אידאליזם טרנסצנדנטלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמנואל קאנט
Immanuel Kant
אנשים
ג'ורג' ברקלירנה דקארטיוהאן גוטליב פיכטהפרידריך היינריך יעקוביגיאורג וילהלם פרידריך הגלדוד יוםארתור שופנהאוארברוך שפינוזה
עבודות חשובות
ביקורת התבונה הטהורהההקדמותמהי נאורות?הנחת יסוד למטפיזיקה של המידותביקורת התבונה המעשיתביקורת כוח השיפוטהדת בגבולות התבונה בלבדמטפיזיקה של המידות
קאנטיאניזם ואתיקה קאנטיאנית
אידאליזם טרנסצנדנטליפילוסופיה ביקורתיתסכמהאפריורי ואפוסטריורימנתח ומרכיבנואומנהקטגוריותהצו הקטגוריצו היפותטי"ממלכת התכליות"פילוסופיה פוליטית
נושאים קרובים
אידאליזם גרמנינאו-קאנטיאניזם

אידאליזם טרנסצנדנטלי (נקרא לפעמים גם אידאליזם פורמלי) היא תורה פילוסופית מתחום תורת ההכרה שנוסדה על ידי הפילוסוף הפרוסי עמנואל קאנט במאה ה-18. תורתו של קאנט גורסת שההכרה האנושית את הדברים היא כפי שהם ניגלים לנו, ולא כפעולה בלתי-אמצעית התופסת את הדברים כפי שהם לעצמם. המהפכנות של תורה זו היא בכך שהיא (לראשונה) מתארת את פעולת ההכרה כפעולה אקטיבית של הכתבת החוקים לטבע על ידי הסובייקט, ולא כהסקה מתוך התבוננות פסיבית על חוקי הטבע.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופתו של קאנט צמחו תורות שניסו להסביר את מעמדו ומקורו של הידע המדעי. מהצד האחד טען האמפיריציזם שהתהליך המדעי כולו, וכך גם משמעות האמת המדעית, עומד על התצפית המדעית. ההתבוננות הבלתי אמצעית שלנו בעולם היא הקלט היחיד שממנו נוכל ליצור מדע. מולו טען הרציונליזם כי מקור הידע הוא בשימוש בשכל ובהיגיון לניתוח העולם. בקצה הציר עומד האידאליזם, שממשיך וטוען שהמחשבה האנושית היא הדבר הבטוח היחיד להאחז בו. עבור האידאליסט העולם הנראה הוא רק "מושג" או "אידאל" הנתפס ברוחנו. האידאליזם רואה בניסיון ובמציאות מושג מנטלי ופנימי ונוטה, בניגוד לאמפיריציזם (ולריאליזם), להגדרה סובייקטיבית ואשלייתית של מושג המציאות, המדע והאמת. עבורם דבר "קיים" רק עד כמה שהוא נתפס במוחנו, כאידאה.

האידאליזם הטרנסצנדנטלי נוסח לראשונה על ידי קאנט בספרו "ביקורת התבונה הטהורה", שם הוא מבדיל את השקפתו הן מהגישה האמפיריציסטית והן מהגישה האידאליסטית, אך פילוסופים אינם מסכימים עד היום עד כמה יש לבדל את קאנט מכל אחת מהתורות.

אידאליזם טרנסצנדנטלי אומץ על ידי הפילוסופים הגרמניים פיכטה, שלינג, שופנהאואר, ובמאה ה-20 על ידי הוסרל.

קאנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאנט חשב שהן האידאליסטים והן האמפיריציסטים מציגים תמונה חלקית לגבי היחס בין ההכרה לעולם. בשלב ראשון, חילק קאנט את כל המשפטים למשפטים אפריוריים ומשפטים אפוסטריוריים. משפטים אפריוריים הם משפטים שאינם דורשים את הניסיון להוכחתם, כלומר שהתבונה קובעת לבדה את נכונותם. משפטים אלה יכולים להיות משפטים כמו "הכלל מכיל את חלקו" או "1+1=2". בחלוקה זו נאמר, שהאידאליסטים נוטים לשים את הידע כולו בתחום האפריורי. לעומתם, משפטים אפוסטריוריים הם משפטים שנדרש ניסיון חיצוני להוכיחם. לדוגמה: "מחר יורד גשם", "הבגד הוא שחור". האמפיריציסטים ידגישו בעיקר את חשיבותם של המשפטים האפוסטריוריים במחקר המדעי ויגידו שאלו משפטים המבוססים על התצפית.[1]

