איילת השחר (קיבוץ)
| איילת השחר | |
מוזיאון לעתיקות חצור בכניסה לקיבוץ |
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | הגליל העליון |
| גובה ממוצע | 163 מטר |
| תאריך ייסוד | 1915 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010: | |
| - אוכלוסייה | 1,180 תושבים |
 איילת השחר
|
|
| http://www.ayelet.org.il/index.asp?id=1 | |
איילת השחר הוא קיבוץ באזור הצפון ליד חצור הגלילית השייך למועצה אזורית הגליל העליון. לצד היישוב נחשף היישוב הקדום חצור, ובכניסה לקיבוץ הוקם בתכנון האדריכל דוד רזניק מבנה ייחודי לאצירת העתיקות שנחשפו במקום. בזכות מיקומו של היישוב ליד גבול הצפון הוא שימש כנקודת מעבר חשובה למעפילים מסוריה ולבנון לארץ ישראל. כמו כן, לאורך השנים קלט היישוב עולים רבים מרחבי אירופה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
מקור שמו של היישוב הוא מן הפסוק בתהילים פרק כ"ב פסוק א': "למנצח, על-איילת השחר".
[עריכה] רקע היסטורי
איילת השחר נוסדה בסיוע קפא"י בשנת 1915 על ידי קבוצה של חמישה גברים ואישה אחת מאנשי העלייה השנייה שהתגבשו לצורך התיישבות. בשנת 1918 קיבלו 20 המתיישבים חזקה על הקרקע, ובשנת 1922/23 החלו בבניית קבע של הישוב. בשנת 1920 שימשה איילת-השחר כמרכז לכוחות שנחלצו להגנת תל-חי וכן בסיס לחוזרים מהקרב. הקבוצה, בתמיכה של חיים מרגליות קלווריסקי, קיבלה בחכירה 700 דונם מאדמת נג'מת א-צובח שעד לאותו זמן הוחכרה לאיכרי ראש פינה שהחכירו בתורם את האדמה לערבים[1][2]. בהמשך קנתה הקבוצה אדמות נוספות, קיבלה בחכירה מהממשלה 800 דונם נוספים בשנת 1921 ובשנת 1924 קיבלה מיק"א אדמות שנקנו בשנת 1892. בשנת 1923 עברה מהגבעה הדרומית מזרחית לנקודה אחרת[3].
בניגוד לישובים אחרים בגליל, לא הצטרפה איילת השחר לאחר מאורעות תל חי לגדוד העבודה, ולכן נשארה ללא תמיכה כלכלית מספקת מיק"א, פיק"א והמוסדות ההסתדרותיים. בהעדר כספים מספיקים ומחסור בכח אדם הגיעה איילת השחר לידי משבר ופנתה בשנת 1925 לקיבוץ עין חרוד בבקשת הצטרפות שנענתה בחיוב[4]. באוקטובר 1925, הצטרף הקיבוץ לעין חרוד מאוחד, שפרש מגדוד העבודה ב-1923 והיה מעוניין בדריסת רגל בגליל העליון. ההצטרפות לארגון קיבוצי עין חרוד הביא לשיפור במצבה של איילת השחר אשר עלתה על דרך המלך[1][5].
במרץ 1926 בעקבות סכסוך מתמשך על מים עם ערביי הסביבה נדרשו כל הגברים באיילת השחר להגיע למשטרת צפת[6] ושמונה מהם נאסרו[7].
בשנת 1930 הוקם במקום בית ספר ובינואר 1936 הונחה אבן פינה למבנה קבע לבית הספר בקיבוץ. באותו זמן מנה הקיבוץ כ-250 נפש[3].
בשנת 2009 הופק סרטו של ישי אורן חבר הקיבוץ - סרט שצולם במהלך 14 שנים ומתאר את שקיעתו של קיבוץ אילת השחר מבעד לעיני צעירי הקיבוץ. הסרט "חפשים" אמור היה להיות מוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב בשנת 2010, אך לאחר שהבמאי, שבינתיים חזר בתשובה, הוציא צו מניעה - הקרנתו בוטלה. מאוחר יותר, בפברואר 2011, הוקרן הסרט במסגרת ערוץ יס-דוקו.
[עריכה] כלכלת הקיבוץ
- חקלאות: גידולי שדה ומטעים, רפת, לול, כוורות ומדגה.
- תיירות: מגרש פיינטבול, מטווח ספורטיבי וכן הפעלת טיולי ג'יפים.
[עריכה] בוגרים מפורסמים
- צדוק אשל, עיתונאי והיסטוריון.
- הלל לנדסמן, ראש מועצה אזורית הגליל העליון ומועצה מקומית חצור הגלילית.
- יצחק לנדסמן, ממנהלי תנובה.
- נילי לנדסמן, עיתונאית וסופרת.
- שלומית ניר, שחיינית אולימפית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר איילת השחר
- איילת השחר במרכז המידע להתיישבות בגליל
- איילת השחר - באתר הרשות לפיתוח הגליל
- אילת השחר, דבר, 15 ביוני 1925
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יעקב גולדשטיין, 'השומר' באצבע הגליל, מתוך אצבע הגליל, 1900 - 1967 : מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר בעריכת מרדכי נאור, ירושלים: יד בן צבי
- ^ מ. בן יצחק, משוט בגליל העליון, דבר, 21 בספטמבר 1949
- ^ 3.0 3.1 אבן פינה לבית הספר באילת השחר, דבר, 29 בינואר 1936
- ^ נ.ב., מועצת קיבוץ עין חרוד, דבר, 24 בנובמבר 1925
- ^ ז.י. לי, איילת השחר, דבר, 22 באוקטובר 1926
- ^ איילת השחר, דבר, 9 במרץ 1926
- ^ א.צ., עניין איילת השחר, דבר, 17 במרץ 1926
|
||||||
