איגוד הפשיסטים הבריטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגל איגוד הפשיסטים הבריטי

איגוד הפשיסטים הבריטי (British Union of Fascists — BUF, או British Fascist Party — BFP, להלן אפ"ב) הייתה מפלגה פוליטית בבריטניה, שנוסדה ב-1932 על ידי אוסוואלד מוסלי, חבר המפלגה השמרנית הבריטית בפרלמנט של בריטניה ושר בממשלת בריטניה לשעבר. המפלגה, מפלגת ימין קיצוני שדגלה בפשיזם ולאומנות, פעלה עד להוצאתה מהחוק ב-1940.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסוואלד מוסלי היה שר זוטר בממשלת הלייבור בראשות רמזי מקדונלד, ועסק באבטלה הגואה. ב-1930 הוא פרסם את "מזכר מוסלי" (Mosley Memorandum): תוכנית קיינסיאנית של צעדים המכוונים לתקוף את בעיה האבטלה. הוא פרש בתחילת 1931 כשתוכניתו נדחתה, והקים את "המפלגה החדשה" (New Party), שקווי-מדיניותה מבוססים על מזכרו. למרות פופולריות מסוימת בה זכתה המפלגה במספר עיירות מתועשות, היא כשלה אלקטורלית.

במהלך 1931, מצעה של "המפלגה החדשה" הושפע יותר ויותר על ידי הפשיזם. בינואר 1932 ביקר מוסלי את בניטו מוסוליני באיטליה. הוא פירק את "המפלגה החדשה" באפריל של אותה שנה, אולם השאיר על כנה את תנועת הנוער שלה. בקיץ של אותה שנה הוא כתב את המצע הפשיסטי "בריטניה הגדולה יותר" (The Greater Britain), ששימש כבסיס ל"איגוד הפשיסטים הבריטי" (British Union of Fascists — BUF) שקם באוקטובר 1932.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דימויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האידאולוגיה והמצע של האפ"ב נוסחה ב"בריטניה הגדולה יותר" של מוסלי מ-1932 וב"המדינה הקורפורצית הקמה" (The Coming Corporate State) של תומפסון (A. Raven Thompson) מ-1938.

מוסלי דימה את עצמו למוסוליני, ואת איגוד הפשיסטים הבריטי למפלגה הפשיסטית הלאומית האיטלקית. מוסלי, בעקבות מוסוליני, הורה לחברי מפלגתו על לבישת מדים שחורים, כך שהיו ידועים בכינוי "החולצות השחורות". אפ"ב הייתה מפלגה אנטי-קומוניסטית ופרוטקציוניסטית, וביקשה להחליף את הדמוקרטיה הפרלמנטרית בבריטניה במשטר דמוי הקורפורטיזם שהנהיג מוסוליני באיטליה. בניגוד לשיטה האיטלקית, הקורפורטיזם הבריטי שאף לדמוקרטיה שתחליף את בית הלורדים בנבחרים שיימשכו מהתעשיות העיקריות, מהכמורה ומהקולוניות. בית הנבחרים הבריטי תוכנן להצטמצם כדי לאפשר דמוקרטיה "מהירה" יותר ו"סיעתית" פחות.

רבות מעמדות האפ"ב התבססו על בדלנות לאומנית, בשאיפה לאסור את הסחר בין נתיני-בריטניה וממשלתה לבין גורמים חיצוניים לאימפריה הבריטית. מוסלי טען שכך תוגן הכלכלה הבריטית מפני השפעותיו של השוק העולמי בתקופת "השפל הגדול".

האפ"ב אימצה המנון בעל דמיון רב לשיר הורסט וסל (Horst-Wessel-Lied) הגרמני — המנונה של המפלגה הנאצית שאסור כיום להשמעה בגרמניה.

אנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מתומכי האפ"ב הבולטים הגיעו מרקע אריסטוקרטי או צבאי (למשל התאורטיקן הצבאי ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר, J.F.C. Fuller). בתחילה, לא כללה מדיניות האפ"ב מרכיבים אנטישמיים, אולם רבים מחבריה דגלו באנטישמיות במוצהר, וב-1934 (לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה) אימצה האפ"ב את האנטישמיות כמדיניות רשמית. ויליאם ג'ויס, הממונה על התעמולה באפ"ב, דיבר בגלוי על שנאתו ליהודים, אותם הוא כינה "המטרד הנצחי".

