איוואן גשפארוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
איוואן גשפארוביץ', 2004

איוואן גשפארוביץ'סלובקית: Ivan Gašparovič; נולד ב-27 במרץ 1941) הוא פוליטיקאי ומשפטן סלובקי, בעל שורשים קרואטיים. נשיא הרפובליקה הסלובקית בשנים 20042014. הוא הנשיא הראשון של סלובקיה שנבחר לקדנציה שנייה. בין השנים 1992 - 1998 כיהן כיושב ראש של הפרלמנט הסלובקי - המועצה הלאומית.

רקע משפחתי, שנות צעירותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוואן גשפארוביץ' נולד בשנת 1941 בפולטאר, על יד לוצ'נץ ובאנסקה ביסטריצה, באזור הדרום-מרכזי של סלובקיה. אביו, ולדימיר גשפארוביץ', היגר מקרואטיה ללסלובקיה בתום מלחמת העולם הראשונה והיה מורה בבית ספר תיכון.

בין השנים 1959 - 1964 למד גשפארוביץ' משפטים באוניברסיטת קומניוס בברטיסלבה. בתום לימודיו עבד במשרד פרקליט המחוז מרטין בין השנים 1966-1965. לאחר מכן היה לפרקליט בברטיסלבה בין השנים 1968-1966. בשנת 1968 ימי האביב של פראג, הצטרף למפלגה הקומוניסטית הסלובקית כדי לתמוך ברפורמות של אלכסנדר דובצ'ק. אולם אחרי פלישת הכוחות הסובייטיים וכוחות ברית ורשה נוספים לצ'כוסלובקיה באוגוסט 1968, גורש גשפארוביץ' מהמפלגה.

הקריירה האקדמית ובמערכת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות סילוקו משורות המפלגה, התאפשר לו, בין 1968 - יולי 1990 ללמד ולהגיע לתפקיד פרופסור בחוג למשפט פלילי, קרימינולוגיה ופרקטיקה קרימינולוגית בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת קומניוס בברטיסלבה. בפברואר 1990 התמנה לפרו-רקטור של האוניברסיטה.

אחרי מהפכת הקטיפה בצ'כוסלובקיה ונפילת המשטר הקומוניסטי, נבחר גשפארוביץ' על ידי הנשיא החדש וצלאב האוול לכהן כפרקליט הראשי של צ'כוסלובקיה. אחרי מרץ 1992 היה לפרק זמן קצר סגן יושב ראש המועצה המחוקקת של צ'כוסלובקיה, לפני פירוק המדינה הפדרלית למרכיביה - צ'כיה וסלובקיה בינואר 1993. עוד בשלהי שנת 1992 היה גשפארוביץ' המחבר העיקרי של החוקה הסלובקית. אחרי הצהרת עצמאות סלובקיה, בינואר 1993 חזר זמנית לאוניברסיטת קומניוס. היה חבר בוועדים המדעיים של הפקולטה למשפטים ושל האוניברסיטה.

הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכיר בממשל הראשון של סלובקיה העצמאית. יושב ראש הפרלמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 הצטרף פרופ' גשפארוביץ' לתנועה לסלובקיה דמוקרטית (HZDS, Hnutie za demokratické Slovensko שבהנהגתו של ולדימיר מצ'אר, השנוי במחלוקת. גשפארוביץ' הייתה אחת מהדמויות המרכזיות של ממשלו של מצ'אר( 1992 - 1994, 1998-1994), שנתפס כבעל נטיות ריכוזיות. אחרי נצחות המפלגה HZDS בבחירות ביוני 1992, הוא נבחר ליושב ראש המועצה הלאומית - הפרלמנט של הרפובליקה הסלובקית. כיהן בתפקיד זה בין 1998-1992. אחרי שערוריית גילוי מיקרופונים בקונסוליה האמריקאית בברטיסלבה בנובמבר 1992, גשפארוביץ' עמד בראש ועדה שיקרה את הפרשה אך החקירה הסתיימה ללא מסקנות ברורות. שנה לאחר מכן גשפארוביץ' תמך בהחלטת ממשלת מצ'אר לסגור את אוניברסיטת טרנבה שנשלטה על ידי כוחות האופוזיציה. להערכתו פתיחת אוניברסיטה זו הייתה בלתי חוקית. בגלל חוסר אמון במערב בשיטת הממשל של מצ'אר, סלובקיה הורחקה באותה תקופה מהשיחות להרחבתם של האיחוד האירופי ושל הברית נאט"ו במרכז אירופה.

