אידיולקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בלשנות, אידיולקטיוונית, idio- פרטי ו־-lect לשון) הוא ווריאנט שפה, הייחודי לפרט מסוים. האידיולקט בולט בדפוסים של בחירת מלים ודקדוק, או מלים, ביטויים או ניבים לשוניים הייחודיים או אופייניים לפרט מסוים. לכל פרט יש אידיולקט, המאופיין בקיבוצים חוזרים ונשנים של מלים הייחודיים לו. אידיולקט עשוי לעתים קרובות לכלול גם סוגים של אקולקט—דיאלקט הספציפי לבית או משפחה מסוימת.

לרוב, האידיולקט של אדם אינו כה בולט בחזרותיו עד שאחרים מבחינים בו על–נקלה, אך במקרים מסוימים, ישנם אנשים המאמצים ביטויים וחוזרים עליהם פעמים רבות עד כדי כך שהם הופכים לחלק מכינויים. דוגמאות:

  • דוד בן גוריון מיעט להשתמש במילה "את".
  • ארנסטו צ'ה גווארה, ששמו האמצעי, "צ'ה", הוא כינוי המבוסס על חיבתו לשימוש במילה "צ'ה".
  • שר האוצר לשעבר יגאל הורביץ, שהאידיולקט הבולט, שהיה רצוף בתיאורים ציוריים ובעיקר במשלים לחוסר אחריות של אלו, הדורשים ממנו להוציא כספים, זיכה אותו בכינויי לוואי כמו "אין לי" ו"משוגעים, תרדו מהגג".
  • שר האוצר הנוכחי, יאיר לפיד, מרבה להשתמש בציטוטים של אנשים מפורסמים.
  • יצחק רבין נהג לומר את המילה "פלסטינים" בפ"א דגושה.
  • מרגלית צנעני משלבת בדיבורה העיברי הרבה אמרות שפר מאנגלית (so am I), מערבית (אבו-עאנטר) ומשפות רבות אחרות. לעיתים קרובות היא גם משלבת אמרות שפר כאלה ויוצרת אמרות חדשות משלה, לדוגמה, את מחאת האוהלים היא כיתנה "מהפכה דה לה שמאטע".
  • גיבור הסרט הערת שוליים, מבין נימוקי ועדת פרס ישראל, לתת לו את הפרס לא נכתבו כלל על ידי אותה ועדה. זאת משום, שהוא מזהה בנימוקים את האידיולקט של בנו, שאינו חבר בוועדה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]