איידס בסנגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה וסגנון.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מחלת האיידס החלה להתפשט בסנגל באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, ומקרה ראשון אובחן בשנת 1986. ממשלת סנגל מיהרה להאבק בהתפשטות המחלה והצליחה להגיע למצב בו שכיחות המחלה בסנגל היא הנמוכה ביותר באפריקה שמדרום לסהרה.

תגובתה של ממשלת סנגל להתפשטות האיידס הייתה מהירה. בניגוד למדינות רבות בהן אבד זמן רב, וקופחו חיי אדם בעקבות הכחשות הממשל, סנגל ביססה תוכנית לאומית למאבק באיידס בשם SIDA (שם המחלה בצרפתית). עוד מימיה הראשונים ננקטו בתוכנית אמצעים משמעותיים למניעת הדבקות בנגיף בהם: קידום השימוש בקונדומים, שילוב ידיים בין מנהיגי המדינה ומנהיגי הדת, סקרים מחוזיים לקביעת אזורי סיכון וקביעת התפשטות המגפה, ייעוץ ובדיקה חסויים לאזרחים, התייחסות לזנות כקבוצת סיכון ושילוב לימודים על הנגיף בתוכנית החינוך. תהליך זה כמובן היה הדרגתי ולא קרה כרעם ביום בהיר, וכיום סנגל נושאת את פירות הצלחת התוכנית והתגובה המהירה.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הערכת סוכנות האו"ם לטיפול באיידס (UNAIDS), כ-1% מתושבי סנגל הם נשאי HIV[1]. עם זאת, בקרב העוסקים בזנות, שכיחות הנגיף עומד על כ-19.4% ובקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים כ- 21.5%. באזור הדרום, בחבל קסמאנס אשר ידוע כאזור עימות וכאזור נחשל יותר יש כ-2.2% נשאים וחולים.

שיעור הנשאים הזוכים לטיפול רפואי באיידס עלה מ-26% בשנת 2004 ל-56% בשנת 2007. כאחת המדינות העניות ביותר בעולם, עם תמ"ג לנפש של כ-1,936 דולר בשנה, סנגל מתקשה להעניק טיפול הולם לכל הנשאים וכ-2,600 אנשים מתים מאיידס מדי שנה בסנגל.

התמודדות עם הנגיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

את סיפור ההצלחה הסנגלי בהתמודדות עם הנגיף ניתן ליחס לשילוב בין כמה פקטורים מרכזיים הכוללים ראשית כל הנהגה פוליטית חזקה ומשטר יציב, אשר מוביל את המאבק תוך תעדוף רשמי והקצאת משאבים לצעדי המניעה השונים, פיקוח, והבטחת מימוש התוכניות ואסטרטגיית התמודדות מקיפה החולשת על מערכת החינוך, הבריאות והתקשורת. דוגמה מרכזית להערכה העולמית אשר מקבלת ממשלת סנגל בדבר טיפולה בנגיף היא הפרס אותו קיבל הנשיא לשעבר עאבדו דיוף (Abdou Diouf) בשנת 1998 מארגון ה- SWAA (ארגון נשים ומאבק באיידס באפריקה). בנוסף לממשל, מעורבים במידה רבה מנהיגים מוסלמיים (ומנהיגים דתיים אחרים), משלב מוקדם של המגפה, מטעמים של שמרנות תרבותית ודתית. בנוסף לכל אלה תרומתם של ארגונים לא ממשלתיים: Alliance (עליו נרחיב בהמשך), UNAIDS (הארגון למלחמה באיידס של האו"ם) וה- USAID (הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי), תורמים רבות למיגור הנגיף בקרב האוכלוסייה הכללית ובקרב אוכלוסיות ספציפיות.

