אייבי נתן
אברהם "אייבי" נתן (29 באפריל 1927 - 27 באוגוסט 2008) היה פעיל שלום, פעיל הומניטרי וטייס חיל האוויר הישראלי.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו ופועלו
[עריכה] ילדותו ועלייתו לישראל
אייבי נתן נולד בשנת 1927 למתילדה וליעקב בעיר אבאדאן שבאיראן. בהיותו בן 12, עברה משפחתו לעיר מומבאי שבהודו, ומגיל 17 שירת בחיל האוויר המלכותי. בימי מלחמת העצמאות, התנדב כטייס לחיל האוויר הישראלי, במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ). בשנת 1951 נשלח לבריטניה לעבור אימון כטייס המוסקיטו הראשון של חיל האוויר הישראלי, ופרש מהשירות הצבאי באותה שנה. בשנות ה-50 עבד כטייס באל על ובדצמבר 1958 התפטר.
נתן התיישב בתל אביב, והתגורר ברחוב הלפרין 6, ופתח בית קפה בשם "קפה קליפורניה", שהפך למקום מפגש של הבוהמה התל אביבית.
[עריכה] טיסת "שלום 1"
בבחירות לכנסת השישית בשנת 1965, רץ נתן לכנסת בראש רשימה חדשה בשם "נס", שחרתה על דגלה את החתירה לשלום עם מדינות ערב. חסרו לו כ־2,000 קולות על־מנת לעבור את אחוז החסימה ולהיכנס לכנסת. לאחר שהתבררו התוצאות, התחייב שאם יזכה לתמיכה ציבורית, יטוס למצרים עם מסר של שלום.
ב־28 בפברואר 1966 יצא לטיסה למצרים במטוסו הפרטי, אותו כינה "שלום 1", ונחת בפורט סעיד[1]. עקב ליקוי בתקשורת, נפוצה בישראל ידיעה שהוא נהרג עקב התרסקות מטוסו בעת הנחיתה, אך כעבור זמן קצר התברר שידיעה זו מוטעית. עם הגיעו למצרים נעצר נתן, ובקשתו להיפגש עם הנשיא גמאל עבד אל נאצר על־מנת למסור לו עצומה הקוראת לשלום, נדחתה. למחרת נכתב במאמר ראשי בעיתון אל אהראם כי: "כדי להטעות את העולם, העלתה ישראל על הבימה קומדיה מטופשת, שבה היא ממלאת בעת ובעונה אחת את תפקיד הבמאי והשחקן הראשי. אייבי נתן בא למצרים, כשהוא מלווה בברכתם של שלטונות ישראל. ליצן מעורר-רחמים זה אינו ראוי לשום תשומת לב מצדינו ועל כן גירושו חזרה לישראל הוא התשובה היחידה שיש לתיתה.", שאר אמצעי התקשורת המצרים התעלמו לחלוטין מן הטיסה[2]. לאחר כיממה בפורט סעיד הוא גורש בחזרה לישראל יחד עם מטוסו, אותו הטיס לשדה התעופה הרצליה, ממנו המריא. בשדה חיכה לו קהל של כ-1000 איש. הוא נעצר בשדה התעופה על ידי המשטרה על שיצא את גבולות ישראל באופן בלתי חוקי ושוחרר מיד בערבות[3]. בסוף חודש מרץ 1966 החליט היועץ המשפטי לממשלה, משה בן-זאב, שלא להעמידו לדין על טיסתו למצרים[4].
[עריכה] מסע לקידום השלום
נתן שהפך לאישיות ידועה בעולם, ערך מסע עולמי בן חודשיים לקידום השלום. בין השאר נפגש בפאריס עם ז'אן-פול סארטר, ובצפון ויילס עם ברטראנד ראסל. כמו-כן ביקר ברומא, ניו יורק, מוסקבה, בלגראד וגורש מתוניסיה.
[עריכה] בחזרה למצרים
ב-28 ביולי 1967 המריא אייבי נתן במטוסו "שלום 1" משדה התעופה בניקוסיה ופעם נוספת נחת בשדה התעופה בפורט סעיד במצרים[5]. הוא גורש ממצרים זמן קצר לאחר נחיתתו וטס לישראל. עם נחיתתו בשדה התעופה בהרצליה הוא נעצר על ידי המשטרה, התעלף בעת שהוסע לבית המעצר באבו כביר ואושפז. למחרת, בעודו מאושפז בבית החולים איכילוב, שוחרר בערבות של 5,000 לירות[6]. הוא הועמד לדין, על שתי טיסותיו, הורשע, ובית המשפט גזר עליו קנס בסך 1400 לירות או 40 ימי מאסר, וכן שנה מאסר על תנאי[7]. נתן שהתעקש להיאסר היה כלוא במעשיהו במשך 40 יום ושוחרר ב-18 ביולי 1968.
