איגרוף תאילנדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Muay logo.jpg
איגרוף תאילנדי
มวยไทย
Thai boxing high kick.jpg
קרב איגרוף תאילנדי
ארץ מקור Flag of Thailand.svg תאילנד
המייסד לוחמי המלך תחת מלחמת בורמה
התפתחה מ- Krabi Krabong,
Muay Boran
אמנים מפורסמים Buakaw Por Pramuk, Samart Payakaroon, Somrak Kamsing, Kaoklai Kaennorsing
ספורט אולימפי לא
שתי נשים בקרב איגרוף תאילנדי

איגרוף תאילנדי היא אמנות לחימה עתיקת יומין שמוצאה מתאילנד, ונקראת מואי תאיתאית: มวยไทย, באנגלית: Muay Thai). אמנות לחימה זו פותחה על ידי לוחמיו של המלך במהלך המלחמה כנגד בורמה.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות הלחימה פותחה ללוחמה מגבו של פיל, כאשר הלוחם אוחז ביד אחת מקל ובשנייה חרב. במשך הזמן הועברה אמנות הלחימה גם לקרקע והמשיכה להתפתח במהלך המלחמה.

לא יודעים בוודאות מתי האיגרוף התאילנדי החל להתבסס כספורט לחימה להגנה עצמית, אך סבורים על פי רישומים וציורים שזה החל בשנת 1238 בסיאם. איגרוף תאילנדי נחשב לספורט של מלכים אשר הם ובניהם למדו והתאמנו בתחום במטרה לחזק את הגוף והנפש ועל ידי כך להיות מלכים יותר טובים. בשנת 1604 מלך תאילנד, נוראי, שאהב מאוד את הספורט הפך אותו לפופולרי ורחב היקף בכל ממלכת תאילנד.

האמנות זכתה לפרסומה בתאילנד כאשר בשנת 1767 המלך התאי הרג את הנסיך הבורמזי בקרב בעזרת אמנות לחימה זו. המלך נחשב לגיבור לאומי בתאילנד עד היום ומהווה גורם משיכה ללימודה. האמנות אף מתפשטת בדרום מזרח תאילנד לבורמה, סורינאם ולאוס.

למואי טאי סוגים רבים של לחימה וסגנונות שונים שהמפורסם בהם הוא קראבי קראבונג שבו לעתים נלחמים גם עם שתי חרבות.

חוקי הקרב כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות לחימה זו מתירה כמעט הכל, פרט לנגיחה ביריב, הכאתו בגב ובאזור החלציים. בישראל חוקי הקרב מאפשרים להשתמש במרפקים בקלינצ'ים וגם מרחוק.
הקרב מסתיים לאחר נוק אאוט או לפי החלטת השופט, בדרך כלל לאחר סיום הזמן החוקי. המתמודדים משתמשים במגן שיניים ואשכים כדי להגן על עצמם.

בוראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מואי בוראן (boran) היא אמנות לחימה להגנה עצמית שקדמה למואי תאי העכשווי. במואי בוראן בשונה מהמואי תאי יש שימוש ב-9 איברי גוף והאיבר הנוסף הינו הראש. השיטה פותחה כאמנות לחימה להגנה עצמית ולא כספורט זירה על מנת להגן על ממלכת תאילנד הקדומה-סיאם, מפני האויבים שמסביב ובעקר כנגד העם הבורמזי שתקף את תאילנד לאורך השנים. שיטת הלחימה במואי בוראן נלקחה מתורות לחימה רבות ומשבטים ואזורים רבים בממלכת סיאם.

הלוחמים הבודיהיסטים השתמשו במואי בוראן בטקסים הדתיים שלהם ולפני כל קרב או יציאה למלחמה עשו מדיטציה ורקדו בטקס הרוחני שנקרא "ראם מואי" כהלל לאלים וככבוד לאבות הקדמוניים.

בשנת 1920 אסרה ממשלת תאילנד על לימוד המואי בוראן וקבעה חוקים חדשים בקרבות הזירה שהיו נהוגים באותה תקופה עד ימינו על מנת להבטיח את בריאות המתאגרפים, כך שאמנות לחימה זו כמעט ונעלמה.

לוחמים שעולים לזירה במואי בוראן לובשים חבלי כותנה במקום כפפות איגרוף. הכותנה שומרת על כפות הידיים ומחזקת את הידיים בעצירת בעיטות ומתן מכות. הזירה אינה תחומה כזירה מערבית אלא הקרב מתבצע על מזרנים או פרקט.

