אידי אמין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונתו של אידי אמין על שטר כסף אוגנדי שהוכנס למחזור בתקופת שלטונו. ניתן לראות בבירור את כנפי הצניחה הצה"ליות שהוא נושא מעל כיס המקטורן השמאלי.

גנרל אידי אמין דאדא אאומי ( 1925 לערך - 16 באוגוסט 2003) היה דיקטטור צבאי ששלט באוגנדה מ-25 בינואר 1971 עד 11 באפריל 1979.

אמין הפך את המלחמות השבטיות לקרדום לחפור בו, והורה על השמדת השבטים האחרים, בהם שבטי האכולי והלאנגו. 100,000 עד 300,000 אוגנדים עונו ונרצחו במהלך שמונה שנות שלטונו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות, נעורים ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אידי אמין נולד למשפחה משבט הקאקווה, ליד קובוקו שבמחוז הארואה באוגנדה. תאריך לידתו המדויק לא ידוע, אך ככל הנראה שנת לידתו היא בין 1923 ל-1928. גידלה אותו אמו, רופאת אליל בעיסוקה, והוא רכש השכלה מועטה. במקור הובאה משפחתו של אמין מדרום סודאן כחלק ממבצע בריטי לעירוב אוכלוסיות.

אידי אמין הצטרף לרובאי המלך האפריקנים של הצבא הבריטי. תחילה שימש עוזר טבח, לאחר מכן, ב-1946, היה טוראי, ולאחר שהצטיין בעת מרד המאו מאו בקניה הועלה לדרגת סגן. הוא נחשב לחייל טוב, אם כי נלהב למדי, ורכש מוניטין של אדם אכזר. הוא התקדם במהירות בסולם הדרגות, ומדרגת רב-סרן הועלה ל"אפנדי", הדרגה הגבוהה ביותר שיכול היה לקבל חייל אפריקאי בצבא הבריטי. אמין היה גם ספורטאי מוצלח, שחיין ואלוף אוגנדה באגרוף במשקל כבד מ-1951 ועד 1960.

עם הכרזת העצמאות של אוגנדה ב-1962, העלה אותו ראש ממשלת אוגנדה, מילטון אובוטה, לדרגת סגן-אלוף, ולאחר מכן, ב-1964, היה לסגן הרמטכ"ל של צבא אוגנדה. ב-1965 הואשמו אובוטה ואמין בעסקת הברחת זהב, קפה ושנהב מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. ועדת חקירה פרלמנטרית שמה את אובוטה במצב עדין, שממנו יצא על ידי מאסר של חמישה שרים, קידומו של אידי אמין לרמטכ"ל ודחיית החוקה של 1962. בשנת 1969, יצא נשיא אוגנדה, פרדריק וולוגמבה, לגלות, ובמקומו הכריז על עצמו מילטון אובוטה כנשיא החדש.

אידי אמין החל בגיוס בני שבטו לצבא, ויחסיו עם אובוטה החלו להתערער. אובוטה הגיב בהשמתו של אידי אמין במעצר בית, ולאחר שנכשל - העביר את אמין לתפקיד לא-ביצועי בצבא.

תפיסת השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה של אידי אמין, צייר: אדמונד ואלטמן

ב-25 בינואר 1971 הנהיג אידי אמין הפיכה צבאית באוגנדה, לאחר ששמע כי אובוטה, שהיה אז בכנס בינלאומי בסינגפור, מתכוון לעוצרו על מעילה בכספי הצבא. לאחר ההפיכה הנהיג אמין משטר צבאי במדינה. הוא קרא לעצמו "הוד מעלתו הנשיא לכל החיים, פילד-מרשל החאג' דוקטור אידי אמין, VC, DSO, MC, אדון כל חיות האדמה ודגי הים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה בכלל ובאוגנדה בפרט".