ב-4 ביוני 1969 טס אייבי נתן בפעם השלישית למצרים, הפעם עלה על טיסה מסחרית מרומא ונחת בקהיר[8]. הוא נעצר מיד עם נחיתתו בנמל התעופה הבינלאומי של קהיר וגורש בטיסה לאתונה[9].
[עריכה] "קול השלום"
 |
ערך מורחב – קול השלום |
בתחילת 1973 רכש נתן אונייה, וקרא לה "ספינת השלום". ב־18 במאי החל להפעיל באנייה, שעגנה מול תל אביב, בתחומי המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל, תחנת רדיו ששידרה מוזיקה ושידורים הקוראים לשלום, ללא התייחסות לתכניות פוליטיות קונקרטיות ונושאים שנויים במחלוקת. התחנה השמיעה מוזיקה מודרנית שלא הרבו להשמיע בתחנות הממסדיות באותה תקופה וזכתה לפופולריות. נתן רתם את התחנה למבצעים הומניטריים, דוגמת תרומות לנזקקים באזורים מוכי רעב.
באוקטובר 1973, בימי מלחמת יום הכיפורים, הורה נתן להשיט את הספינה לאזור פורט סעיד, משם שידרה התחנה קריאות להפסקת הלחימה. [10][11]
ב־1 באוקטובר 1993 נאלץ נתן לסגור את התחנה, עקב קשיים כלכליים וחוקיים. הוא לא הפסיק את פעילותו, והמשיך הן בפעילות הומניטרית והן בפעילות פוליטית.
"קול השלום", הייתה תחנת הרדיו הפיראטית הראשונה בישראל. לא ננקטה כל פעולה נגדה, מאחר שהשידורים נעשו מחוץ לגבולות ישראל.
בשנת 1983 התמודד נתן על ראשות עיריית תל אביב-יפו. הוא זכה בכ-7% מקולות הבוחרים, ורשימתו זכתה במושב אחד במועצת העיר.
[עריכה] פעילות הומניטרית
אייבי נתן פעל לאורך שנים רבות למען מוכי גורל בעולם השלישי, וערך מבצעים הומניטריים רבים.
בשנת 1968 ייסד את "הקרן למען ילדי ביאפרה", שכלל עריכת מגבית לרכישת מזון לביאפרה בעקבות האסון ההומניטארי שהתרחש שם. ב-1976 ערך מבצע לחלוקת מזון בקמבודיה, בעקבות רצח העם במדינה. ב-1985 הקים מחנות אוהלים באתיופיה, בעקבות הרעב הכבד שתקף שם. באותה שנה, הקים בקולומביה בית חרושת לייצור לבנים, בעקבות רעידת האדמה שפקדה את המדינה. באמצע שנות התשעים, סייע בהקמת מחנות לפליטים בזאיר וברואנדה. בישראל, ערך מבצעים הומניטריים, כגון אספקת תנורים לקשישים, תכנון כפר גמילה מסמים וסיוע לארגונים התנדבותיים שונים (איל"ן, יד שרה ועוד).
לצורך ביצוע המבצעים ההומינטרים, ערך מגביות רבות לגיוס כספים בארצות הברית, בישראל וברחבי העולם.
[עריכה] מפגשים עם אש"ף
כבר בשנת 1978, נתן שבת רעב במחאה על הקמת התנחלויות. בשנות השמונים החל במגעים עם אנשי אש"ף, דבר שהביא לחקיקת חוק נגד מפגשים אלו. אייבי נתן המשיך במפגשיו עם אנשי אש"ף, ואף נאסר למשך תקופה קצרה בשל כך.
בשנת 1991 שבת רעב למשך ארבעים יום כמחאה על תיקון מס' 2 לפקודת מניעת טרור (שכונה "חוק המפגשים"), שאסר על מפגשים עם אש"ף. לאחר התערבות נשיא המדינה, חיים הרצוג, הפסיק את שביתתו. הוא המשיך במגעיו עם יאסר ערפאת ואנשיו, וב־18 בספטמבר 1991 הורשע בעבירה על פקודת מניעת טרור ונידון ל־15 חודשי מאסר. בניגוד לפעילי שלום אחרים שנשפטו על אותה עבירה, כגון משתתפי המפגש עם אנשי אש"ף שנערך ברומניה בנובמבר 1986, בחר אייבי נתן לא לערער על גזר הדין אלא ללכת לכלא מיד. הוא נכלא בכלא מעשיהו, ושוחרר לפני תום תקופת מאסרו, כאשר בכל תקופת המאסר קיימו תנועות שלום הפגנות תמיכה לפני חומות הכלא בכל יום שישי. לעובדה שישב במאסר, כמו גם לעובדה שפוליטיקאים ישראלים החלו להיפגש עם אנשי אש"ף, היה חלק בדו-שיח הציבורי האם קיימת נחיצות ל"חוק המפגשים", ובסופו של דבר בוטל החוק.
