איוון אלכסנדר, קיסר בולגריה
| איוון אלכסנדר | |
|---|---|
| צאר בולגריה | |
פורטרט של הצאר הצאר איוון אלכסנדר |
|
| תקופת שלטון | מ-1331 עד 17 בפברואר 1371 |
| הקודם | איוון סטפן |
| יורש | איוון שישמן, איוון סרצימיר, צאר וידין |
| בת זוג | תאודורה (תאופנה) מוולאכיה, תאודורה (שרה) מטרנובו |
| צאצאים | מתאודורה מואלכיה: איוון סרצימיר, קארה מרייה, איוון אסן הרביעי, מיכאיל אסן הרביעי ומתאודורה שרה מטרנובו: איוון שישמן, קָראצה מארה - תמרה, איוון אסן החמישי, ואסיליסה, דסיסלאבה. |
| שושלת | בית שישמן |
| אב | הדספוט סראצימיר מקראן (בבולגריה המודרנית,קראן ממוקמת במחוז סטארה זאגורה, ליד קאזאנלק). |
| אם | קראצה פטריצה. |
| תאריך לידה | 1301 |
| תאריך פטירה | 17 בפברואר 1371 טרנובו, האימפריה הבולגרית השנייה. |
| מקום קבורה | כנסיית סנט פטקה בטרנובו |
איוון אלכסנדר או יואן אלכסנדר (בבולגרית: Иван Александър ברומנית:Ioan Alexander), (1301 - 17 בפברואר 1371), היה קיסר (צאר) האימפריה הבולגרית השנייה בין השנים 1331 ל-1371. איוון אלכסנדר כבש מחדש את כל המחוזות שנכבשו על ידי דספוטט סרביה והאימפריה הביזאנטית, לפני עלייתו לכס ממלכת בולגריה. הקיסר זכה בתמיכת הכנסייה האורתודוקסית לכל פעולותיו, גם משום שרדף את הכופרים בעיני הכנסייה הקתולית (בעלי האמונה הבוגומילית) ואת היהודים. במשך שלטונו פרחה התרבות הבולגרית. למרות מלחמות רבות והפסדיו נגד האימפריה העות'מאנית, מאבקו בפלישת ההונגרים בצפון בולגריה והמוות השחור, חלק ניכר מבולגריה היה במצב שלום ופריחה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו של איוון אלכסנדר
איוון אלכסנדר היה בנו של הדספוט סראצימיר מקראן, (בבולגריה המודרנית, קראן ממוקמת במחוז סטארה זאגורה, ליד קאזאנלק), ופטריצה שהייתה אחותו של הקיסר מיכאיל שישמן (מיכאל III אסן), דהיינו היה אחיינו של מיכאיל שישמן. איוון אלכסנדר שייך היה לענף אסן, של משפחת המלוכה הבולגרית-שישמן. ב-1330 מונה איוון אלכסנדר לדספוט בעיר לובץ'. ב-28 ביולי 1330, השתתף איוון אלכסנדר יחד עם אביו וחמיו, בקרב ולבוז'ד נגד הסרבים. הבולגרים הפסידו בקרב ואיבדו מספר מחוזות. בנוסף, הביזנטים כבשו את דרום בולגריה ונמלים חשובים. איוון סטפן בעזרת הביזנטים ערך הפיכה והפך לקיסר בולגריה. ב-1331 בוצעה הפיכה נגד איוון סטפן ואיוון אלכסנדר נטל את כס ממלכת בולגריה.
לבקשה של המלכה שרה-תאודורה, חילק איוון אלכסנדר את ממלכתו בין שני יורשיו בעודו בחייו. החלק המרכזי ובו הבירה טרנובו נמסר לאיוון שישמן והחלק הצפון מערבי ובמרכזו העיר וידין נמסר לאיוון סרצימיר שהפך לשליט צארות וידין.[1]
ב-1365 פלש לבולגריה לאיוש הראשון, מלך הונגריה, הכניע את צארות וידין ולקח בשבי את איוון סרצימיר ומשפחתו. במקביל, התעמתו מול צבאו של יוחנן החמישי, קיסר האימפריה הביזאנטית. איוון שישמן פנה למוראט הראשון סולטן האימפריה העות'מאנית במטרה ליצור ברית בינהם ולכך שהצבא העות'מאני יסייע לכוחותיו להדוף את ההונגרים אל מחוץ לגבולות הממלכה ולהחזיר לאחיו את כסאו. ב-1369 הצליחו הבולגרים והעות'מאנים להביס את ההונגרים ולהסיגם מבולגריה. מוראט הראשון ניצל את העובדה שכוחות עות'מאניים גדולים חונים על אדמת בולגריה וסרב להסיג את צבאו. שישמן נאלץ להפוך לוסל עות'מאני ולהעלות מס למוראט הראשון וכמחוות פיוס אף השיא לו את אחותו תמרה.[2]
איוון אלכסנדר ורעייתו המלכה תאודורה (Czarina Theodora) נקברו בכנסיית סנט פטקה (Tserkva Sveta Petka/Sveta Paraskeva) שנהרסה.[3]
[עריכה] איוון אלכסנדר והקהילה היהודית
בשטחי הממלכה הבולגרית התגוררו יהודים רומניוטים מזה מאות שנים ומרביתם התרכזו בבירה טרנובו. מקרב בני הקהילה נימנו סוחרים עשירים אשר זכו למעמד רם במרקם החברה בבולגריה. יהודים התגוררו גם בפיליפופוליס ובסקופיה. ב-1346 התגרש איוון אלכסנדר מאישתו הראשונה תאודורה (תאופנה) ונשא לאישה את שרה בת לאחת המשפחות היהודיות העשירות בטרנובו. מנישואין אילו נולדו איוון שישמן והנסיכה תמרה. שרה התנצרה ושינתה את שמה לתאודורה. בני הקהילה היהודית סמכו על חסותה של המלכה החדשה, צברו מעמד חברתי רם יותר והעניין הוביל לעימותים מול האוכלוסייה הנוצרית.[4]
ב-1352 התכנסו ראשי הכנסייה הפרובוסלאבית הבולגרית לוועידה בטרנובו ובה דנו בהתפשטות האמונה הבוגומילית והתחזקות מעמדם של "הכופרים היהודים". הוחלט להטיל עליהם חרם כלכלי. ב-1360 קיים איוון אלכסנדר כנס נוסף שכוון נגד הבוגומילים ובמסגרתו הוחלט שבמידה ויתפסו יהודים המטיפים להתגיירות או מחללים את הקדושים הנוצרים, הם יוצאו להורג. מספר חודשים לאחר הכנס הוטל על שלושה ילדים יהודים גזר דין מוות על שזילזלו בקדושים נוצרים. ילד אחד התנצר וזכה לחנינה, בשני בוצע לינץ' על ידי ההמון והוא נהרג הנזעם והשלישי נתלה עד צאת נשמתו.[5]
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך א' - מימי קדם ועד ראשית ממלכת בולגריה השלישית ב-1878, הוצאת דבר, תל אביב, 1971, עמוד 83.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, עמוד 84.
- ^ BURIAL CHURCHES OF BULGARIAN SOVEREIGNS, באתר homepage.mac.com (באנגלית).
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, עמוד 78.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, עמודים 79-80.
| הקודם: איוון סטפן 1331-1330 |
קיסרי האימפריה הבולגרית השנייה 1371-1331 |
הבא: איוון סרצימיר 1397-1371
|
| קיסרי האימפריה הבולגרית השנייה (1185-1422) | |||
|---|---|---|---|
|