שלטונו של אמין התקבל בתחילה בברכה הן בתוך אוגנדה והן מחוצה לה. הוא החזיר את גופתו של פרדריק וולוגמבה לאוגנדה, שחרר אסירים פוליטיים רבים ופיזר את המשטרה החשאית. באותו זמן, עם זאת, הוא ייסד "חוליות רצח" להעלמת תומכי מילטון אובוטה. ראשי הצבא שלא תמכו בהפיכה הוצאו להורג, רבים על ידי עריפת ראשם. עד 1974 נרצחו מאות אלפים מבני עמו של אמין במסגרת שלטונו. לפי שמועות, אמין האכיל תנינים בראשי מתנגדיו, ואף אכל בעצמו בשר אדם, שמועות שאינן מבוססות‏[1][2].

אובוטה נמלט לטנזניה, ומשם ניסה להחזיר לעצמו את השלטון בהפיכה צבאית נוספת, ב-1972, ללא הצלחה. תומכיו של אובוטה בצבא האוגנדי, בעיקר משבטי האכולי והלאנגו, היו מעורבים בהפיכה גם כן. אמין השיב לניסיון ההפיכה בהפצצת ערים טנזניות, וברצח קצינים משבטי האכולי והלאנגו. האלימות הבין-שבטית גדלה עד שכללה את כלל הצבא, ולאחר מכן אזרחים. במהלך תקופה זו אמין נהיה פרנואידי. מלון "אחוזות הנילוס" בבירה קמפלה היה ידוע לשמצה כמרכז העינויים והחקירות של אמין. "חוליות הרצח" שלו היו אחראיות לעשרות אלפי חטיפות, עינויים, אינוסים ורציחות, ואמין עצמו הורה על הוצאתו להורג של הארכיבישוף של אוגנדה, ג'נני לוום, השופט העליון, הרקטור של אוניברסיטת מקררה, נגיד הבנק המרכזי ואחדים משריו.

ב-9 באוגוסט 1972 הציב אמין אולטימטום בן 90 יום לכ-60,000 האסיאתים שהתגוררו באוגנדה כשהורה להם לעזוב את המדינה, לאחר שלטענתו חלם חלום שבו אלוהים דרש ממנו לגרשם. אלה שנשארו בבתיהם הוגלו מבתיהם בערים אל הכפרים. באותה שנה הפסיק אמין את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, וב-1976 עם בריטניה, ופנה למועמר קדאפי מלוב ולברית המועצות לקבלת תמיכה.

בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973 דווח ברדיו אוגנדה שאידי אמין שלח חיילים אוגנדים להילחם נגד ישראל.

לאמין היו קשרים חזקים עם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) - הוא אף הציע להם את שגרירות ישראל לשעבר כמטה פעולה. טיסה 139 של אייר פראנס שנחטפה מאתונה ב-1976 הוזמנה על ידי אמין לנחות באנטבה. החוטפים, שדרשו את שחרורם של 53 עצירים חברי אש"ף בתמורה ל-256 בני הערובה, נתמכו על ידי צבאו של אמין. אמין ביקר אצל בני הערובה יותר מפעם אחת. ב-3 ביולי 1976 תקפו כוחות צה"ל את שדה התעופה, במבצע שנקרא "מבצע אנטבה", ושחררו כמעט את כל בני הערובה, למעט ישראלית אחת, שאושפזה בבית החולים באותה עת. חיל האוויר של אוגנדה נפגע קשות, היות שחלק גדול ממטוסי הקרב שלו הושמדו בעת המבצע. לאחר המבצע חוסלה בת הערובה המאושפזת בפקודתו של אמין.

על בסיס חזיונותיו והתנהגותו, הועלתה הסברה כי אמין סבל מנוירוסיפיליס (סיבוך של עגבת במוח).

ככל שעברו השנים, השגעונות של אמין גדלו למאניה אינפנטילית. הוא ענד מדליות כה רבות, עד שחולצותיו נקרעו מן המשקל. הוא העניק לעצמו שלל תארים, בהם "נשיא לכל החיים", "כובש האימפריה הבריטית" ואף "מלך סקוטלנד". ב-1975 הוא נבחר לנשיא הארגון לאחדות אפריקה.

