איוואן בגריאנוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איוון בגריאנוב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוואן איוואנוב בָּגְרִיָאנוֹב
ראש ממשלת ממלכת בולגריה 
איוואן בגריאנוב
תאריך לידה 29 באוקטובר 1881
מקום לידה ראזגרד נסיכות בולגריה
תאריך פטירה 1 בפברואר 1945
מקום פטירה סופיה, ממלכת בולגריה
שם בשפת אם Иван Иванов Багрянов

איוואן איוואנוב בָּגְרִיָאנוֹבבולגרית: Иван Иванов Багрянов;‏ 29 באוקטובר 1881, ראזגרד, נסיכות בולגריה1 בפברואר 1945, סופיה, ממלכת בולגריה) היה פוליטיקאי בולגרי, אשר כיהן במשך מספר חודשים כראש ממשלת בולגריה.

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגריאנוב סיים את האקדמיה הצבאית הבולגרית בסופיה והוצב כקצין ארטילריה בדרגת סגן. הוא השתתף במלחמת הבלקן הראשונה והשנייה. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוצב כמפקד סוללת תותחים בחזית המקדונית ובהמשך היה שלישו של המלך פרדיננד. לאחר תבוסת בולגריה במלחמה צומצם הצבא הבולגרי לכדי ז'נדרמריה, מתוקף חוזה ניי ובגריאנוב שוחרר מהצבא בדרגת מאיור. בשנות ה-20 למד בגריאנוב משפטים באוניברסיטת סופיה ובהמשך אגרונומיה בלייפציג. בגריאנוב כיהן כשר החקלאות בממשלותיהם של גאורגי קיוסאיבנוב ושל בוגדאן פילוב.

כהונת ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1943 נפטר בוריס השלישי, מלך בולגריה ובמקביל החלה מסתמנת תבוסה גרמנית במלחמה. השלטון הבולגרי החליט לנקוט מדיניות של התקרבות זהירה לבעלות הברית ובכלל זה שינוי הרכב הממשלה. ב-31 במאי 1944 התפטר דוברי בוז'ילוב ולמחרת מונה בגריאנוב לתפקיד. בגריאנוב שנחשב לפוליטיקאי מנוסה ובעל עמדות פרו מערביות, החל במשא ומתן חשאי עם נציגי בעלות הברית. ב-26 באוגוסט הכריז בגריאנוב על חזרת ממלכת בולגריה לעמדת נייטראליות במלחמה‏[1]. התקדמותו המהירה של הצבא האדום ברומניה, סיכלה את נסיונותיו להגיע להסכם מהיר עם הבריטים והאמריקנים ואילצה את בגריאנוב להתפטר. ב-31 באוגוסט התפטרה ממשלתו וב-2 בספטמבר מונה לתפקיד ראש הממשלה קונסטנטין מוראבייב. ב-4 בספטמבר חצה הצבא האדום את הדנובה ופלש לבולגריה, תוך כיבוש העיר טוטראקן.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בספטמבר 1944 נכבשה סופיה על ידי הצבא האדום ובמקביל התחוללה בממלכה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת. הגנרל קימון גאורגייב הפך לראש הממשלה והוקם בית דין מיוחד לשפיטת חברי מנגנון המשטר הקודם. באוקטובר נעצר בגריאנוב, הועמד לדין ונמצא אשם בפשעים נגד העם הבולגרי. ב-1 בפברואר 1945 הוצא בגריאנוב להורג על ידי כיתת יורים בשטח בית העלמין בסופיה, ביחד עם 180 פוליטיקאים ואנשי צבא‏[2]. ביוני 1996 ביטל בית המשפט העליון הבולגרי את הרשעתו של בגריאנוב וזיכה אותו מכל סעיפי האישום.

בגריאנוב והקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מינויו הזמין בגריאנוב את נציגי הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה ומסר להם שבכוונת הממשלה להחזיר ליהודים את כל זכויותיהם, אם כי בהדרגה ובזהירות בשל הנוכחות הצבאית הגרמנית בממלכה. הוא הציע למנות נציג מבני הקהילה, או מי מטעמה כממונה על הקומיסריון לשאלות יהודיות. בהמלצת הקונסיסטוריה מונה לתפקיד השופט דימיטר פרוטיץ' מסופיה אשר בתיאום עם בגריאנוב, שר המשפטים החדש אלכסנדר סטאלייסקי ונציגי הקהילה היהודית, הכין טיוטת חוק במסגרתו יבוטלו החוקים והתקנות שהוטלו על יהודי בולגריה‏[1],‏[3]. בגריאנוב התיר לקונסיסטוריה לחדש את פעילותו ואישר את מינויו של הקולונל בדימוס אברהם תג'ר לתפקיד היושב ראש. עוד התיר בגריאנוב לתנועה הציונית בבולגריה לחדש את פעילותה.

בנאומו הראשון ברדיו הבולגרי הצהיר בגריאנוב שהחוקים נגד היהודים עומדים בסתירה "ליושר בין העמים ולצדק בין הבריות"‏[3]. ב-27 ביולי 1944 הודיע בגריאנוב בנאום בפני האסיפה הלאומית הבולגרית על כוונתו לבטל החוק להגנת האומה. ב-22 באוגוסט בוטלה חובת ענידת הכוכב הצהוב והושב חופש התנועה ליהודים. יחד עם זאת המגבלות הכלכליות לא הוסרו והרכוש שהופקע לא הושב‏[4]. בנוסף, לא בוטלו מחנות העבודה לעובדי הכפייה היהודים‏[5]. ב-30 באוגוסט אושרה בפרלמנט הצעת החוק שניסח השופט פרוטיץ'. למחרת התפטר בגריאנוב ופרסום החוק החדש התעכב במספר ימים‏[3].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 212-213.
  2. ^ בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, עמוד 217.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמודים 219-222.
  4. ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, כרך ד' - מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמודים 23-27.
  5. ^ בן, יוסף, לחרות ולעלייה, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 925.
הקודם:
דוברי בוז'ילוב
ראש ממשלת ממלכת בולגריה
1 ביוני 1944 - 2 בספטמבר 1944
הבא:
קונסטנטין מוראבייב