מולם, חילק קאנט את המשפטים בחלוקה נוספת: משפטים מנתחים (מבארים) ומרכיבים. משפט מנתח הוא משפט שתפקידו להבהיר לנו מושגים במוחנו ולכן הוא תמיד אפריורי, לדוגמה "רווק הוא גבר לא נשוי". משפט מרכיב הוא היפוכו: משפט המוסיף לנו ידע חדש על המושגים שהכרנו ועל העולם, לדוגמה "קאנט הוא נשוי". המשפטים המרכיבים הם אלה החשובים, היוצרים ידע חדש. המדע עצמו (המטאפיזיקה, הפיזיקה והמתמטיקה) מורכב ממשפטים מרכיבים, בעוד המשפטים המנתחים תפקידם רק לסייע.[2]

השאלה החשובה היא: האם המשפטים המרכיבים הם אפריוריים או אפוסטריוריים? האידאליזם יטען שכל המשפטים על "העולם" הם למעשה מנטליים ולכן אפריוריים (גם אם מרכיבים), בעוד האמפיריציזם יטען שכל המשפטים שמוסיפים ידע מבוססים על התצפית בעולם החיצוני ולכן אפוסטריוריים. התרומה הגדולה של האידאליזם הטרנסצנדנטלי הוא בתשובה המגשרת שהוא נותן: קיימת ידיעה מרכיבה אפריורי וגם ידיעה מרכיבה אפוסטריורי. למעשה, טוען קאנט, התיאור הנכון והמדויק של המדע טמון בהבנת הקשר בין שני סוגי הידע הללו. על מנת להבין את פרטי הקשר הזה יש להתבונן בדרך ההכרה האנושית.[3]

שלב ראשון בהכרה: החושניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכרה האנושית מורכבת על פי קאנט משתי שכבות: החושניות והשכל. החושניות מקבלת ידע חושי מהעולם ומייצרת הסתכלויות. השכל מקבל הסתכלויות ומאחד אותם לכדי משפטים או הכרות.[4]

בפרק בשם "האסתטיקה הטרנסצנדנטלית" בביקורת טוען קאנט שאם נתבונן היטב, נשים לב שהחושניות לא מקבלת את המידע מהעולם ו-"רק" מעבירה אותו לשכל. אם נבצע חקירה פילוסופית מדוקדקת נגיע למסקנה המפתיעה שהחושניות (כלומר הכרתנו) מוסיפה לכל "רשמי החושים" שני מושגים בסיסיים: החלל והזמן. אמנם איננו מסוגלים לדעת מה יש בתוכן החושי ה-"אמיתי" (כלומר, ללא שני המושגים הללו), אבל אנחנו בפירוש יכולים להוכיח ששני המושגים הללו הם קביעה אפריורית של החושניות. אילולא היה מושג החלל נקבע בהכרה, לא יכלה הגאומטריה להיות תקפה באופן מוחלט ואפריורי. לכן מגיע קאנט למסקנה המפתיעה שהעולם כפי שאנחנו מכירים אותו הוא לא בדיוק העולם האמיתי. הוא העולם לאחרי שהמושגים הבסיסיים של החושניות שלי כבר הוטלו עליו. לכן מבדיל קאנט בין העולם כפי שהוא נגלה לי (העולם כ-"תופעה", הפאנומנה), והעולם כפי-שהוא-לעצמו (הנואומנה). העולם כפי-שהוא-לעצמו לחלוטין לא נגיש לי ואיננו יכולים לתאר אותו בשום כלי שאנו מכירים, מלבד להצביע על קיומו העקרוני מתוך "עולם התופעות" שאנו מכירים.[5]