באוקטובר 1978, לאחר ש-100,000 עד 500,000 נרצחו על ידי משטרו, וכשהוא נעדר קשרים דיפלומטיים עם אף מדינה, הורה אמין על פלישה לטנזניה, בניסיון לכסות על מרידה צבאית. בעזרת חילות לוביים ניסה אמין לספח את קג'רה, אזור בצפון טנזניה. באפריל 1979 הבריחה טנזניה, אז תחת שלטונו של הנשיא ג'וליוס נייררה, את אמין, תוך כיבוש קמפלה בעזרת כוחות גרילה אוגנדיים, והחזירה לשלטון את הנשיא לשעבר מילטון אובוטה.

הגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמין ברח לגלות בלוב, שם לא ידוע האם נשאר רק עד סוף 1979 או למשך 10 שנים, לפני שמצא מקלט בערב הסעודית. הוא פתח חשבון בנק בג'דה שבערב הסעודית ב-1979, וחי שם עם ארבע נשותיו עד למותו, כשהוא מתקיים על פנסיה ממשלתית.

ב-20 ביולי 2003 דווח כי הוא מצוי בתרדמת וגוסס בבית-החולים ע"ש המלך פייסל בג'דה. אחת מנשותיו ביקשה מנשיא אוגנדה, יוורי מוסווני, כי אידי אמין יוחזר למות במולדתו, אך נענתה כי אם יחזור הוא צפוי לעמוד למשפט על פשעיו. אידי אמין מת בערב הסעודית ב-16 באוגוסט 2003, ונקבר בג'דה.

ב-17 באוגוסט 2003, אמר דייוויד אוון ל"רדיו 4" של ה-BBC כי בעת שהיה שר החוץ של בריטניה, הוא הציע לחסל את אמין למען סיום משטר הטרור שלו, אך הרעיון לא התקבל. אוון אמר כי משטרו של אמין היה הרע מכול, וזו בושה שהתאפשר לו להחזיק בשלטון במשך זמן ארוך כל כך‏[3].

אידי אמין ומדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית דרכו, בשנות ה-60, השתתף אמין, יחד עם קצינים נוספים מארצות אפריקה, בקורס צניחה של צה"ל. הוא אמנם לא סיים את הקורס, אך קיבל כנפי צניחה אותן נשא בגאון על חזהו במשך כל תקופת שלטונו.

בשנת 1966, בשעת מסעו של ראש ממשלת ישראל לוי אשכול ורעייתו לארצות אפריקה, נוצרו קשרים חזקים בין מדינאים ואנשי צבא ישראליים לבין הצבא האוגנדי. בהמשך סייעו מומחים ישראליים בהקמת חיל האוויר של אוגנדה ובית הספר לטיס של המדינה, שבראשו עמד קצין ישראלי, ברוך (בורקה) בר-לב (ברלוביץ'). חברת סולל בונה הקימה מבנים רבים באוגנדה ובכלל זה את מבנה שדה התעופה באנטבה.

בשנת 1971 ערך אידי אמין, כנשיא אוגנדה, ביקור רשמי בישראל. בשנת 1972, לאחר שראש הממשלה גולדה מאיר סירבה למכור לאמין מטוסי פנטום, שינה אידי אמין את דעותיו כלפי מדינת ישראל. הוא גירש מאוגנדה את כל הישראלים, שהיוו קהילה גדולה ובעלת עוצמה. בשנת 1973 דיווח ששלח כוח משימה אוגנדי כדי להילחם בישראל במסגרת מלחמת יום הכיפורים. בשנת 1976 נחתו חוטפי מטוס אייר פרנס באוגנדה, ושם החזיקו בחטופים הישראלים עד לשחרורם על ידי צה"ל במסגרת מבצע אנטבה.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 יצא הסרט "המלך האחרון של סקוטלנד", שתסריטו מבוסס על סיפור שלטונו של אידי אמין, אך מספר את סיפורו הבדוי של רופאו האישי של אמין, שהגיע לאוגנדה מסקוטלנד והופך ליועצו הקרוב. בסרט מגלם את אמין השחקן פורסט ויטקר, שזכה על תפקידו זה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Idi Amin killer file, באתר moreorless
  2. ^ Ian Johnston, Death of a despot, buffoon and killer, news.scostsman.com, 17 August 2003
  3. ^ Entebbe, Mogadishu and Baader-Meinhoff, OpsRoom.org