אידל מיטן פידל

אידל מיטן פֿידל
מבוסס על	ספר של קונרד תום
בימוי	ג'וזף גרין
הופק בידי	יוסף פרנקפורט; אדוארד הנטוביץ
תסריט	ג'וזף גרין
שחקנים ראשיים	מולי פיקון
מוזיקה	אייב (אברום) אלשטיין
צילום	יעקב (יאשה) יונילוביץ', סברין שטיינוורצל
מדינה	ארצות הברית, פולין
חברת הפקה	גרין פילמס
חברה מפיצה	ספינקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	30 בספט. 1936 ; 31 בדצמ. 1936 ; 19 ביוני 1937
משך הקרנה	92 דק'
שפת הסרט	יידיש
סוגה	סרט מוזיקלי, סרט דרמה, סרט להט"בי
תקציב	$50,000
	דף הסרט ב־IMDb

יִידל מיטן פֿידל (ביידיש: "אידל עם הכינור", פולנית: Judel gra na Skrzypcach, אנגלית: Yiddle With His Fiddle; הופץ בארץ כאידל) הוא סרט קולנוע בשפת היידיש תוצרת פולין משנת 1936, בבימויו של יוסף גרין ובכיכובהּ של מולי פיקון.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטקה ואביה אריה הם זוג נגנים, היא בכינור והוא בקונטרבס, המתדרדרים לעוני ומפונים מדירתם ברובע קז'ימייז' בקרקוב. אריה לא רואה מוצא מלבד פרנסה ככליזמרים נודדים, אך חושש לביטחונה של בתו בדרכים. אטקה פותרת את הבעיה בכך שהיא מתחפשת לנער ומאמצת את זהותו של "אידל". במהלך מסעותיהם בין הכפרים הם מתחברים עם עוד צמד דומה, יצחק קלמוטקר ובנו אפרים, ומקימים רביעייה. "אידל" מפתחת רגשות כלפי אפרים, המתקשה להבין את תשומת הלב שהוא זוכה לה. הם נשכרים לנגן בחתונתה של טייבל'ה, בת עניים שהייתה מאורסת קודם לאחר, והעשיר הקשיש זלמן גולד. "אידל" מרחמת על הכלה ומבריחה אותה עמם. טייבל'ה נעשית לזמרת הליווי של ההרכב, והם הופכים להצלחה גדולה. אפרים מתאהב בטייבל'ה, למורת רוחה של "אידל". היא מתוודה על האמת בפני אביו, והלה משתכנע לעזור ויוצא לחפש את ארוסה של טייבל'ה, יוס'ל פלדמן. עם הגיעם לוורשה מחריף המתח בין החברים: אפרים כועס על "אידל" הממורמרת וחותם על חוזה מחייב עם תזמורת מקומית. טייבל'ה מקבלת הצעה לחוזה מפתה בעיר. נראה שהלהקה עומדת להתפרק. כשהם אמורים להופיע בקונצרט, שב יצחק עם יוס'ל, וטייבל'ה נמלטת עמו ומותירה פתק המסביר מדוע נטשה. "אידל" מגיעה אל חדר ההלבשה שלה ומודדת את שמלתה. היא תועה אל הבמה ונקלעת לתחילתה של ההופעה. מובכת ומבולבלת, אטקה מתחילה לספר את האמת על אודותיה בשיר בעוד אפרים מנגן ברקע. הקהל מריע וסוכן מקומי מחתים אותה על חוזה למסע הופעות בארצות הברית. בעודה על האניה, מצטרף אליה אפרים שיודע עתה את האמת.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מולי פיקון - אטקה/"אידל"
שמחה פוסטל - אריה
ליאון ליבגולד - אפרים
מקס בוז'יק - יצחק
דורה פקיאל - טייבל'ה
ברברה ליבגולד - אמה של טייבל'ה
שמואל לנדאו - זלמן גולד
חנה לוין - האלמנה פלוימבאום

