אליה אודוקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אייליה אאודוקיה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן אליה אודוקיה

אֶלְיָה אֶוּדוֹקִיָה (Aelia Eudocia; בערך 401 - 20 באוקטובר 460) הייתה אשתו של קיסר ביזנטיון תאודוסיוס השני.

אליה אודוקיה נולדה באתונה, בת לסופיסט לאונטיוס, ממנו קיבלה הכשרה בספרות וברטוריקה. לפי הסיפור המסורתי שמספרים יואנס מללס ואחרים, נגזלה ממנה ירושתה הקטנה על–ידי אחיה החמדנים והיא חיפשה מפלט בחצר בקונסטנטינופול. הישגיה משכו את תשומת לבה של אחות תאודוסיוס, פולכריה, שהפכה אותה לאחת ממלוותיה והכינה אותה לתפקיד אשת הקיסר.

אחרי שנטבלה והמירה את שמה המקורי אתנאיס באליה ליקיניה אודוקיה נישאה ב-7 ביוני 421 לתאודוסיוס. שנתיים מאוחר יותר, אחרי שילדה את בתה ליקיניה אאודוקסיה, היא זכתה לתואר אוגוסטה. הקיסרית החדשה גמלה לאחיה בכך שמינתה את ולריוס לקונסול ולאחר מכן מושל תראקיה ואת האחר, גסיוס, לפרפקט של איליריה.

היסטוריונים בני הזמן כמו סוקרטס סכולסטיקוס מאשרים רבים מפרטים אלו, אך אינם מזכירים את השתתפותה של פולכריה בנישואיה של אאודוקיה לאחיה. תיאור עניינים זה הופך את פעולותיה של אאודוקיה למובנות יותר, כמו למשל ביחס להשפעתה הרבה בחצר להגנת הפגניזם והיהדות.

אחרי שבתה ליקיניה אודוקסיה נישאה לקיסר ולנטיניאנוס השלישי בשנת 437 חשה אאודוקיה ככל הנראה בדידות ובין השנים 438-439 ערכה מסע עליה לרגל לירושלים והביאה עמה חזרה מספר שרידים קדושים, בהם שלשלאות שלפי האמונה הנוצרית היו השלשלאות בהן נכבל פטרוס. את השלשלאות האלו נתנה במתנה לבתה, אוודוקסיאנה וזו בנתה לכבודם בזיליקה שכיום נקראת סן פייטרו אין וינקולי. במהלך המסע עברה אליה אודוקיה באנטיוכיה, שם דיברה בפני הסנט כשהיא מכריזה בלשונו של הומרוס "גאה אני שאני מדמכם ובשרכם", הצהרה שעוררה אהדה רבה לה ולפעולותיה.

עם שובה לקונסטנטינופול, נפגע מעמדה שם, ככל הנראה בגלל שילוב של העוינות כלפי האהדה שהפגינה לאמונות ההלניות הפגאניות שעוררו עוינות מצד פולכריה, תמיכתה בפרפקט האהוד סירוס מפנופוליס, מזימותיו של הסריס השאפתן כריספיוס זסטומס וככל הנראה גם פרשת אהבים שלה עם פאולינוס, צעיר יפה תואר ששימש שר המשרות.

כריספיוס הצליח להסית תחילה את אאודוקיה כנגד פולכריה, ולאחר מכן את הקיסר חלש האופי כנגד רעייתו. פאולינוס סולק ממשרתו והוצא להורג (כנראה בשנת 444) ואאודוקיה, שמצבה היה רעוע במיוחד בחצר, ביקשה לפרוש לירושלים בשנת 443. פעילותה הנמרצת שם הובילה את הקיסר לשלוח את סטורנינוס, מפקד המשמר שלו, להתחקות אחר פעולותיה שם. סטורנינוס רצח שניים ממלוויה, פעולה שבעקבותיה נרצח בעצמו, ככל הנראה בהוראת אאודוקיה. בעקבות זאת צומצם מאוד היקף הפמליה שעמדה לרשותה בירושלים.

למרות זאת, היא המשיכה ליהנות מהשפעה רבה. היא טרחה להפחית את רדיפת היהודים בירושלים, צעד שנקטה למרות שהיה רחוק מלהיות פופולרי בין הנוצרים בעיר. למרות שהייתה מעורבת במרידה של המונופיזיטים בסוריה בשנת 453 היא התפייסה בסופו של דבר עם פולכריה והושבה לחיק הכנסייה האורתודוקסית. פועלה החשוב ביותר של אאודוקיה בירושלים היה בניית חומה לעיר, לאחר שעמדה פרוזה במשך מאות שנים, מאז חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה. מקובל כי המוטיבציה של אאודוקיה לבניית החומה נבעה מהפסוק: "הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם" (תהילים פרק נ"א), שכן משמעות שמה היווני, אאודוקיה, הוא "המיטיבה". חומה זו החזיקה מעמד במשך מאות שנים, וחרבה רק ברעידת אדמה בשנת 1033.[דרוש מקור] אאודוקיה נפטרה בירושלים ב-20 באוקטובר 460, אחרי שהקדישה את שנותיה האחרונות לכתיבה ספרותית.

בין עבודותיה היו גרסה מחודשת של שמונת הספרים הראשונים בתנ"ך (octateuch) במשקל הומרי, גרסה מחודשת של ספרי דניאל וזכריה, פואמה של קיפריאנוס וסיפור ניצחונות בעלה בפרס.