איוואן פסקביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוואן פסקביץ'

'איוואן פסקביץ', (ברוסית:Иван Фёдорович Паскевич) ‏ (19 במאי 1782 פולטבה - 1 בפברואר 1856 ורשה) - רוזן ירוואן, נסיך ורשה, גנרל-פלדמרשל רוסי ממוצא אוקראיני.

עם סיום הלימודים הוא החל את השרות הצבאי. בשנת 1800 קודם לדרגת קצין זוטר והחל לשרת בקרבת פאבל הראשון. בתחילת שלטונו של אלכסנדר הראשון פסקביץ' הצעיר עזב את הבירה ועבר לפולטבה.

תקופת המלחמה העות'מאנית 1812-1806[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המלחמה העות'מאנית-רוסית (1812-1806) הועבר לחזית. במלחמה זו פסקביץ' בלט מאוד. הוא היה מעורב במצור על איזמאיל ועל תרומה למאמץ המלחמתי קיבל עיתור ולדימיר מדרגה ה-4 וחרב זהב עם כיתוב "עבור אומץ קרב".

בשנת 1807 המפקד העליון של הכוח הלוחם נפטר. מפקדים בשטח סיכמו עם הטורקים תנאי הסכם הפסקת אש, אך הוא לא אושר על ידי הקיסר. פסקביץ' נשלח לקונסטנטינופול להעביר את המסר שרוסים לא מוכנים לשגת מחלק של השטח שנכבש במלחמה. הוא גם טיפל בנושא החלפת שבוים. הפעילות הדיפלומטים של פסקביץ נמשכה תקופת מה, אך בסופו של דבר, הלחימה התחדשה.

עם חידוש הלחימה פסקביץ' השתתף במספר קרבות, נפצע וחזר לחזית לאחר מספר חודשים. לאור ההצלחות שלו בשדה הקרב, הוא קודם בדרגות ובגיל 28 התמנה למפקד אוגדה.

מלחמת 1812 עם צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המלחמה פסקביץ' השתתף בקרבות בלימה רבות ובמיוחד בקרב ליד סמולנסק. אוגדה בפיקודו השתתפה בקרב בורודינו במרכז הכוח. במהלך הקרב היא ספגה אבידות קשות.

גם בהמשך הוא פיקד על יחידות שונות שלחמו בגבורה. עם מעבר הלחימה מחוץ לשטח של רוסיה, היחידות בפיקודו לחמו בשטח פרוסיה והגיעו עד פריס.

תקופת 1812 - 1825[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת אלכסיי ארקצ'ייב פסקביץ' התרחק מפעילות. הוא היה מפקד חיל מצב שהוצב בסמולנסק. בשנת 1817 התחתן עם בת דודה של אלכסנדר גריבויידוב.

לאחר מרד הדקבריסטים הוא הוזמן לסנקט פטרסבורג והיה חבר של חבר השופטים במשפט מיוחד.

קווקז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1826 הוא נשלח לקווקז, לאור תחילת המלחמה עם הפרסים. באותה תקופה, אלקסיי ירמולוב היה מפקד הכוח במקום. ניקולאי הראשון לא סמך על ירמולוב ורצה להחליפו. יחסי הכוחות בין פסקביץ' לירמולוב הביאו לכך שאיוואן דיביץ' היה צריך להתערב ולתת לקיסר המלצות על תיקון המצב. בסופו של דבר ירמולוב פוטר מהשרות.

פסקביץ' ארגן את הכוחות במקום מחדש. למרות נחיתות מספרית הוא ניהל מספר קרבות. בתקופת ירמולוב, היה התנגדות לתחילת התקפה על ירוואן. לאחר פיטוריו, פסקביץ' החל במתקפה ולאחר קרבות קשים כבש את העיר ב-6 באוקטובר 1827. הוא גם כבש משטחיה של חאנות נחצ'יבן. היחידות בפיקודו לא עצרו והמשיכו להתקדם לכיוון פרס. ב-11 באוקטובר 1827 הם כבשו את תבריז. שיחות שלום שהחלו לא התקדמו עד להסכם. בינואר 1828 פסקביץ' החל להתקדם לכיוון טהראן עצמה. ב-28 בפברואר 1828 נחתם הסכם טורקמנצ'אי בתנאים טובים מאוד לרוסים. על הצלחות במלחמה זו פסקביץ' קיבל תואר רוזן ירוואנסקי.

בשנת 1828 החלה מלחמה עם האימפריה העות'מאנית. פסקביץ' היה מפקד הכוחות באזור הקווקז. הכוחות בפיקודו ניהלו מערכה מוצלחת. מספר מבצרים באזור נכבשו והשטח שבשליטת הרוסים באזור הורחב. על פעילותו במערכה זו, פסקביץ' קיבל עיטור גיאורגי מדרגה ראשונה וכן תואר נסיך.

לאחר סיום הלחימה הוא קודם לדרגת גנרל-פלדמרשל והוטלה עליו האחריות להשליט סדר באזור הקווקז, שם התנהלה לחימה קשה נגד התושבים המקומיים ממוצא מוסלמי. פסקביץ' ניהל נגדם לחימה עיקשת.

הוא תמך במדיניות ההתנחלות הרוסית באזור. כמו כן הוא תמך בפיתוח קשרים עם אוכלוסייה ארמנית וגאורגית המקומית.

פולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1830 החל מרד נגד הרוסים בפולין. איוואן דיביץ' היה מפקד הכוחות באזור, אך נפטר בעיצומה של המערכה. פסקביץ' הגיע לאזור ב-13 ביוני 1831. ב-26 באוגוסט 1831 ורשה נכבשה וכוחות המורדים נסוגו. גם לאחר סיום הקרבות, פסקביץ' המשיך לנהל את פולין הכבושה. הוא המליץ לצאר לבטל כליל את האוטונומיה הפולנית. הקיסר לא קיבל את המלצותיו. פסקביץ' המשיך לנהל את האזור ביד קשה. בשנת 1833 הוא ניצל מניסיון התנקשות. בשנת 1844 התגלה קשר שמטרתו להרוגו.

בשנת 1849 החל מרד בהונגריה. הצאר הגיע לוורשה וגם הקיסר האוסטרי הגיע לעיר. סוכם שיחידות צבא בפיקוד של פסקביץ' יעברו את הרי הקרפטים ויהיו אחראים לדיכוי המרד במקביל לצבא האוסטרי.

קיימות ידיעות שפסקביץ' לא היה מרוצה מהנושא וחשש למוניטין שלו. בסופו של דבר, צבא רוסי השתתף בקרבות ותרם את חלקו בלחימה. בספטמבר 1849 פסקביץ' חזר לפולין.

בשנת 1854 הוא נשלח לאזור הדנובה במטרה לנהל את הלחימה נגד הטורקים. בימים הראשונים של נוכחותו באזור הוא נפצע ובהסכמת הקיסר חזר לפולין.

הפציעה השפיעה מאוד על בריאותו. הוא נפטר בוורשה בגיל 74. לאות הוכרה, בכל הצבא הרוסי ובשטח פולין הצארית כולה הוכרז על 9 ימי אבל. בכיכר מול ביתו בוורשה הוצב פסל לזכרו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]