איגור סצ'ין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איגור סצ'ין

איגור איוואנוביץ' סצ'יןרוסית: Игорь Иванович Сечин; נולד ב-7 בספטמבר 1960, לנינגרד) הוא מדינאי רוסי המכהן כסגן ראש ממשלת רוסיה מאז ה-12 במאי 2008 והיה סגן ראש סגל הקרמלין מ-1999 ועד שנת 2008, ב-2004 התמנה לעוזרו של הנשיא ולדימיר פוטין.

היה יושב ראש מועצת המנהלים של חברת רוסנפט (בשנים 2004-2011) ונחשב למרוויח הגדול ממעצרו של מיכאיל חודורקובסקי ומיזוגה של חברת יוקוס עם רוסנפט ב-2007.

איגור סצ'ין נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר ברוסיה ולראש מחנה הסילוביקי ברוסיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סצ'ין נולד לאביו איוואן סצ'ין, בלנינגרד בספטמבר 1960.

ב-1977 סיים את בית הספר התיכון מס' 133 בלנינגרד והצליח מאוד בלימוד השפה הצרפתית. באותה שנה הוא התקבל לאוניברסיטת לנינגרד הממלכתית ע"ש אנדריי ז'דאנוב בפקולטה לפילולוגיה. הוא בוגר האוניברסיטה על פי כמה מקורות משנת 1982 או משנת 1984. מומחיותו היא בלשנות והוא מדבר פורטוגזית וצרפתית.

השירות בצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

סצ'ין שירת במודיעין הצבאי הסובייטי של הכוחות המזוינים בשנים 1984-1986.

הוא עבד בחברה למסחר חוץ בשם "טכנואקספורט" שהייתה חלק מהוועדה הממלכתית לקשרי חוץ כלכליים של מועצת השרים הסובייטית. במסגרת עבודתו זו עסק בסחר בכלי נשק למדינות זרות. הוא עבד כמתרגם במוזמביק, מושבה פורטוגזית לשעבר, בה סייע כיועץ צבאי להקמת הכוחות המזוינים של מוזמביק. הוא עסק בהדרכה לוגיסטית , ארגון ומשלוח אמצעי וציוד צבאי מברית המועצות.

לאחר מכן הוא עבד כמתרגם צבאי באנגולה - עוד מושבה פורטוגזית לשעבר, שם באותה תקופה חימש את שני הצדדים במלחמת האזרחים. עם שובו מאנגולה, איגור סצ'ין, התיישב במחלקת החוץ של אוניברסיטת לנינגרד, והיה אחראי להגשת סיוע לסטודנטים שנסעו לחו"ל במסגרת תוכניות לחילופי סטודנטים.

עבודתו במועצת העיר לנינגרד וסנקט פטרבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 התקבל לעבודה בוועד הפועל של מועצת העיר לנינגרד (לנסובייט) במחלקה לערים אחיות, שבו נדרשו בדחיפות אנשים דוברי השפה הפורטוגזית. הוא התבקש לעבוד עם אחת הערים התאומות של לנינגרד - ריו דה ז'ניירו. הוא היה המדריך הראשי ומומחה ליחסי חוץ של הוועד הפועל של מועצת העיר לנינגרד.

סצ'ין נפגש עם ולדימיר פוטין לראשונה בסוף שנות ה-80 בעת שסצ'ין עבד במחלקת החוץ של אוניברסיטת לנינגרדה ופוטין היה עוזר המכללה ליחסים בינלאומיים. יש הטוענים כי הם נפגשו בשנת 1990 במהלך ביקור בברזיל, כאשר ולדימיר פוטין, היה עוזרו של ראש עיריית לנינגרד, אנאטולי סובצ'אק. ב-23 במאי 1990 ליו"ר מועצת העיר לנינגרד, נבחר אנטולי סובצ'אק. הוא מינה ליועץ שלו, את ולדימיר פוטין. סצ'ין באותו הזמן המשיך לעבוד במחלקה לערים תאומות והוביל במספר תחומים בריו דה ז'ניירו, ברצלונה, ולאחר מכן מילאנו.

ב-1992 פוטין היה ליו"ר הוועדה ליחסי חוץ של העירייה וסצ'ין עבד אז לצדו עד שנת 1996. באותן שנים סצ'ין עבד כסגנו של פוטין, יו"ר הוועדה לקשרי חוץ.