התמודדות בתחום הדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעלה מ-90% מאוכלוסיית סנגל הינה מוסלמית והיתר ברובו נוצרי. עוד מתחילת המאבק המאורגן במחלה, שולבו מנהיגי הדת בקמפיינים ובמסעות ההסברה בנושאי יחסי מין מוגנים, הימנעות מסמים ואלכוהול, ועודדו התנהגויות אשר מפחיתות את סיכויי ההדבקות במחלה. בשנת 1995 נוסדה הוועדה הלאומית, אשר ביססה את השותפות בין נותני השירותים הרפואיים ובין כוהני הדת הנוצרים והמוסלמיים. מנהיגים מוסלמיים בפרט עמדו ועודם עומדים בחזית המאבק הלאומי, ומטיפים בנושאי הישמרות מן המחלה והנגיף במסגדים ובמסגרות חינוכיות שונות. הן הארגונים הנוצריים והן הארגונים המוסלמיים מספקים שירותים רפואיים ופסיכולוגיים ומקדמים ערכים של סובלנות. בהקשר זה יש לומר שלמרות קידום ערכי הסובלנות, הומוסקסואליות עדיין נחשבת טאבו על ידי הדת המוסלמית וכך גם בסנגל, "התנהגותם" של ההומוסקסואלים נחשבת מתירנית ולטענת כהני הדת פוגעת במאמצי ריסון המגפה.

לדת ולתרבות המוסלמית בסנגל יש קשר ישיר להצלחה בבלימת המגפה. בראש ובראשונה הרוב המוחלט מהמוסלמים בסנגל נימולים, דבר הנחשב כמפחית באופן משמעותי את הסיכויים להדבק במחלת מין כלשהי לרבות ה-HIV. מעבר לכך, האסלאם בהסתמך על הקוראן מגנה מתירנות מינית ומעודד התנזרות לפני הנישואין (בעיקר אצל נשים). התנהגות זו נחשבת למפחיתת סיכון ומפחיתה את סיכוייהן של נשים להדבק בנגיף. אישה בסנגל נישאת לבעלה בראשית שנות ה-20 לחייה, ורק עימו תקיים יחסי מין, על פי הנורמות המוסלמיות. גברים לעומת זאת חיים בפוליגמיה לאחר הנישואים, דבר אשר גורם להם גם עוד בטרם הנישואין לצאת עם נשים במקביל, דבר אשר נחשב כמובן להתנהגות מסכנת. מנהיגי הדת המוסלמים מעודדים שימוש בקונדומים כאמצעי הגנה מפני נגיף ה HIV (גם בתוך מסגרת הנישואין אם יש בכך צורך), ובכך מפחיתים את סיכויי ההדבקות למרות ההתנהגות היחסית מתירנית של הגברים לפני נישואיהם. לאחר הנישואים קיום יחסים מחוץ למסגרת אסורים בהחלט, ולכן הסיכוי להדבק בנגיף יורד באופן משמעותי.

האדיקות המוסלמית בסנגל גבוהה מאוד ולכן רוב הגברים והנשים חיים את חייהם תוך שמירה קפדנית על הנורמות והערכים המוסלמיים. בסנגל מספר זרמים אסלאמיים ומספר רב של תנועות מוסלמיות, שבכולן האיסור על שתיית אלכוהול ושימוש בסמים הוא מוחלט. האיסור לא רק מפחית באופן ישיר את סיכויי ההדבקות (לדוגמה מחט נגועה), אלא גם מפחית את הסיכויים באופן עקיף שמוריד משמעותית את הסיכוי לקיום מפגשי מין אקראיים מזדמנים.

דוגמאות להתמודדות בתחום הרפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשל, בעקבות המלצת הארגונים הבינלאומיים הורה על יצירת בנק דם "בטוח" על ידי סריקה ובדיקה של מנות הדם נגד מחלות מין שונות, צהבת ונגיף האיידס. בנוסף, שיתוף הפעולה תרם לאספקת ציוד מתאים והכשרה אישית של עובדי הרפואה בכל בנקי- הדם האזוריים והארציים. עוד בתחום הרפואה, מתקיים רישום קפדני של כל העוסקים בזנות ובתוך כך גם בדיקות תקופתיות מחייבות לאותם העובדים. הזנות חוקית בסנגל, אך עובד אשר מאובחן כנושא בנגיף (או חולה במחלת מין אחרת), אינו רשאי להמשיך לעבוד בתחום.

מראשית התפרצות הנגיף עד לשנת 2001 (פעם אחרונה שהנושא נבדק) המחיר הממוצע של תרופות בסיסיות לטיפול באיידס ירד בכ-90% והתקציב הלאומי לרכישתן הכפיל את עצמו.

