איוב קרא
| איוב קרא | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 12 במרץ 1955 |
| כנסות | 15 - 16, 18 |
| סיעות | הליכוד |
| תפקידים בולטים |
|
איוב קרא (בערבית: أيوب قرا, נולד ב-12 במרץ 1955) הוא סגן השר לפיתוח הנגב והגליל וחבר כנסת מטעם מפלגת הליכוד. בעבר כיהן כסגן יושב ראש הכנסת.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
קרא נולד בשנת 1955 בכפר הדרוזי דאלית אל-כרמל ליד חיפה. בנעוריו למד בבית הספר התיכון החקלאי כפר גלים. את שרותו הצבאי בצה"ל סיים בדרגת רב סרן. הוא עצמו נכה צה"ל הלום קרב ושני אחיו, הצעיר והבכור, נהרגו במהלך מלחמת לבנון הראשונה. בעקבות האסון והטרגדיה המשפחתית, הלכו לעולמם אביו ואמו זמן קצר לאחר מכן. שיקומו של קרא מפציעתו, למרות מותם של ארבעת בני משפחתו נתמכה בהשתלבות במשפחה חדשה, משפחה של יהודים ניצולי שואה[1]. קרא בוגר לימודי משפטים ומינהל עסקים.
[עריכה] פעילותו הציבורית
בשנת 1996 הוצב לקראת המקום ה-35 ברשימת הליכוד-גשר-צומת לכנסת ה-14, ולא נכנס לכנסת. בשנת 1999 נכנס לכנסת ה-15 מטעם הליכוד וכיהן כסגן יושב ראש הכנסת וכיושב ראש הוועדה לבדיקת נושא העובדים הזרים. לקראת הבחירות לכנסת ה-16 נדרש איוב קרא להתמודד על מקום ברשימה הארצית ולא ליהנות משריון שניתן למגזר הלא יהודי, בגלל שהיה חבר כנסת מכהן. תומכיו של קרא טענו כי מדובר בתרגיל פוליטי שביצעו תומכי אריאל שרון בניסיון להוציא אותו מהכנסת. בסיום הבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד הוצב קרא במקום ה-40 ברשימה[2] וזכה להיכנס לכנסת. בכנסת ה-16 כיהן כיושב ראש הוועדה למאבק בנגע הסמים.
לקראת הבחירות לכנסת ה-17 הוצב קרא במקום ה-39 בסיום הבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד. תומכי קרא טענו כי אנשי מפלגת קדימה, מפלגה שהקים ראש הממשלה אריאל שרון שעזב את הליכוד זמן קצר לפני כן, הטו את תוצאות הבחירות לרעת קרא מכיוון שראו בו כאחד המתנגדים הבולטים לשרון. זמן קצר לאחר קבלת תוצאות הבחירות הפנימיות הודיע קרא על פרישתו ופנה לעסקים פרטיים.
לקראת הבחירות לכנסת ה-18 בחר קרא להתמודד שוב על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. בישיבת מרכז הליכוד שהתקיימה בנובמבר 2008 נקבעו הליכי ההצבעה ונקבע שחבר כנסת לשעבר לא יוכל ליהנות מהשריון של המגזר הלא יהודי עובדה שהייתה מאלצת את קרא להתמודד שוב בבחירות הארציות.[3]. קרא עתר בתגובה כנגד ההחלטה לבית הדין של הליכוד אשר קבע שיש לדון בנושא מחדש. בישיבת מרכז הליכוד שהתקיימה ב-2 בדצמבר עלתה הצעה מפורשת לקבוע שחבר כנסת לשעבר לא יוכל להנות מהשריון למגזר הלא יהודי. אולם ההצעה נדחתה ברוב גדול. בסיום ההצבעה הריעו ונשאו אותו על כפיים חברי מרכז. בבחירות המקדימות של הליכוד לקביעת רשימתה לכנסת ה-18 זכה קרא ב-9,385 קולות שהם כ-19.3% מהקולות, עם אחוזי תמיכה גבוהים שנעו בין 40-80% בהתנחלויות ותמיכה גבוהה באזור חיפה, סביבת מגוריו. קרא לבסוף מוקם במקום ה-23 בעקבות השריון למגזר הלא יהודי. קרא נבחר לכנסת ה-18 לאחר זכיית הליכוד ב-27 מנדטים. לאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה קרא לסגן השר לפיתוח הנגב והגליל.[דרוש מקור] כאשר סילבן שלום מונה לתפקיד השר.
