אייזק מיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קומודור אייזק מֶיוֹאנגלית: Isaac Mayo)‏ (179418 במאי 1861) היה קצין בצי האמריקני, שהשתתף במלחמת 1812, במלחמת סמינול השנייה ובמלחמת ארצות הברית-מקסיקו. בהשפעתו נבחרה אנאפוליס למקום הקמתה של האקדמיה הימית של ארצות הברית ב־1845. הוא מפורסם גם בשל הדחתו מן הצי על ידי הנשיא לינקולן בתחילת מלחמת האזרחים על רקע הקרע בין הדרום לצפון.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייזק מיו נולד ב־1794 במחוז אֶן אֶרוּנדֶל, מרילנד. הוא היה אחיינו של אדמירל ג'וזף מיו, ונישא ב־1835 לשרה בטייל פיטסיו בלנד, בתם של תאודוריק בלנד, שופט פדרלי במרילנד, ושרה גלן. לזוג נולדה בת יחידה, שרה.

קורות שירותו בצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיו התגייס לצי האמריקני ב־1809 בהיותו בן 16, והוצב כפרח חובלים באונייה "ווֹסְפּ" תחת פיקודו של קפטן ג'יימס לורנס. הוא עבר עם קפטן לורנס מ"ווספ" אל הבריג "אַרגוּס" וממנה אל "הוֹרנֶט" ובה שירת במלחמת 1812. ב־4 בפברואר 1815 הועלה לדרגת לוטננט. על שירותו במלחמה זכה לאות הצטיינות מן הקונגרס.

ב־1840, במהלך מלחמת סמינול השנייה וכשהוא נושא דרגת קומנדר (בין לוטננט לקפטן), נמסר למיו הפיקוד על "פּוֹינְסֶט", ספינת תותחים בעלת משוטות צדיות. בהמשך המלחמה, עד אוגוסט 1842, פיקד על שייטת ספינות תותחים.

ב־1845 היה קפטן מיו חבר בוועדה שקבעה היכן תוקם האקדמיה הימית של הצי האמריקני. מיו המליץ על פורט סוורן (Fort Severn), שאת מעלותיו הכיר, והודות לו נבחר האתר. לאחר הקמת האקדמיה שימש בה מיו כבוחן של פרחי קצונה. ערב מלחמת ארצות הברית–מקסיקו עבר לפקד על פריגטת הקיטור "מיסיסיפי".

ב־1847, במהלך מלחמת ארצות הברית–מקסיקו, הייתה אונייתו של קפטן מיו חלק מהשייטת של קומודור מת'יו פרי, שסייעה לצבאו של גנרל וינפילד סקוט בהתקפה על ורה קרוז. 6 תותחים ימיים כבדים הורדו לחוף, והסוללה שהופעלה על ידי כמאתיים מלחים הגישה סיוע ארטילרי לצבא הצר על העיר. הפיקוד על הסוללה נתחלף מדי יום, וב-25 במרס, היום בו קראו המקסיקנים להפסקת אש כדי לדון בתנאי הכניעה, היה בידי קפטן מיו. לאחר הכניעה, ב-30 במרס, מינה גנרל סקוט את מיו לעמוד בראש חיל המצב של הצי בערים הכבושות טלקוטלפן (Tlacotalpan) ואלוורדו (Alvarado).

ב-9 בדצמבר 1852 נמסר למיו הפיקוד על שייטת אפריקה, שפעלה מאז 1819 באכיפת האיסור על אוניות אמריקניות לעסוק בסחר עבדים. מיו, בעל עבדים בעצמו, הניף את דגל הקומודור על הפריגטה "קונסטיטושן". ב-3 בנובמבר 1853 הכניעה "קונסטיטושן" ולכדה בשפך נהר הקונגו את ספינת העבדים "גמבריל" (H.N. Gambrill) כשהיא ריקה ממטענה האנושי. הייתה זו הפעולה הקרבית היחידה של מיו במשך השנתיים בהן פיקד על השייטת.

ב-17 באפריל 1855 הוחלף מיו על ידי קפטן תומאס קְרֶבּ (Thomas Crabbe) ושב לאמריקה. ביוני, לאחר שהייה של שנתיים וחצי בים, הוענקה לקצין הוותיק בן ה-61 חופשה בת שלושה חודשים, שבסיומה שב לשמש בוחן של פרחי קצונה באקדמיה הימית.

התפטרותו והדחתו מן הצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1861, כשפרש הדרום מן הברית והחל להתנגד בכוח לסמכות הממשל הפדרלי, היה קומודור מיו הקצין הוותיק והמבוגר ביותר מבין כ-300 קציני הצי המלחמתי שבחרו שלא לתמוך באיחוד. כ-100 מהם הגישו את התפטרותם וביניהם מיו. הוא שלח מכתב חריף לנשיא אברהם לינקולן, בו מחה על מדיניות הממשל, השוללת לדבריו את זכויותיהם המעוגנות בחוקה של אזרחים בני חורין רבים, והשווה את התנהלות הממשל ל"מלחמה נגד אחים בני עם אחד". בסיום המכתב ביקש מן הנשיא לקבל את התפטרותו מן הצי, אך לינקולן, שנעתר לקצינים אחרים, דחה את בקשתו של מיו והורה לסלקו מן הצי.

ב-18 במאי 1861, ביום בו נכנסה הדחתו לתוקף, מת קומודור מיו מפצעי ירי באחוזת גרשהם באדג'ווטר שבמרילנד. הוא נקבר בבית הקברות "סטרוברי היל" באקדמיה הימית באנאפוליס.