דרכי ההתמודדות בתחום החינוכי הסברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת החינוך של סנגל שילבה שיעורי חובה של חינוך מיני בבתי הספר התיכוניים ותחה תוכנית לימודים ממלכתית בנושא בריאות, תכנון המשפחה וחינוך מיני בדגש על מניעת איידס. התוכנית מושתת על מודלים הסברתיים ברורים, המדגימים את הקשר בין איידס למחלות מין נוספות, ויחסי מין בלתי מוגנים. בנוסף יש פרויקטים של הסברה והעלאת מודעות בקרב קבוצות סיכון, אשר בהם התלמידים לוקחים חלק פעיל.

הממשלה והארגונים הלאומיים משתמשים בגופים חברתיים דוגמת קבוצות ספורט, איגודים תרבותיים וקבוצות נשים כדי להפיץ חומר הסברה בנושא מניעת האיידס.

במהלך השנים נוצרו מרכזים קהילתיים לנוער בהם בא לידי ביטוי שיטת החינוך בשם "חינוך בין חברים" (Peer Education), שבה צעירים מחנכים אחד את השני בנושא האיידס. היתרון הגדול בשיטה זו שהיא מצליחה להתמודד עם הקושי שיש בקרב בני נוער לקיים שיח פתוח עם המבוגרים בנושאי מיניות. שיטה זו נעשית גם בקרב נשים.

התקשורת בסנגל היא חופשית ועם זאת התגייסה למאבק באיידס. הטלוויזיה, הקולנוע, התיאטראות, המוסיקה, והעיתונות משמשים להעברת מסרים הקשורים למאבק באיידס. רבים מהעיתונאים משתתפים באופן פעיל ועקבי יחד עם המנהיגים הפוליטיים והדתיים בכנסים בנושאי העלאת מודעות ומניעה של המגפה.

קידום השימוש בקונדומים הינו קמפיין נרחב ומצליח במיוחד בסנגל. חלוקת מיליוני קונדומים מתבצעת הן על ידי הממשלה (בתוכניות ייעודיות) והן על ידי ארגונים חברתיים- הקונדומים מחולקים לאוכלוסייה בכלל, אך בעיקר בקרב קבוצות הסיכון הגבוהה כגון עובדי ענף הזנות, פציינטים בעלי מחלות מין מדבקות, נוער והצבא. כיום בסנגל יש שימוש של למעלה מ-80% בקונדומים בקרב הגברים, ביחס ל-0% בעת התפרצות המגפה, ובענף הזנות, למעלה מ-99% מדווחות על שימוש בקונדום.

התערבותם של הארגונים הבינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתם הגדולה של הארגונים הבינלאומיים היא ראשית כל בכך שהם מעורבים בכל הנעשה במאבק בנגיף הן מבחינת התקציבים (באופן משמעותי) והן ברמת הפעולה בשטח, דוגמת חלוקת הקונדומים ואמצעי המניעה השונים לאוכלוסייה, הקמת מרכזי הסברה ומרכזים רפואיים הן באזורים העירוניים והן באזורים הכפריים. הארגונים הבינלאומיים מספקים ידע נרחב בנושא הנגיף לממשל ולגורמים הנוספים, ובכך מובילים ליצירת דרכי התמודדות פרקטיות וטובות כל העת.

מלבד הארגונים היודעים והמוכרים דוגמת ה- UNAIDS (של האו"ם) וה-USAID (של ארצות הברית), קיימים ארגונים חשובים נוספים המהווים חלק אינטגראלי במאבק נגד האיידס בסנגל.

ארגון Alliance (ארגון בין ממשלתי התומך במאבקים נגד מאבק האיידס במדינות מתפתחות) משמש כארגון גג לפרויקט המאבק הלאומי הסנגלי (ANCS), הארגון הוקם בשנת 1991, בעקבות דיון מתמשך בקרב ארגונים בין ממשלתיים וארגוני תרומה בינלאומיים על "כיצד לתרום יותר לחברות מתפתחות במאבק המתמשך באיידס", כאשר הוא מתחיל את פעולתו הרשמית בשנת 1993. האסטרטגיה של הארגון מתמקדת ביצירת מבנים וספקי שירות רפואי, שיפור איכות מתן השירות, חינוך בנושא המחלה ומניעתה והשפעה על מדינות בעניין הקצאת תקציבים למאבק במחלה ובנגיף. ההצלחה בולטת לעין עד מאוד בסנגל, כאשר אנו רואים את שיתוף הפעולה ההדוק בין הארגון והמדינה.