ב-1996 - לאחר הפסדו של סובצ'אק בבחירות לעירייה - סצ'ין התפטר מתפקידו, יחד עם ולדימיר פוטין.

המעבר למוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סצ'ין בקרמלין, בתקופת הקדנציה הראשונה של פוטין
איגור סצ'ין עם דמיטרי מדבדב, יולי 2008

בחודש אוגוסט 1996, לאחר תבוסתו של אנטולי סובצ'אק בבחירות למושל העיר, ולדימיר פוטין הוזמן לעבוד במוסקבה כמנהל העסקים של ראש סגל הקרמלין פאבל בורודין. יחד עמו למוסקבה, הזמין פוטין את ידידו איגור סצ'ין.

בשנים 1996-1997 - סצ'ין היה סגן ראש המחלקה לעבודה עם רכוש המדינה בחו"ל של המחלקה המחלקה לקשרי חוץ כלכליים של המינהל הנשיאותי של רוסיה.

בשנים 1997-1998 היה לראש מחלקה במינהל הבקרה הראשי של המינהל הנשיאותי של רוסיה.

ב-1998 מונה לראש המטה של ​​סגן ראש המינהל הנשיאותי של רוסיה ובשנים 1998-1999 היה ליועץ סגן ראש המינהל הנשיאותי של רוסיה. ב-1999 מונה לראש המזכירות של סגן ראש ממשלת רוסיה, באוגוסט 1999 התמנה לראש המזכירות של ראש ממשלת רוסיה, שבאותה עת היה ולדימיר פוטין עצמו.

ב-31 בדצמבר 1999 בעקבות התפטרותו של בוריס ילצין מתפקיד נשיא רוסיה, לממלא מקומו התמנה ולדימיר פוטין. באותו יום, הוא קבע את הרכב הממשלה שלו. והוא מינה את איגור סצ'ין לסגן ראש סגל הקרמלין.

ב-4 ביוני 2000, במהלך ישיבת הממשלה, פוטין חיזק את עמדתו של סצ'ין בתפקידו כסגן ראש סגל הקרמלין.

בפברואר 2004 סצ'ין הומלץ על ידי הדירקטוריון של חברת הנפט "רוסנפט" כמנהל החברה והוא מונה ליו"ר מועצת המנהלים של החברה.

ב-25 במרץ 2004, במהלך פגישה של הנשיא פוטין עם חברי ממשלתו, איגור סצ'ין, שמר על תפקידו - הוא מונה בפעם השלישית לתפקיד סגן ראש סגל הקרמלין, אך הפעם היה לעוזר הנשיא.

ב-25 ביוני 2004 סצ'ין נבחר לראשות מועצת המנהלים של חברת הנפט "רוסנפט" וחודש לאחר מכן, ב-27 ביולי, נבחר ליו"ר הדירקטוריון.

ב-2007 איגור סצ'ין נטל חלק פעיל במיזוגה של יוקוס עם רוסנפט - ונטען כי היה לו חלק בפרשיית יוקוס ובמעצרו של חודורקובסקי.

ב-12 במאי 2008 סצ'ין מונה לסגן ראש הממשלה ולדימיר פוטין.

ב-12 בדצמבר 2008 היה ליו"ר מועצת המנהלים של "UES INTER RAO", חברת בת של מערכת האנרגיה המאוחדת של רוסיה.

בינואר 2011, נראה כי הוריד הרבה במשקלו, מה שגרם להפרחת שמועות בתקשורת הרוסית כי חלה בסרטן.

ביולי 2011 נאלץ סצ'ין להתפטר מתפקידו ברוסנפט כחלק מהרפורמות הכלכליות של דמיטרי מדבדב להפרדת הפוליטיקה מן הכלכלה (באותה תקופה הוא היה חבר בממשלה). סצ'ין היה אחד משורת פוליטיקאים רוסיים שהתפטרו מחברות כלכליות שעמדו בראשן.

הוא נכלל הממשלה החדשה של דמיטרי מדבדב וב-23 במאי 2012 התמנה לנשיא רוסנפט.

בני משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתו של איגור אינגה סצ'ינה, היא ילידת 1982, נשואה לבנו של שר המשפטים לשעבר, התובע הכללי של רוסיה, ולדימיר אוסטינוב. ב-4 ביולי 2005 נולד נכדו של איגור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]