איולף הקטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איולף הקטן
Lille Eyolf
התפאורה להצגה "איולף הקטן", סקיצה מאת פ.מ. דוגדינה משנת 1907 בגלריה של מחוז אסטרחן
התפאורה להצגה "איולף הקטן", סקיצה מאת פ.מ. דוגדינה משנת 1907 בגלריה של מחוז אסטרחן
כתיבה הנריק איבסן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה נורווגית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איולף הקטןנורווגית: Lille Eyolf) הוא מחזה בשלוש מערכות, פרי עטו של המחזאי הנורווגי הנריק איבסן. המחזה הוצג לראשונה ב-12 בינואר 1895 בדויטשס תיאטר בברלין.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלפרד אלמרס – בעל אדמות וסופר, מורה בעברו.
  • ריטה אלמרס – אשתו.
  • איולף – בנם בן התשע.
  • אסטה אלמרס – אחותו החורגת של אלפרד הצעירה ממנו.
  • בורגהיים – מהנדס.
  • אשת העכברים.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"איולף הקטן" מגולל את סיפורה של משפחת אלמרס. בראשית המחזה, האב, אלפרד, זה עתה שב מטיול בהרים. בעודו שם, הוא החליט להתמקד מעתה ואילך בגידול בנו איולף, במקום להמשיך לעבוד על ספרו "האחריות האנושית". למרות שאיולף מתואר כ"עיניו יפות ונבונות" [1] הוא סובל משיתוק באחת מרגליו, ולכן הוריו מגוננים עליו. הוא משתוקק יותר מכל דבר אחר להיות ילד רגיל, אולם אביו יודע שהדבר אינו אפשרי. מכיוון שכך, אלפרד מעוניין לדחוף את איולף לעבר ייעוד אינטלקטואלי נעלה יותר.

מייד אחרי-כן מבקרת בבית משפחת אלמרס אשת העכברים, אישה המסוגלת לכשף עכברים, כך שהם הולכים בעקבותיה לים, שם הם טובעים. היא עוזבת כשמודיעים לה ששירותיה אינם נחוצים, ואיולף הולך אחריה, בלי שמבחינים בכך אלפרד, אשתו ריטה ואחותו אסטה. כשאיולף נעלם, אלפרד מספר לריטה על תוכניתו להיות אב טוב יותר לאיולף כדי לאפשר לו להיות מאושר. בזמן שהוא מספר את סיפורו, מבקר את המשפחה בורגהיים, מהנדס, שמעוניין באסטה. אסטה ובורגהיים יוצאים לטייל, אנו למדים על קנאותה של ריטה לאלפרד, בין השאר היא אומרת שהייתה מעדיפה שאיולף כלל לא היה נולד, מכיוון שהוא גוזל ממנה את תשומת לבו של אלפרד. שיחתם של ריטה ואלפרד מופרעת בשל שובם של אסטה ובורגהיים, ואחר-כך על ידי קולות צעקות מהים, שמגלים שאיולף טבע כשהוא הלך אחרי אשת העכברים לים.

למטה בחוף הים, אלפרד מתאבל ואסטה מנחמת אותו. ריטה ובורגהיים הולכים אחריהם. במהלך השיחה ביניהם, ריטה אומרת שהיא צריכה את אלפרד רק לעצמה, בעוד אלפרד מגלה שהוא נשא את ריטה לאישה כדי להיטיב עם אסטה. הם גם מאשימים זה את זה בפציעתו של איולף (כשהיה תינוק, הוא נפל מהשולחן כשהם התעלסו), כשאלפרד מאשים את ריטה באומרו:

"אז הופעת את – את, את – ומשכת אותי אליך פנימה." [2]

ובכך היא הסיתה אותו מחובתו להשגיח על איולף.

בורגהיים ואסטה חוזרים, ובורגהיים מנסה שוב בחוסר הצלחה לשכנע את אסטה להתחתן איתו. אולם, כשאלפרד וריטה מבקשים ממנה להישאר איתם כדי לתפוש את מקומו של איולף, ובכך להקל במידת מה את נקיפות המצפון והבעיות בנישואיהם, אסטה מחליטה להתחתן עם בורגהיים וללכת בעקבותיו לצפון. כשאלפרד ממשיך להביע את מורת רוחו מלהיות הבעל שריטה מצפה ממנו שיהיה, היא משתפת אותו בתוכניתה החדשה לנסות ולהיטיב את חייהם של הילדים העניים ולחיות למטה ליד הים. כאן אלפרד רואה משהו חיובי בריטה, והוא מחליט להישאר איתה, כך שיחדיו יוכלו לכפר על טעויותיהם.

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה של "איולף הקטן" נעשתה במסגרת סדרת האנתולוגיה של ה־BBC "מחזה החודש" ביולי 1982. כיכבו בה אנתוני הופקינס כאלפרד ודיאנה ריג כריטה.

המחזה "גברת אפלק" של סמואל אדמסון מעביר את זירת ההתרחשות לחופה של קנט בשנות החמישים. הצגת הבכורה התקיימה בתיאטרון המלכותי הלאומי בינואר 2009 וזכתה לביקורות מעורבות [3][4][5].

הסרט ג'אזיר, בבימויו של הבמאי ההודי גובינד נילאני (Govind Nihlani), הוא גרסה מודרנית המבוססת על המחזה. בסרט ההודי משחקים כוכבים כמו רטנה פטאק, ראג'יט קאפור ומיטה ואשישט. ואנראג' בהאטיה הלחין את הפסקול לסרט.

הסרט The Frost, בבימויו של הבמאי הקטלוני פראן אאודי, הוא גרסה מודרנית של הסיפור.

תרגומים בדפוס לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה בתיאטרון המקצועי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. תיאטרון החאן, הצגת בכורה : דצמבר 1986[6]

2. תיאטרון הבימה, הצגת בכורה : 24 בינואר 2009[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איולף הקטן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנריק איבסן, איולף הקטן; רמת גן: בית צבי – בית הספר לאמנויות הבמה, 1991, עמ' 18.
  2. ^ איולף הקטן, בית צבי, עמ' 69.
  3. ^ מייקל בילינגטון, גברת אפלק, קוטסול, לונדון, בעיתון הגארדיאן, 28 בינואר 2009
  4. ^ סוזנה קלאפ, סלח ושכח, בעיתון האובזרבר, 1 בפברואר 2009
  5. ^ השחקנים היו קלייר סקינר בתפקיד ריטה אפלק, אנגוס רייט בתפקיד אלפרד אפלק ונעמי פרדריק בתפקיד אודרי אפלק.
  6. ^ שרית ישי לוי, ביום שני תעלה הבכורה של "איולף הקטן" בחאן הירושלמי, חדשות, 5 בדצמבר 1986
    יוסי עוזרד, ביקורת הצגה - איפה המיתר שפקע, חדשות, 15 בינואר 1987
    שרית פוקס, תשוקה אינה אהבה, מעריב, 5 בדצמבר 1986
  7. ^ מיכאל הנדלזלץ, איולף הקטן: לאורו העכור של המוות, באתר הארץ, 23 בפברואר 2009
    איתן בר-יוסף, איולף הקטן: מטריד וגם מרהיב, באתר הארץ, 30 במרץ 2009