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף גרין הגיע עם הלהקה הווילנאית לסיבוב הופעות בארצות הברית ב-1924, ועזב אותה כדי להשתלב בסצנת תיאטרון היידיש בניו יורק. משם התגלגל להוליווד, ושימש ניצב ב"זמר הג'אז", חוויה שמשכה אותו לקולנוע. הוא חזר לחוף המזרחי, וב-1932 נשכר לדבב את דמותו של יוסף בסרט איטלקי אילם ישן, "יוסף ואחיו בארץ מצרים", שיצא מחדש עם פסקול ביידיש. כשכר ניתן לו עותק של הסרט, אותו הקרין בפני הקהל היהודי בקנדה. בשבוע הראשון בלבד הוא הרוויח 4,000 דולר, והחליט להתמקד בתחום. בקיץ 1933 שב ללבוב שבפולין. בארץ הייתה קיימת תעשיית קולנוע יידי אך טרם הופק סרט מדבר. "יוסף ואחיו" היה להצלחה כבירה. גרין לא אהב את הרמה הנמוכה של הסרטים היידיים המדברים שיצאו אז בארצות הברית, והגיע למסקנה כי בפולין יוכל להיעזר במיטב השחקנים ובציוד רב, וכל זאת בשבריר של העלויות ביחס להפקה דומה באמריקה.

בתחילה ניסה לגייס לתוכניתו את בכיר שחקני התיאטרון היהודי בניו יורק, מוריס שוורץ, ששהה אז בוורשה. לבסוף השניים לא הצליחו להסכים על הנושא לסרט. לגרין נודע כי מולי פיקון הופיעה אז בפריז. היא ובעלה-סוכנה, יעקב קאליך, התלבטו לגבי עתידה וניהלו מגעים על השתתפות בסרט דובר-אנגלית עם אולפני האחים וורנר. גרין הציע לה שכר גבוה במיוחד, 10,000 דולר או חמישית מהתקציב הכולל שעמד לרשותו, כדי שתשחק בהפקה שלו. היא וקאליך הסכימו. הסופר היהודי-פולני קונרד טום סיפק לבמאי שלד עלילה על כלה הנמלטת משידוך כפוי ומצטרפת ללהקת כליזמרים, אך גרין החליט שפיקון לא מתאימה לכך בעליל. הוא הוסיף את עניין החלפת הזהויות, שכן השחקנית הראשית הרבתה להופיע בלבוש דראג. יחד עם פיקון הגיע המלחין הקבוע שלה, אייב (אברום) אלשטיין, ואיציק מאנגר הוזמן לחבר את השירים. גרין גם גייס מומחה טכני כבמאי-משנה, יאן נובינה-פשיבילסקי. השתתפותו בתפקיד זה של אזרח פולני אפשרה לרשום את הסרט כהפקה מקומית ולזכות בהטבות מס שונות. מלבד פיקון, גויסו כל השחקנים מתיאטראות היידיש המקומיים. הצילומים נערכו באולפן בוורשה ובקז'ימייז', שם שימשו התושבים היהודים כניצבים. בפועל, היו שלושה במאים: מלבד גרין ופשיבילסקי, קיבלה פיקון הוראות על הסט אך ורק מקאליך.

הבכורה של "אידל מיטן פידל" התקיימה בבירה ב-30 בספטמבר 1936. הוא כיסה את כל התקציב שהושקע בו, כ-50,000 דולר, עוד בטרם יוצא לארצות הברית, שגם בה היה להצלחה גדולה. הוא היה לסרט היידיש הבינלאומי הראשון, והופץ במדינות רבות במערב אירופה, בדרום אפריקה ובאוסטרליה, ואף בארץ ישראל בדיבוב עברי; זה הוכן על ידי יעקב דוידון וצוות בראשותו באולפן הקטן "כרמל פילם", שהתמחה בכך. כמה עותקים נשלחו לגרמניה הנאצית, בה נאסר על היהודים להגיע לבתי-קולנוע רגילים. הבכורה התקיימה בברלין ב-2 במאי 1938, ו"אידל" הופץ בכל גרמניה.^[1] אף כי נתוני המכירות המדויקים לא נשמרו, זהו כנראה הסרט המצליח ביותר מבחינה מסחרית בתולדות הקולנוע בשפה; רק "שדות ירוקים" שיצא שנה אחריו מתחרה בו בהיקף המכירות. "אידל" סימן את תחילתו של תור זהב קצר בתעשייה: בתוך שלוש שנים הופקו כעשרים ושבעה סרטים ביידיש, ביניהם האיכותיים והמצליחים ביותר שנעשו כגון "הדיבוק", "שדות ירוקים" ו"טוביה החולב." ב-1956 הופץ "אידל" שוב, בגרסה מקוצרת ומדובבת לאנגלית בשם "Castles in the Sky". היא הורדה מהאקרנים בניו יורק עד מהרה.