התייחסות לאנטישמיות באפ"ב ניתן למצוא, למשל, ב"טיימס" מאוקטובר 1934:

Cquote2.svg

המאזינים שמעו את סר א' מוסלי מתייחס למתנגדיו כ'סחיפה של הגטאות ביבשת [אירופה], המועסקת על ידי מממנים יהודים... חבורה זרה שיובאה מכל קצוות בריטניה על ידי כסף יהודי על-מנת למנוע מהאנגלים מלעמוד על שלהם...'

Cquote3.svg
– הטיימס מיום שני, 1 באוקטובר 1934 (גיליון 46873): Fascist Rally At Manchester Counter-Invective

במרץ 1935, בהשיבו לשאלה שהופנתה אליו מ"הטיימס" על מדיניות האפ"ב לגבי בריטים-יהודים, אמר מוסלי:

Cquote2.svg

לא נסבול במדינה מיעוט המאורגן נגד האינטרסים שלה. יהודים חייבים לשים את האינטרסים של בריטניה לפני האינטרסים של היהדות, או שיגורשו מבריטניה.

Cquote3.svg
– הטיימס מיום שני, 25 במרץ 1935 (גיליון 47021): Fascist Policy

מאוחר יותר טען מוסלי באוטוביוגרפיה שלו, כי למרות שהסתכסך עם כמה יהודים ספציפיים על רקע פוליטי, מעולם לא החזיק למעשה בדעות אנטישמיות.

התבלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפ"ב טענה ל-50,000 חברים בשיאה, ועיתון ה"דיילי מייל" היה מתומכיה הראשונים (באחת מכותרותיו נכתב "הידד ל'חולצות השחורות'!").

לקראת אמצע שנות ה-30, פעילויותיה האלימות של האפ"ב ונטייתה למפלגה הנאצית בגרמניה, כפי שנתפסה על ידי הציבור, הרחיקו ממנה תומכים ממעמד הביניים, ומספר החברים בה קטן. ב-1934, בעקבות עימות אלים בין חברי האפ"ב וחברי המפלגה הקומוניסטית הבריטית שהתרחש במהלך מצעד אולימפיה בלונדון, משך ה"דיילי מייל" את תמיכתו בה.

למרות התנגדות ניכרת, ולעתים אף אלימה, מצד יהודים, חברי מפלגת הלייבור, חברי המפלגה הקומוניסטית הבריטית ואחרים, האפ"ב זכתה לתמיכה באיסט אנד של לונדון ובמקומות אחרים בבחירות למועצת מחוז לונדון ב-1937. עם זאת, האפ"ב מעולם לא השתתפה בבחירות הכלליות בבריטניה. בבחירות הכלליות בשנת 1935 קראה המפלגה למצביעים להימנע מהצבעה, והבטיחה להם "פשיזם בפעם הבאה". הבחירות הבאות נערכו ביולי 1945, ועד אז כבר הסתיימה מלחמת העולם השנייה באירופה, והפשיזם הפך למוקצה.

שנותיה האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור חוסר-הצלחתה האלקטורלית, האפ"ב נסוגה מהפוליטיקה המיינסטרימית, והחלה לנטות לעבר אנטישמיות קיצונית במהלך 1934-1935, ובכך גרמה לפרישתם של חברי-מפלגה רבים ובולטים. המפלגה ארגנה מספר הפגנות ומצעדים אנטישמיים בלונדון, כמו זה הידוע כ"קרב ברחוב כייבל" (Battle of Cable Street) באוקטובר 1936.

עד לסוף 1935 הגיעה האפ"ב לשפל של כ-8000 חברים. ממשלת בריטניה העבירה את "חוק הסדר הציבורי 1936" (Public Order Act 1936) שהוציא מהחוק מפלגות מיליטריסטיות "לובשות-מדים" (ובהן האפ"ב), ודרש את הסכמת המשטרה לכל מצעד פוליטי. מהלך זה פגע קשות בפעילויותיה של האפ"ב, אולם בשנים שנותרו עד לתחילת המלחמה היא זכתה להצלחה מסוימת בזכות "המערכה לשלום" (Peace Campaign) שהובילה, שעיקרה למנוע מלחמה עם גרמניה. במאי 1940 האפ"ב הוצאה אל מחוץ לחוק באופן מפורש ומוחלט על ידי הממשלה, ומוסלי — נוסף על 740 מחברי-מפלגתו — הושם במעצר למשך מרבית מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה עשה מוסלי מספר ניסיונות בלתי-מוצלחים להחיות את תנועתו הפשיסטית, בעיקר בדמות "תנועת היוניון" (Union Movement).‏