הארגון החל את פעולתו בסנגל בשנת 1995, מאז ועד היום שיתוף הפעולה רק הולך ומתהדק וידוע ברמת ואיכות הפעילות הקהילתית הנעשית, היכולת הארגונית, המקצועית וההתפתחות התמידית תוך כדי ראייה קדימה. דוגמאות להישגיו הבולטים של הארגון הם (נתונים משנת 2009): הארגון הגיע ל- 118,853 אלף אנשים דרך פעילויות הקשורות למניעה, סיפק ייעוץ הנוגע לבדיקות איידס ל- 136,211 אנשים ברחבי מרכזי הבדיקה השונים, הגיע ל- 1,735 מנהיגים ומקבלי החלטות בעזרת שכנוע, הסברה וכדומה.

ארגון חשוב נוסף הוא ה- FCFA (הקרן הגלובאלית למלחמה באיידס, מלריה ושחפת) תרם השנה לסנגל 50 מיליארד פרנק מערב אפריקאי (מעל ל- 100 מיליון דולר). כאשר 80% מיועדים למלחמה באיידס ו-20% מיועדים לתגבור וחיזוק המערכת הרפואית כולה. במהלך העשור האחרון קיבלה סנגל מהארגון למעלה מ-200 מיליון דולר.

סיבות סביבתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו גורם נוסף אשר משפיעה על שכיחותו הנמוכה של הנגיף בסנגל, גורם זה אינו תולדה של פעילות ממשלתית מאורגנת, אלא נוצר בעקבות תנאים סביבתיים.

קבוצות של מהגרי עבודה בכל העולם נחשבות קבוצות סיכון עקב תנאי החיים הקשים, העוני, הפשיעה ושאר התופעות הלוואי. סנגל הינה מדינה ענייה יחסית במשאבי טבע, יש בה מחסור במקומות עבודה, אין בה תעשייה מפותחת ולכן אינה מושכת קבוצות מהגרים אשר עלולות להעלות את רמת ההידבקות.

סיכום עם מבט לעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטרטגיית המניעה של ממשלת סנגל ממשיכה להדגיש את השילוב הראוי בין הסקטורים הפרטיים, הדתיים, האזרחיים והממשלתיים במלחמה נגד התפשטות הנגיף. האסטרטגיה שמה דגש על החולים והנשאים עצמם, ורותמת אותם למאבק. כמו כן, בעתיד הנראה לעין, תמשיך להינתן עדיפות תקציבית לבדיקה וסריקת תרומות הדם, בדיקת מחלות מין בקרב האוכלוסייה ובדיקת נשים הרות. בנוסף, ארגון ה-ANCS (ארגון המאבק הלאומי הסנגלי), בשילוב עם ארגון Alliance ייסדו תוכנית לחמש השנים הקרובות שמטרותיה הן: הפחתת שיעור ההדבקות החדשות, שיפור רמת החיים של חולים, נשאים ומשפחותיהם, שיפור הניהול והתיאום בפרויקט עצמו, וחיזוק המוסדות החברתיים אשר לוקחים חלק במאבק במטרה שיגיעו לכל חלקי החברה (דמוגרפית וגאוגרפית).

כמה נתונים אשר משקפים את השאיפות העתידיות (תוכנית חומש החל משנת 2010) של הארגונים והמדינה: יותר מ- 688,342 איש אשר יעברו בדיקת איידס, כ- 8937 חולים ונשאים יקבלו תמיכה פסיכולוגית, 234 מבנים אשר מספקים שירות רפואי ישופצו ויצוידו מחדש, לגייס יותר מ- 100 אחיות וסייעות חדשות, הציפייה היא להגיע הן במודעות והן ברמת הבדיקה הפיזית לכ- 12,905 עובדי ענף הזנות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gilbert S, 2008, "The influence of Islam on aids prevention among Senegalese university students", Aids education and prevention, 20, 5, pp. 399-407.
  • Baffour A, 2001, " Aids rhetoric and reality", New African, 394, pp. 26-36
  • Kalipeni E. & Mbugua N, 2005, "A review of preventative efforts in the fight against HIV and AIDS in Africa", Norwegian journal of geography, 59, pp. 26-36.
  • Meda N, Ndoye I, M'boup S, Wade A, Ndiaye S, Niang C, Sarr F, Diop I & Carael M, 1999, "Low and stable HIV infection rates in Senegal: natural course of the epidemic or evidence for success of prevention?", AIDS, 13,11, pp. 1397-1405.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]