תקופת ממשלות מצ'אר התאפיינה, בין השאר, במתיחות מתמדת בין הממשלה ובין הנשיא מיכאל קובאץ', שהיה מתנגד בצורה מפורשת לנהנגתו של ולדימיר מצ'אר. הסכסוך בין השניים הגיע לנקודת שיא כשהשירותים החשאיים SIS נחשדו כי חטפו את בנו של הנשיא, מיכאל קובאץ' הבן, שסיממו אותו באלכוהול והשאירו אותו בחזית תחנת משטרה על יד היינבורג באוסטריה, שם היה מבוקש בחשד להונאה. גשפארוביץ' נשמע פעם פולט בפומבי הערה מעליבה על הנשיא ברגע מסוים כששם לב כי דיבור בפני מיקרופון פתוח.

הקרע עם מצ'אר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין אוקטובר 1998 ובין 15 ביולי 1998 כשמפלגתו HZDS ישבה באופוזיציה , גשפארוביץ' היה חבר בוועדה הפרלמנטרית לפיקוח על השירותים החשאיים. כמו כן היה חבר במשלחת הסלובקית באיחוד הבין-פרלמנטרי. ביולי 2002, אחרי שולדימיר מצ'אר החליט לא להכלילו ברשימה להצבעה בבחירות המתקרבות לפרלמנט, גשפארוביץ' עזב את המפלגה יחד עם עוד כמה מורדים והקים ב-12 ביולי 2002 מפלגה חדשה בשם התנועה לדמוקרטיה HZD ‏ (-Hnutie za demokraciu). כאשר מפלגתו זכתה רק ב-3.3% מהקולות ולא הצליחה לעבור את אחוז החסימה, חזר גשפארוביץ' להוראת משפטים באוניברסיטת קומניוס . בתקופה זו כתב כמה ספרי לימוד, מאמרים ומחקרים בתחום המשפט הפלילי.

בחירתו לנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2004 הציג גשפארוביץ' מועמדותו לנשיאות מול ולדימיר מצ'אר ומול המועמד של הקואליציה השלטת, אדוארד קוקאן. במפתיע, הצליח לעלות לסיבוב השני לאחר שלדעת הפרשנים הרבה מהתומכים בקוקאן לא התייצבו בהצבעה בגלל ביטחונם כי המועמד שלהם יעבור ללא בעיות לסיבוב הבא. אחרי שהתעוררו מול המציאות של צורך לבחור בין שני מועמדים של ה"ממשל הקודם", רבים העדיפו את גשפארוביץ' על פני מצ'אר. נבחר לנשיא עם 60% מהקולות. זאת למרות שהשמרנים הפרו-אירופים בראשותו של ראש הממשלה מחקולאש דזורינדה קראו לאוהדיהם להימנע מההצבעה.

נשיא סלובקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנשיא גילה גשפארוביץ' גישה מתונה ולא כוחנית וזכה לפופולריות בקרב חוגים רחבים בציבור. זכה בין היתר לתמיכת חברי המפלגה הסציאל דמוקרטית של ראש הממשלה לשעבר רוברט פיצו ושל המפלגה הלאומית הסלובקית, מפלגה ימנית לאומנית בראשותו של יאן סלוטה. בבחירות ב-2009 הגיע לראש הטבלה בסיבוב הראשון עם 46.7% מהקולות בעוד איווטה רדיצ'ובה שצברה 38% מהקולות. בסיבוב השני נבחר פרופ' גשפארוביץ' מחדש עם 55.53% מהקולות.

נושאים במחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא גשפארוביץ' נכנס לעימות עם הנהגת הונגריה השכנה, כולל נשיאה - פאל שמיט, כאשר התנגד להקמה בעיר קושיצה של פסל לזכרו של הרוזן יאנוש אסטרהאזי, שבימי השואה היה היחיד במועצה הלאומית הסלובקית שהצביע נגד החוקים נגד היהודים. הוא נפל מאוחר יותר קרבן למשטר הקומוניסטי, נכלא בגולאג ומת בכלא במורביה בשנת 1957. התנגדותו של גשפארוביץ' נומקה בכך שאסטרהאזי היה חסיד של מיקלוש הורטי, תמך בזמנו בסיפוח קושיצה ושטחי סלובקיה אחרים להונגריה בימי בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, והוכרז בסלובקיה כפושע מלחמה. לעומת זאת בדעת הקהל ההונגרית נחשב יאנוש אסטרהאזי כהומניסט קתולי.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוואן גשפארוביץ' נשוי לסילביה בניקובה, מהנדסת בניין, ולזוג שני ילדים. פרט לסלובקית וצ'כית, פרופ' גשפארוביץ' מדבר רוסית, קרואטית וגרמנית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]