שלב שני: השכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק בשם "האנליטיקה הטרנסצנדנטלית" (תת-פרק של "תורת ההיגיון הטרנסצנדנטלית") שבביקורת, קאנט ממשיך וטוען שבכדי לדבר על מדע ועל המשפטים שאנחנו משתמשים בהם יש להתייחס לשלב הכרתי נוסף. כשאנו חושבים איננו מתייחסים רק לרשמי החושים כמו שהם מגיעים אלינו. אנחנו תמיד מנסים לחבר אותם ולקשר אותם זה לזה בעזרת מושגים. כשאני אומר "האבן מתחממת על ידי השמש" אני מחבר בין ההסתכלות על אור וחום השמש וההסתכלות על האבן המתחממת. במקרה זה, סוג הקשר שהשתמשתי בו הוא סיבתיות. קיימים 12 קשרים מושגיים שכאלה שבעזרתם אנחנו מרכיבים הסכלויות לכדי משפטים. ליחסים וקשרים אלו, קורא קאנט במונח האריסטוטלי קטגוריות.[6]

על פי קאנט, השכל מקבל אוסף של הסתכלויות (מהחושניות) ומרכיב אותם זה לזה בעזרת הקטגוריות, לכדי משפטים. ללא אותם קשרים הייתה המציאות מפורקת, ולרצף התמונות שאני חש לא היה קשר עקבי כלשהו זה לזה. לכן מסדרת הכרתנו את כל ההסתכלויות שהיא רואה לכדי תורה עקבית אחת, המחוברת בכל אותם קשרים שהקטגוריות מאפשרות לה. התורה הנוצרת כשאנו מאחדים את כל הידע שלנו בצורה מסודרת בשכל היא המדע עצמו.[7]

המסקנה הרדיקלית שאנחנו מגיעים אליה היא "המהפכה הקופרניקאית" של קאנט: החוקים המדעיים של העולם אינם קיימים בטבע "האמיתי", אלא הם שילוב של הטבע הזה עם המבנים התודעתיים שלנו. הן בעזרת החלל והזמן שבחושניות, והן על ידי הקטגוריות של השכל. כלומר, יש בנו ידע אפריורי (מושגי החלל והזמן ועל ידיהם המתמטיקה, הקטגוריות) והוא קובע את צורת הידע האפוסטריורי (העולם החיצוני).

מקום המדע והתפקיד הביקורתי של הפילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאנט קורא למתודולוגיה שהוא מציע "פילוסופיה ביקורתית". הוא מחלק את התהליך שעברה הפילוסופיה עד זמנו לשלושה שלבים. בשלב הראשון, השלב הדוגמטי, תופסים הפילוסופים את ההכרה כמשקפת של המציאות החיצונית. לדעתו של קאנט, זוהי תפיסה נאיבית בעיקרה. בשלב השני, השלב הספקני, יתחילו ויגלו פילוסופים כדוגמתם של יום את הבעיות הפילוסופיות הרבות של התפיסה הדוגמטית. לדוגמה, יום גילה שמושג הסיבתיות לא יכול להיות מושג ניסיוני לחלוטין כי לא ניתן להראות את קיומו בעולם. לכאורה, בכוח הספקנות של יום ניתן לשבור לחלוטין את ההצדקה הדוגמטית לפעילות המדעית. כתוצאה מהשבר קמו לדעת קאנט גרסאות שונות של אידאליזם שיהפכו את העולם כולו לאשליה ובכך "יפתרו" את הספקנות של יום. מולם, טוען קאנט שהוא מביא את השלב השלישי והסופי, השלב הביקורתי, שבכוחו להחזיר את השורה התחתונה של השלב הדוגמטי, במחיר של ויתור מסוים. החידוש של קאנט, שמושג הסיבתיות הוא שכלי ומכונן את העולם כפי שהוא נגלה לנו, מאפשר לשוב ולבצע פעילות מדעית. אך מאידך, הוא גם הופך את הפעילות המדעית למתארת של העולם כפי-שהוא נגלה לי ולא את העולם כפי שהוא באמת.[8]

על ידי צמצום המדע לכדי "עולם תופעות" מצמצם קאנט גם את הפילוסופיה. לא רק שלא ניתן להתייחס אל העולם כפי שהוא לעצמו בכלים מדעיים, גם לא ניתן להתייחס אליו בכלים פילוסופיים. שאלות מטאפיזיות כמו קיומו של אלוהים ונצחיות הנפש, בהכרח ישארו ללא תשובה. לכן (על דרך השלילה), תפקידה של הפילוסופיה (או של המטאפיזיקה) מצטמצם רק לתפקיד שקאנט קורא לו "ביקורתי". על ידי כך נותן קאנט למונח "ביקורת" משמעות אפיסטמולוגית חדשה: חקר המבנים התודעתיים של ה-"אני" והוכחת האובייקטיביות שלהם.[9]

