודם. בשעה 06:37 הם הגיעו לאזור הקרב. המטוסים, בסיוע של מטוס הדקוטה, זיהו המטוסים את "איברהים אל-אוול" ותקפו בצלילה, כאשר המשחתות הישראליות סמנו את עצמן ברקטות אדומות. הטייס המוביל, אגסי, תקף בתותחים ובכל 16 הרקטות, ומיד אחריו קישון, שלא השתמש בתותחים כדי שלא לסכן את המוביל, וירה את כל 16 הרקטות. הטייסים דיווחו על פגיעות ופיצוצים וחזרו לבסיסם. עזר ויצמן יחד עם מוטי הוד יצאו עם זוג אורגנים נוסף כנגד האונייה, אך עד שהגיעו המשחתת כבר נכנעה.

לאור צורת התקיפה של המטוסים לא נפגעה המעטפת החיצונית. הרקטות לא חדרו את הסיפונים אך השביתו את תותח החרטום וחדרו לתוך חדר אוכל קצינים. לפיכך, לא נגרמו נזקים שהיו עשויים להביא לטביעת האונייה, אך שבירת מורל הצוות הייתה מוחלטת.

"איברהים אל אוול" איבדה מהירות, והחלה לנטות על צדה. בשעה 07:00 נעצרה לגמרי. סירת הצלה אחת הורדה ממנה למים, ומכיוון שסירת ההצלה השנייה הייתה תקועה, זינקו חלק מהמלחים המצרים למים כשהם לבושים בחגורות הצלה.

כניעת איברהים אל אוול

כרטיס ביקור מן המשחתת איברהים אל אוול

כאשר נפגעה אונייתו דיווח רושדי טמזין למפקדתו כי האונייה אינה יכולה להילחם, ובכוונתו להורות לצוות לנטוש את האונייה. ניתן לו אישור לנטישת הצוות והוראה להטביע את אנייתו. מילוי ההוראה כלשונה היה גורם לאבדות רבות בצוות האונייה. טמזין העלה דגל לבן להודיע על כניעה, ובמקביל הורה על פתיחת שסתומי התחתית לחדירת מים. מאוחר יותר נמסר כי השסתומים נתקעו. נראה שהחוסר באמצעי הצלה פגם בנחישות הצוות המצרי להטביע את האונייה.

צוות השתלטות בפיקודו של רס"ן אברהם בוצר, לימים מפקד חיל הים, עלה על סיפונה. הצוות הגיש עזרה ראשונה לפצועים והנוטשים נאספו מהים. המשחתת "אילת" נקשרה למשחתת המצרית החבולה והחלה לגרור אותה לנמל חיפה (עד שהגיעה גוררת הנמל). הצוות המצרי הוחזר למצרים, במסגרת הסכמי חילופי השבויים.

סיכום הקרב

המשחתת היתה חלק מכוח מצרי שחיפש את שברי מטוס שהופל יומיים קודם לכן במבצע תרנגול. האיברהים אל אוול נצטוותה לצאת להפגזה בלא תכנון מוקדם. המפקד המצרי, הצליח לחדור את ההגנה הישראלית בזכות ריכוז הכוחות הזרים באיזור. ההפגזה השתבשה בגלל התגובה המהירה מהמשחתת הצרפתית קרסן שהייתה במקום במשימת הגנה נגד מטוסים. ניסיון הבריחה ללבנון לא הצליח לאחר שירדה המהירות. כשהגיעו המטוסים אפסה תקוות הצוות המצרי ונאלץ להיכנע.

הפעולה הנחפזת של "איברהים אל-אוול" גרמה לנזק מועט בחיפה ולכידת האונייה התקבלה כניצחון מרשים. הייתה זו טבילת האש הראשונה למשחתות הישראליות שהגיעו מבריטניה בחודש יוני אותה שנה. כהוקרה לסא"ל בוי, מפקד ה"קרסן" שתגובתו המהירה סיכלה את תכנית ההפגזה הימית, נמסר דגל האניה המצרית לאות הכרת תודה מישראל ובהמשך קיבל עיטור מחיל הים הצרפתי .