ב-3 בינואר 2012 ננזף על ידי ועדת האתיקה של הכנסת, לאחר שבוויכוח עם ח"כ רוני בר-און עשה "שימוש בלשון ביבים ובכינויי גנאי קשים ביותר שמקומם לא יכירם בדיון בכנסת, ובכך פגע בכבוד הכנסת וחבריה."[4]
קרא נשוי ואב לשישה ילדים ומתגורר בדלית אל-כרמל.
[עריכה] עמדותיו
קרא הוא אחד המקורבים ביותר לראש הממשלה בנימין נתניהו והוא מגדיר עצמו כפטריוט ישראלי וציוני נלהב.[דרוש מקור] מבחינה פוליטית הוא ממוקם באגף הימני של תנועת הליכוד, ונמנה עם חברי הכנסת שזכו לכינוי ה"מורדים" שהתנגדו לתוכנית ההתנתקות. ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות, ביקר קרא מתוך הזדהות בגוש קטיף ובמאהל מחאה נגד ההתנתקות [5].
ב-13 באוקטובר 2004 קיבל את אות הוקרה מהאגודה למלחמה בסרטן עקב פעילותו להגבלת העישון [6].
בחול המועד פסח תש"ע, השתתף קרא בכנס שהתקיים באזור מערת המכפלה שבחברון, כדי לחגוג עם היישוב היהודי במקום את ההכרזה על מערת המכפלה כאתר מורשת לאומי.[7] בעצרת אמר סגן השר כי "ראש הממשלה צריך להגיד 'לא' לברק חוסיין אובמה ו'כן' לעם ישראל, אישור חידוש הבנייה וההתיישבות בכל חלקי הארץ".
בדצמבר 2010 נפגש קרא בווינה עם היינץ כריסטיאן שטראכה, מנהיג מפלגת החירות האוסטרית שבראשה עמד בעבר ירג היידר, מפלגה המוחרמת על ידי ישראל והקהילה היהודית באוסטריה. הפגישה התקיימה למרות בקשות של משרד החוץ ויושב ראש הכנסת לבטלה. לטענת קרא, שטראכה הוא ידיד ישראל, אנשי מפלגתו עמדו לצד ישראל לאחר המשט הטורקי לעזה, הוא לא ראה כל הוכחות לכך שמפלגת החירות היא מפלגה אנטישמית, ועל כן יש לשנות את המדיניות הישראלית כלפיו[8].
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- איוב קרא, באתר הכנסת
- כרטיס ביקור - ח"כ איוב קרא, בערוץ הכנסת באתר YouTube
- עפרה לקס, ציונות בשפה הדרוזית, באתר בשבע - ערוץ 7, 5 בפברואר 2004
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אריק בנדר, "קרא נתן לגיטימציה למפלגה ניאו נאצית", באתר nrg מעריב, 24 בדצמבר 2010
- ^ דיאנה בחור, "הפה של שרון, הידיים של ביבי", באתר ynet, 9 בדצמבר 2002
- ^ ליכוד, יותר דרוזים יתמודדו, 16 בנובמבר 2008, אתר פורטל הכרמל
- ^ החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנות הדדיות של סגן השר איוב קרא וחבר הכנסת רוני בר-און, באתר הכנסת, 3 בינואר 2012
- ^ ח"כ איוב קרא מתכוון להצטרף לאהל שובתי הרעב, 17/05/2005, אתר חדשות יש"ע; ח"כ איוב קרא ביקר היום בנוה דקלים, אתר קטיף נט
- ^ ח"כ איוב קרא יקבל תעודת הוקרה מהאגודה למלחמה בסרטן על פעילותו הפרלמנטרית יוצאת הדופן למיגור נגע העישון,אתר כאן נעים
- ^ שמוליק גרוסמן, חגיגות בחברון: "להגיד 'לא' לברק חוסיין אובמה", באתר ynet, 1 באפריל 2010
- ^ ברק רביד, יהודי אוסטריה מוחים על פגישה בין ח"כ איוב קרא לראש הימין הקיצוני, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2010
| יושבי ראש הוועדה לבעיית העובדים הזרים של הכנסת | ||
|---|---|---|
|