התנגדות לריאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה המנוגדת ישירות לאידאליזם הטרנסצנדנטלי הקאנטיאני היא התורה הריאליסטית, שטענתה העיקרית היא שהעולם ניתן לידיעה כמו שהוא באמת, ללא כל השפעה של אופן הידיעה של המתבונן בו. עמדה זו נתמכה על ידי הוגים כגון ברטראנד ראסל, ג. א. מור, ראלף ברטון פרי והנרי באבקוק וטץ'. ריאליסטים טוענים, בניגוד לאידאליזם - אבל לא בהכרח בניגוד לאידאליזם הטרנסצנדנטלי, שהמושאים שאנו מכירים קיימים באופן שבו הם מופיעים לפנינו, כפי שהם לעצמם, ובאופן עצמאי לידיעה של הצופה.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורתו האפיסטמולוגית של קאנט השפיע באופן חסר תקדים על הפילוסופיה של המאה ה-19. ביניהם האידאליזם הגרמני של הגל, אסכולת מרבורג של כהן ותורתו של ארתור שופנהאואר. באופן גס ניתן לומר שהתרומה ההיסטורית העיקרית של האידאליזם הטרנסצנדנטלי טמונה פחות בפרטיה הארכיטקטונים, ויותר בהעברת כובד המשקל הפילוסופי אל המושגים והיחסים שאנו מניחים אפריורית בבואנו ליצור מדע. הגישות המודרניות בפילוסופיה של המדע מניחות כולם כי מדע פועל בהקשר כלשהו של מסגרת מושגית כמעט אפריורית. לדוגמה ניתן לציין את התפיסה הפרדיגמטית של תומאס קון, ואת הגישה המודלית בכלל בחקר המדעי. לעומת זאת, הבדל עיקרי בין האידאליזם הטרנסצנדנטלי לבין גישות מודרניות בתיאור של מדע הוא באפריוריות ובקביעות של המושגים. כלומר, אותם גישות מודרניות עוברות מלתאר את הקטגוריות הבסיסיות של המבנה ההכרתי ויותר את הקטגוריות שבמבנה הסוציולוגי של הפעילות המדעית הכללית.

מהכיוון השני, קאנט הוא סמן ראשון בתהליך היסטורי של פסיכולוגיזציה של הקוגניציה. אך בניגוד לקאנט, שהתיימר לעבוד במסגרת מטאפיזית אפריורית, המחקר המודרני מתבצע במסגרת המדעית אפוסטריורית. טענות בעלות עומק אפיסטמולוגי, כמו הטענה שסיבתיות היא קטגוריה שכלית טהורה, מקבילות למחקרים במדעי הקוגניציה, בדוגמה שנתנו: על התפיסה המובנית בנו של סיבתיות. מבחינת קאנט מדע מסוג זה אין בו כוח מכונן כמו לתורתו שלו, אך אין ספק שמבחינה היסטורית הוא היה (שלא במתכוון) ממבשריו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים:

נושאים:

ספרים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על ההבחנה בין אפריורי לאפוסטריורי ראה: ביקורת התבונה הטהורה, B1-7.
  2. ^ ביקורת התבונה הטהורה, B10-19.
  3. ^ עיקר מטרתו של קאנט היא להראות כי ישנם משפטים מרכיבים אפריורי: ביקורת התבונה הטהורה, B19-20.
  4. ^ ביקורת התבונה הטהורה, B33.
  5. ^ על הניתוח של קאנט של מושגי החלל והזמן והמסקנה מהם ראה: ביקורת התבונה הטהורה, B37-58.
  6. ^ הדיון על מהות הקטגוריות והדרך למציאתן: ביקורת התבונה הטהורה, B90-116. לוח הקטגוריות עצמו נמצא בעמוד B106.
  7. ^ גזירת ההכרחיות של הקטגוריות (נקראת גם "הגזירה הטרנסצנדנטלית") והמסקנות מגזירה זו: ביקורת התבונה הטהורה, B116-169.
  8. ^ המבוא למהדורה הראשונה בביקורת, עמודים ix-xiv.
  9. ^ ראה לדוגמה: הקדמות לכל מטאפיזיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע, עמודים 189-190.


פילוסופיה
P philosophy1.png
פורטל פילוסופיה