איוואן פבלוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
'איוון פטרוביץ' פבלוב
Иван Петрович Павлов
1849 –‏ 1936
Ivan Pavlov nobel.jpg
תרומות עיקריות
פיתח וביסס את המושג התניה קלאסית.

איוון פטרוביץ' פבלוברוסית: Ива́н Петро́вич Па́влов‏; 14 בספטמבר 1849 - 27 בפברואר 1936) היה מדען ופיזיולוג רוסי.

בשנת 1904 זכה להכרה עולמית כאשר קיבל את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על עבודותיו בחקר מערכת העיכול, ובמהלך מחקרים אלו פיתח וביסס את המושג התניה קלאסית. בעקבות עבודותיו של פבלוב, הפך הזרם ההתנהגותי לאסכולה השלטת בפסיכולוגיה בשנות העשרים של המאה ה-20.

באחד הניסויים הידועים ביותר שלו, חיבר צינור לבלוטת הרוק של כלבים. כלבים אלה אולפו לבוא לאכול לשמע צלצול פעמון. פבלוב שם לב שהכלבים מריירים (מייצרים ריר) עוד לפני שהאוכל בא אל פיהם, רק ממראה או מריח האוכל. בשלב מאוחר יותר הופרשו ריר והפרשות עיכול אחרות כבר למשמע צליל הפעמון. ניסוי זה משך תשומת לב רבה בשל מה שכונה התניה קלאסית, כלומר יכולת בעל החיים להפעיל רפלקס על ידי למידה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פבלוב נולד בעיר ריאזן שברוסיה. התחנך בכנסיית בית הספר הראשון בריאזים, ולאחר מכן בסמינר התאולוגי. אביו, שהיה כומר, רצה שגם פבלוב יעסוק בבגרותו במקצוע זה, ואיוואן החל לעסוק בדת ובנה קריירה דתית עד שהחליט ב-1870 לעסוק במדע הפיזיולוגיה ולחקור את מערכת העיכול. בשנת 1881 התחתן עם שרה, מורה ובתו של רופא. לזוג נולדו ארבעה בנים. אחד מהם מת בגיל צעיר, ואחד היה לרופא מפורסם.

לאחר מהפכת אוקטובר הוא קיבל הזמנה לצאת לשבדיה, אך סירב. בתחילת שנות ה-20 הוקם לכבודו מכון לחקר פיזיולוגיה והוא היה מנהלו עד לשנת 1936.

"ניסוי פבלוב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסוי פבלוב
אחד מכלביו של פבלוב, מוזיאון פבלוב, ריאזן, רוסיה

במסגרת מחקריו על מערכת העיכול ערך פבלוב ניסוי בהשתתפות כלבים ובו האכיל אותם. פבלוב ראה שבכל פעם שכלביו רואים אותו, הם מתחילים להזיל ריר, כי הם חושבים שהוא הולך להאכיל אותם. אפילו בפעמים שלא הייתה בידו קערת אוכל, הם הזילו ריר. הוא ביצע ניסוי כדי לחקור את התופעה: הוא נתן למספר כלבים אוכל, ובאותו זמן צלצל בפעמון. בכל פעם שהכלבים ראו את האוכל, הם הזילו ריר (פעולה רפלקסית אוטומטית). אחרי מספר פעמים, פבלוב צלצל בפעמון, אך לא הביא להם אוכל. למרות זאת, הכלבים עדיין ריירו. בעקבות זאת, פבלוב חילק את הגירויים לשני סוגים: גירוי בלתי מותנה וגירוי מותנה. גירוי בלתי מותנה הוא גירוי שהגוף מגיב אליו באופן טבעי, ללא צורך באימון, בעוד שגירוי מותנה הוא גירוי מלאכותי, שמתבצע רק אחרי למידה ואימון. פעולה זו כונתה התניה קלאסית - תהליך למידה, שבו גירוי מסוים שחוזר על עצמו, מעורר תגובה רפלקסיבית, גם אם התקיימה רק רמיזה לגירוי. גילוי זה של פבלוב, שימש את הרוסים במלחמת העולם השנייה. עשרות אלפי כלבים אומנו על סמך התניה קלאסית שתחת לטנקים יש אוכל (בשר). הרוסים העמיסו עליהם חומרי נפץ, הרעיבו את הכלבים, ושחררו אותם לקראת בוא הטנקים הגרמניים על מנת להסב נזק לחיל השריון הגרמני. כתוצאה מכך, נהרגו עשרות אלפי כלבים[דרוש מקור] (ראו כלב נגד טנקים).

שלבי הניסוי:

  1. שלב הבקרה - פבלוב הציג גירוי מותנה כדי לבדוק שהגירוי לא משפיע על הכלב לפני התהליך של הלמידה (למשל: פבלוב בדק וראה שהכלב לא מרייר בגלל צלצול פעמון). בנוסף בדק פבלוב את הגירוי הבלתי מותנה, כדי לבדוק שהכלב כן מגיב לו (כלומר, הכלב כן מרייר כשמציעים לו בשר).
  2. רכישה - פבלוב מציג לכלב גירוי מותנה ביחד עם גירוי בלתי מותנה, ורואה שהכלב מגיב (פבלוב הגיש לכלב בשר בזמן שצלצל בפעמון - והכלב רייר). שלב זה הוא מבצע מספר פעמים כדי ליצור את ההתניה.
  3. מבחן - פבלוב מציג לכלב את הגירוי המותנה (הפעמון) ובודק האם ההתניה פועלת, כלומר, האם הכלב קישר בין הגירוי המותנה והגירוי הבלתי מותנה (פבלוב מציג לכלבים את הפעמון - והם מריירים, בלי שהיה לכך קשר לבשר).

פבלוב הוכיח שתהליכים פסיכולוגיים יכולים לקרות גם דרך למידה סביבתית. בניסוי הכלבים, הוא הראה שפעמון, שבדרך כלל לא גורם לתגובה אינסטינקטיבית של הכלב, יכול לגרום לכלב לריור (תגובה אינסטינקטיבית בלתי רצונית), אם מלמדים אותו לכך. פבלוב גם הניח תשתית לענף חדש בפסיכולוגיה - פסיכולוגיה התנהגותית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איוואן פבלוב בוויקישיתוף