איוואן דיביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוואן דיביץ'

איוואן דיביץ', (ברוסית:Иван Иванович Дибич-Забалканский, בגרמנית:Hans Karl Friedrich Anton von Diebitsch) ‏ (13 במאי 1785 - 29 במאי 1831) - גנרל-פלדמרשל רוסי ממוצא גרמני.

איוואן דיביץ' נולד בשלזיה במשפחה אצילית גרמנית. לאחר סיום הלימודים בבית הספר לקצינים בברלין עבר להתגורר ברוסיה בעקבות אביו שהחל לשרת בצבא רוסי עוד בשנת 1792. בשנת 1801 החל לשרת בצבא רוסי. בלט באומץ ליבו בקרב אוסטרליץ.

השתתף בלחימה של שנת 1812 נגד הצרפתים. עם מעבר הלחימה לפרוסיה ניהל שיחות עם מפקדי הצבא הפרוסי בשטח. כתוצאה מכך, הצבא הפרוסי עבר לצד הרוסי. הדבר סימל מהפך במאזן הכוחות באירופה ובקואליציה נגד נפוליאון. בשנת 1813 השתתף בקרב לייפציג וקרבות נוספות.

לאחר המלחמה התקרב מאוד לאלכסנדר הראשון והיה בין יועציו בנסיעות לאירופה. בשנת 1824 התמנה לראש המטה של הצבא. בשנת 1825 היה בין מלוויו של הצאר לטגנרוג, שם נפטר האחרון. בתחילת שלטונו של ניקולאי הראשון היה בחבר השופטים בעקבות מרד הדקבריסטים. חלק גדול של הקושרים היו קצינים ביחידות שבפיקודו והוא פעל אישית למעצרם.

בשנת 1827 נשלח לקווקז לבדיקת היחסים בין אלכסיי ירמולוב לבין איוואן פסקביץ'. עם חזרתו קיבל תואר רוזן.

המלחמה נגד העות'מאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1828 לחם דיביץ' במלחמה העות'מאנית-רוסית (1828-1829). למרות שלא היה לו תפקיד מוגדר, ניצל את יחסיו עם הקיסר, כך שהמפקד העליון במקום לא היה יכול לנקוט באף מהלך צבאי ללא תיאום עמו. בתחילת 1829 התמנה למפקד העליון של הכוחות הלוחמים.

בהיותו בנחיתות מספרית ברורה העדיף לא להיכנס לקרב מכריע. הכוחות בפיקודו הצליחו לכבוש מספר מבצרים ולנצח בקרבות רבים. דיביץ' פיקד על מעבר הצבא דרך הבלקנים והפתיע את העות'מאנים כאשר כוחותיו הגיעו סמוך לאדריאנופול, אך שם נתקלו בהתנגדות עזה ונאלצו לסגת. כתוצאה ממהלך זה נחתם הסכם אדירנה שתאם את דרישותיה של האימפריה הרוסית. בשל השגיו במערכה זו הועלה לדרגת גנרל-פלדמרשל ולשמו התווספה תוספת "זבלקנסקי" (מעבר לבלקן).

מערכה בפולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים באירופה של שנת 1830 גרמו לניקולאי הראשון לארגן צבא למערכה נגד המהפכנים והוא שלח את דיביץ' לברלין לניהול שיחות. באופן מפתיע החל מרד בפולין. דיביץ' התמנה לראש הכוחות שהוקצו לדיכוי המרד. למרות הבטחותיו, לא הצליח במטלה זו במהירות והלחימה נמשכה 7 חודשים.

בשלבים האחרונים של המערכה נפטר ממחלת הכולרה בהיותו בין הכוחות הלוחמים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]