בחיל הים הישראלי נלמד הלקח לגבי יכולתם המוגבלת של המשחתות. גובש הצורך בנשק הכרעה שהביא לפיתוח הטילי הגבריאל ותכנית בנין הכוח - ספינות הסער -הרבה יחידות לחימה נושאות נשק מכריע.

תחקיר הקרב בוצע על ידי אדמונד וילהלם ברילנט שהיה מפקד תורן בסטלה מאריס בליל התקרית ועמיתו סא"ל יוסף בן שמואל. הדו"ח נכתב בעברית ובאנגלית והוגש לרמטכ"ל משה דיין. במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה שמורים מזכרות מאיברהים אל-אוול ביניהם מפת היעדים להפגזה.

אח"י חיפה (ק-38)

המשחתת המצרית תוקנה והותאמה לשירות בחיל הים. קיבלה את שם העיר אותה באה להפגיז וקיבלה את מספר הצי ק-38. אח"י חיפה (ק-38) שירתה בחיל הים כ-12 שנה. היות ובכל עת היתה משחתת אחת חייבת לעמוד לתחזוקה. הגידול ב50% בכמות המשחתות איפשרה להרים את רמת התרגולים ולהתאמן בזוג. דורות של קדטים וחובלים התחנכו בה וערכה ביקורים בנמלי איטליה צרפת ומלטה. המשחתת השתתפה במלחמת ששת הימים ותקפה צוללת מצרית.

בשנת 1968 הוצאה אח"י חיפה (ק-38) משירות פעיל ומספר חודשים אחר כך הוטבעה באמצעות טיל גבריאל, שנורה מספינת הטילים שקיבלה את שמה, אח"י חיפה (ס-322), בה הותקנה מערכת הטילים הראשונה.

לקריאה נוספת

• Moshe Tzalel, From Ice-Breaker to Missile Boat: The Evolution of Israel's Naval Strategy. Westport, Connecticut: Greenwood Publishing Group, 2000. ISBN 0313313601.

• משה דיין, 'יומן מערכת סיני', הוצ' 'עם הספר', 1965 עמ' 97-100 מתאר את לכידת איברהים אל-אוול.
• צבי קינן, במבט לאחור -סיפור אישי, הוצאת גבעול, 2005 עמוד 182.
• צה"ל בחילו - חיל הים, רביבים, ספרית מעריב 1982 עמוד 68.
• אליעזר (צ'יטה) כהן וצבי לביא "השמיים אינם הגבול,- סיפורו של חיל האוויר הישראלי", ספריית מעריב, 1990 ע' 176
• צדוק אשל, שמואל טנקוס- מהירקון עד חיל הים, עמ' 96, משרד הביטחון ההוצאה לאור,2003.
• יהודה בן-צור, אח"י חיפה במלחמת ששת הימים. באתר עמותת בוגרי בית הספר לקציני ים.
• יהודה איגרא, שייטת המשחתות במלחמת סיני יומנו האישי של קצין המבצעים בשייטת 1, באתר בוגרי קציני ים.

קישורים חיצוניים

• דוד תגר, מזילוס עד אילת באתר עמותת חיל הים
• אילן זוהר, אמיר עותמי ואודי פוארטי - חניכי פום זרוע הים 2002, "תחקיר מהלך הקרב" באתר מורשת חיל הים (הקישור לדף הראשי בלבד, ניווט: סיכומים ומאמרים>ערכת "מלחמת סיני">הכנעת המשחתת איברהים אל אוול>"תיאור מפורט של הקרב מאת חניכי פום ים")
• שבתאי לוי תיאור הקרב מנקודת ראותו של קצין התותחנות באח"י יפו, באתר מורשת חיל הים (באותו קישור).
• גודמונדור הלגסון (עורך), HMS Mendip, באתר uboat.net.

וידאו

• לכידת המשחתת