איזדורה דאנקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איזדורה דנקן)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
איזדורה דאנקן
איזדורה דאנקן רוקדת יחפה
צילום של: ארנולד גנתה

איזדורה דאנקןאנגלית: Isadora Duncan;‏ 26 במאי 1878 - 14 בספטמבר 1927) הייתה רקדנית אמריקאית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאנקן נולדה ב-1878 בקליפורניה למשפחה ענייה, בשם דורה אנג'לה דאנקן. אמה הייתה מוזיקאית ולכן איזדורה זכתה לחינוך תרבותי. כאשר הייתה ילדה קטנה למדה בלט ועמדה על נעלי הפוינט, אולם החליטה במהרה שזה מכוער ולא טבעי ושלרקדן יש צורך בקשר ישיר עם הרצפה.

בשלב מסוים בחייה התקבלה דאנקן ללהקה של אוגוסטין דיילי בניו יורק, שם קיבלה תפקיד פנטומימה שאותו שנאה ולאחר מכן סולו בחלום ליל קיץ. בשל היחס מצד דיילי שלא אהב את סגנונה ומשום שהרגישה שאין היא יכולה לבטא את עצמה שם, דאנקן התפטרה מהלהקה. דאנקן חזרה להופיע בבארים ובסלונים כדי להרוויח כסף.

הקריירה באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא עזבה ללונדון, שם ביקרה במוזיאון הבריטי לאמנות יוון העתיקה וראתה כדים ועליהם ציורים של אנשים דו-ממדיים. ציורים אלה השפיעו רבות על סגנונה, היא ראתה בציורים דו-ממדיים אלה תנועות של חופש שאימצה לריקודים שלה.

מלונדון נסעה לאיטליה. שם קראה את ספרו של הפילוסוף פרידריך ניטשה "הולדתה של הטרגדיה"; בספר זה דובר על שני דחפים: תבונה מצד אחד ותשוקה ויצר מאידך.

בשנת 1905 נסעה דאנקן לסנקט פטרבורג שברוסיה, ושם פגשה אמנים גדולים: סרגיי דיאגילב, אנה פבלובה וואצלב ניז'ינסקי. למרות שברוסיה המחול הקלאסי שלט, היא התקבלה בזרועות פתוחות ואף אמנים שונים הושפעו ממנה והחלו לרקוד יחפים.

טענתה של דאנקן נגד הבלט הקלאסי הייתה שהבלט הקלאסי חונק את הרקדן, ותנועותיו מוגבלות עד כדי כך שכבר לא ניתן לגוונן. הבלט הקלאסי כפי שראתה אותו היה מלאכותי ולא חלק מהטבע. אין זרימה אלא מעבר בין פוזיציות. דאנקן ראתה את המלאכותיות בבלט הקלאסי בעיקר בהרגשת חוסר הכובד ששלט בבלטים והתבטא למשל על ידי עליה על הפוינט. וחשה שמשום שהכובד קיים בטבע אין להתעלם ממנו (או לנסות) במחול.

היא חזרה לפריז, מושפעת רבות מהפסל של אוגוסט רודן. הפסל של רודן הציב אותה בפני חשיבה שונה: יופי תמיד קיים אך הוא קיים בפנימיות ולאו דווקא בחיצוניות. כלומר לכל יצירת אומנות בין שזו מוזיקה, אמנות פלסטית או מחול יש יופי פנימי בתנאי שליצירה יש אופי.

בשנת 1909 פתחה בית ספר בברלין שבגרמניה, אשר היה פופולרי למשך 4 שנים בערך. דאנקן כיוונה את תלמידיה ליצור ועל ידי יצירה זו לפתח לקסיקון תנועות משלהם. דאנקן הזכירה לתלמידיה את התנועות הבסיסיות של האדם הליכה ודילוג (שעורים שאותם העבירה אחותה). בנוסף לשיעורים אלה היא העבירה שיעורי השראה בהם ניסתה להעביר לתלמידיה את מקור התנועה. איזדורה שלא סיימה בית ספר לא ידעה כיצד מערכת החינוך פועלת, השיעורים בבית הספר שלה לא היו מסודרים במערכת משום אי הסדירות הזו כיום כבר לא נשאר תיעוד רב עליה ועל היצירות הכוריאוגרפיות שלו.

ב-1913 טבעו ילדיה בנהר הסן בצרפת, כאשר המכונית שבה נמצאו עם האומנת הידרדרה אל תוך הנהר.

בזמן מלחמת העולם הראשונה, חזרה דאנקן לרוסיה, והקימה שם אקדמיה למחול, עליה לא ידוע לנו הרבה. לאחר מספר שנים חזרה למולדתה לארצות הברית שם נאמה בעד הקומוניזם.

היא נהרגה בשנת 1927 בתאונת דרכים בניס שבצרפת, לאחר שהצעיף שלה נלכד בגלגלי מכוניתה הנוסעת.

תרומתה לתולדות המחול המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונה של דאנקן ידוע כנקודת מפנה בתולדות המחול המודרני, בשל ניגודו למחול הקלאסי. היא הצליחה לשחרר את עצמה מהתפיסות שהרקדן הקלאסי הכיר עד אז, כמו השמלות הנוקשות שבמקומן לבשה טוניקות בד ומן הנעליים כאשר רקדה יחפה, ומתחושת חוסר המשקל כאשר בריקודיה התייחסה למשקל. כאישה הפועלת בדרך האקספרסיוניסטית, היא טענה שהציר המרכזי של התנועה הוא החופש של היוצרת. כלומר על המחול להיות דרך של הרקדן לביטוי אישי פנימי ולא חיצוני, ומשום כך הייתה הכוריאוגרפית של עצמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]