[עריכה] שנותיו האחרונות והנצחה
ב־1997 לקה נתן בשבץ מוחי בעת ששהה בארצות הברית. השבץ הותיר אותו משותק חלקית. באותה שנה זכה ב"פרס נירנברג לזכויות האדם"[12].
בחודש מרץ 2005, קיבל נתן ממפקד חיל האוויר, האלוף אליעזר שקדי, את "כנפי הזהב", המוענקות לטייסים שחלפו חמישים שנה מיום שקיבלו את כנפי הטייס.
ב-27 באוגוסט 2008 נפטר נתן בבית החולים איכילוב בתל אביב. הוא נקבר בבית העלמין בקרית שאול בתל אביב.
ארכיונו האישי של נתן, כולל פריטים מספינת "קול השלום", נמצא ביד יערי שבגבעת חביבה (הארכיון המרכזי של השומר הצעיר).
השיר "דון קישוט" הידוע בביצועו של אריק איינשטיין נכתב על אייבי נתן[13] בידי יהונתן גפן והולחן על ידי שם טוב לוי. כמו כן הוא מוזכר בשירים נוספים בביצועו של איינשטיין: "עוד יהיה" ו"היה לנו טוב נהיה לנו רע". שיר נוסף שנכתב עליו ועל תחנת קול השלום וידוע בביצועה של גלי עטרי הוא "אי שם" שנכתב בידי דודו טופז והולחן על ידי קובי אשרת.
[עריכה] משפחתו
בשנת 1950 היה אייבי נתן נשוי תקופה קצרה לרוזי שוורץ, ומנישואין אלו נולדה בת, שרונה.
ארבעים שנה לאחר לידת בתו, בשנות השישים לחייו, נולדה לנתן בת נוספת - יסמין פיינגולד, אלופת ישראל בחתירה[14]. אמה של יסמין, אליזבט, הייתה מזכירתו של נתן בתחנת הרדיו "קול השלום". בתחילה לא הכיר בה נתן כבתו, אולם בשנת 1989, לאחר שהאם הגישה תביעת אבהות נגד נתן, קיבלה לבסוף את תמיכתו.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יורם רוזלר (רשם מפיו, תרגם וערך), אייבי נתן, ספרית פועלים, 1998.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר המספר על אייבי נתן ופעילותו
- אתר על "קול השלום" ועל אייבי נתן (באנגלית)
- יובל אזואלי ושירות "הארץ", מת פעיל השלום אייבי נתן בגיל 81, באתר הארץ
- אייבי נתן הלך לעולמו בגיל 81, באתר ynet, 27 באוגוסט 2008
- מתן שירם, היה שלום, אופטימיסט נצחי, גלובס
- אייבי נתן, ב"וידאופדיה" - אנציקלופדיית הווידאו של חדשות 2 באינטרנט
- ליאור להרס, מי עקב אחרי אייבי נתן?, באתר הארץ, 11/09/2009
[עריכה] הערות שוליים
- ^ צבי אלגת, אייבי נתן המריא הבוקר למצרים, מעריב, 28 בפברואר 1966
- ^ מחכים לשובו של אייבי נתן ממצרים, מעריב, 1 במרץ 1966
- ^ ב"צ אופז, אייבי נתן חזר מפורט-סעיד, דבר, 2 במרץ 1966
- ^ אייבי נתן לא יתבע לדין, דבר, 29 במרץ 1966
- ^ אייבי נתן המריא מניקוסיה, נחת בפורט-סעיד, חזר לישראל - ונעצר, דבר, 30 ביולי 1967
- ^ אייבי נתן ישוחרר בערבות של 5000 ש"ח, דבר, 31 ביולי 1967
- ^ אייבי נתן ביקש פקודת מאסר והשופט סירב, דבר, 17 במאי 1968
- ^ אייבי נתן טס לקאהיר, דבר, 4 ביוני 1969
- ^ אייבי נתן גורש מקאהיר, דבר, 5 ביוני 1969
- ^ אריק לב, קול השלום: 10 שנים אחרי, באתר ynet, 26 באוקטובר 2003
- ^ טל פרי, ימים של שלום, באתר MOOMA, 27 באפריל 2007
- ^ אייבי נתן, קורות חיים
- ^ יהונתן גפן, "אתם זוכרים את השירים" כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 1983
- ^ אייבי נתן, קורות חיים; כתבה באתר nrg