בעבר הרחוק לוחמים היו טובלים את כפות ידיהם המלופפות בשרף עצים ומפזרים סביב זכוכיות על מנת להגביר את הנזק לאויב. במקום המכנסיים הקצרים יש מכנסיים מסורתיים בצבע כחול או אדום.

השיטה הבסיסית במואי בוראן מעין קאטות בדומה לקארטה נקראת mea mai. קרבות ראווה בהופעות שבהן שני לוחמים מראים את יכולתיהם נקראים look mai muay thai קרבות זירה אמיתיים נקראים muay kard chick שבשל מסוכנות התרגילים נמנעים הלוחמים ממכות המרפקים והידיים החבושות לפנים. למואי בוראן יש 15 קאטות שבכל קאטה כ 10 תרגילים. התלמידים במואי בוראן מתקדמים על פי דרגות בשונה מחגורה הם מקבלים סרט על הזרוע מצבע לבן עד אדום שנקרא "פראג'יט"( prajeat), מאדום לבן שזו דרגת מדריך עד צבע זהב הדרגה הכי בכירה יש סרט על הראש שנקרא "מונגקון "(mongkon). מאמן מוסמך נקרא "ארג'ן arjan)" ) כמו סנסאיי ביפנית. במואי בוראן יש עוד גרסה נפרדת שבה יש שימוש בכלי נשק מסורתיים שבשעת קרב לאחר שכלי הנשק נופלים או נפגמים הלוחם משתמש באיברי גופו. שיטה מסורתית זו נקראת krabikrabong" ".

איגרוף תאילנדי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוחם הישראלי שנחשב כמתאגרף הקיק-בוקס שהגיע להישגים הגבוהים ביותר בזירה המקצוענית הוא איתי פרנסיס שזכה באליפות אירופה לקיקבוקס באפריל 99 ,ביולי 99 זכה באליפות העולם בקיק בוקס ,וב-2001 זכה באליפות אירופה באיגרוף תאילנדי ,פרנסיס לחם בזירה עם שמות גדולים כגון אנדי סאוור,ואלברט קראוס,שניהם אלופי ה-k1-max לשעבר ,את קראוס הוא ניצח בנקודות ,איתי נחשב חלוץ בתחום האגרוף התאילנדי בישראל והראשון שיצא להתחרות בחו״ל וזכה להישגים בינלאומיים ראשונים ובעצם סלל את הדרך לבאים אחריו .

לוחמים ישראלים הגיעו למספר הישגים בינלאומיים, למשל הישג של איתי גאיר שזכה באליפות העולם באגרוף תאילנדי אשר נערכה בסנקט פטרסבורג תחת הארגון העולמי לאיגרוף תאילנדי IFMA. בתחרות, בה השתתפו למעלה מ-120 מדינות, הגיעו מטובי המתאגרפים בעולם. איתי גאיר, שהשתתף בקטגוריית הנוער לגילאי 16 עד 18 וחצי ובמשקל 57 ק"ג, היה המתאגרף הצעיר ביותר בקטגוריה שלו. הישראלי ניצח את 4 הקרבות (קירגיסטן, קוריאה, שבדיה, טורקיה) ואת מדליית זהב הבטיח אחרי מאבק צמוד מול מתאגרף מטורקיה, אלוף עולם ואירופה לשעבר.

דוגמה נוספת להישגים בינלאומיים של לוחמי ישראלים היא,הישגיהם של אנטון זברובסקי ואיליה סקברונסקי (אשר זכה בשנת 2013 במקום השלישי אחרי הנוק אאוט על האיראני) שזכו בתארים סגני אלופי עולם (מקום II) באליפות העולם באגרוף תאילנדי שנערכה בפאטייה סיטי שבתאילנד תחת הארגון העולמי W.M.F (הפדרציה העולמית לאגרוף תאילנדי).בתחרות השתתפו רוב מדינות העולם, הגיעו טובי המתאגרפים. איליה ואנטון השתתפו בקטגוריית הבוגרים, איליה עד משקל 67 ק"ג ואנטון עד 71 ק"ג, בין היתר גברו הישראלים על מדינות כמו בולגריה,רוסיה,אוזבקיסטן,צרפת וגברו על מתמודדים עם תארים עולמיים ואליפויות במדינתם לדוגמה, המתחרה הבולגרי שהוא אלוף עולם,אלוף אירופה ואלוף בולגריה.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איגרוף תאילנדי בוויקישיתוף