איילת השחר (קיבוץ)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איילת השחר
HPIM0230.JPG
מוזיאון לעתיקות חצור בכניסה לקיבוץ
מחוז הצפון
מועצה אזורית הגליל העליון
גובה ממוצע ‎173‏ מטר
תאריך ייסוד 1915
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2013:
  - אוכלוסייה 1,674 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎7.0%‏ בשנה עד דצמבר 2013
מיקום איילת השחר
איילת השחר
איילת השחר
אתר הקיבוץ
פסל איילת השחר בקיבוץ
שרידי מטוס סורי בקיבוץ

אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הוא קיבוץ בגליל העליון ליד חצור הגלילית השייך למועצה אזורית הגליל העליון. לצד היישוב נחשף היישוב הקדום חצור, ובכניסה לקיבוץ הוקם בתכנון האדריכל דוד רזניק מבנה ייחודי לאצירת העתיקות שנחשפו במקום. בזכות מיקומו של היישוב ליד גבול הצפון הוא שימש כנקודת מעבר חשובה למעפילים מסוריה ולבנון לארץ ישראל. כמו כן, לאורך השנים קלט היישוב עולים רבים מרחבי אירופה. על פי נתוני הלמ"ס היו בקיבוץ כ-1500 תושבים נכון לשנת 2012.‏[1]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור שמו של היישוב הוא מן הפסוק בתהילים פרק כ"ב פסוק א': "למנצח, על-איילת השחר", ומזכיר את השם הערבי של חלקת הקרקע, נַגְ'מַת אֶ-צֻבְּח (نَجْمَة الصُّبْح) כלומר כוכב הבוקר.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

איילת השחר נוסדה בסיוע קפא"י בשנת 1915 על ידי קבוצה של חמישה גברים ואישה אחת מאנשי העלייה השנייה שהתגבשה לצורך התיישבות. בשנת 1918 קיבלו 20 המתיישבים חזקה על הקרקע, ובשנת 1922/23 החלו בבניית קבע של היישוב. בשנת 1920 שימשה איילת-השחר כמרכז לכוחות שנחלצו להגנת תל-חי וכן בסיס לחוזרים מהקרב. הקבוצה, בתמיכה של חיים מרגליות קלווריסקי, קיבלה בחכירה 700 דונם מאדמת נג'מת א-צובח שעד לאותו זמן הוחכרה לאיכרי ראש פינה שהחכירו בתורם את האדמה לערבים‏‏‏‏‏[2][3]. בהמשך קנתה הקבוצה אדמות נוספות, קיבלה בחכירה מהממשלה 800 דונם נוספים בשנת 1921 ובשנת 1924 קיבלה מיק"א אדמות שנקנו בשנת 1892. בשנת 1923 עברה מהגבעה הדרומית מזרחית לנקודה אחרת‏[4].

בניגוד ליישובים אחרים בגליל, לא הצטרפה איילת השחר לאחר מאורעות תל חי לגדוד העבודה, ולכן נשארה ללא תמיכה כלכלית מספקת מיק"א, פיק"א והמוסדות ההסתדרותיים. בהיעדר כספים מספיקים ומחסור בכח אדם הגיעה איילת השחר לידי משבר ופנתה בשנת 1925 לקיבוץ עין חרוד בבקשת הצטרפות שנענתה בחיוב‏[5]. באוקטובר 1925, הצטרף הקיבוץ לעין חרוד מאוחד, שפרש מגדוד העבודה ב-1923 והיה מעוניין בדריסת רגל בגליל העליון. ההצטרפות לארגון קיבוצי עין חרוד הביא לשיפור במצבה של איילת השחר אשר עלתה על דרך המלך‏[2][6].

במרץ 1926 בעקבות סכסוך מתמשך על מים עם ערביי הסביבה נדרשו כל הגברים באיילת השחר להגיע למשטרת צפת‏[7] ושמונה מהם נאסרו‏[8].

בשנת 1930 הוקם במקום בית ספר ובינואר 1936 הונחה אבן פינה למבנה קבע לבית הספר בקיבוץ. באותו זמן מנה הקיבוץ כ-250 נפש‏[4].

במלחמת העצמאות סבל הקיבוץ מהפגזות והפצצות אוויריות של הצבא הסורי, בעיקר בתקופת מבצע ברוש. ב-16 ביולי 1948 הצליחו מגיני הקיבוץ להפיל מטוס סורי מסוג הרווארד. שרידיו מונחים עד היום ליד גן הילדים של הקיבוץ.

בשנת 2009 הופק סרטו של ישי אורן חבר הקיבוץ - סרט שצולם במהלך 14 שנים ומתאר את התמורות שחלו בקיבוץ אילת השחר מבעד לעיני צעירי הקיבוץ. הסרט "חפָּשׂים" אמור היה להיות מוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב בשנת 2010, אך לאחר שהבמאי, שבינתיים חזר בתשובה, הוציא צו מניעה - הקרנתו בוטלה. מאוחר יותר, בפברואר 2011, הוקרן הסרט בערוץ יס-דוקו בערב נושא מיוחד שהוקדש לציון 100 שנה לתנועה הקיבוצית.

כלכלת הקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

משק הקיבוץ הנו משק חקלאי בעיקרו ומבוסס על מטעים נשירים, וענפי בעלי חיים: רפת, לול, כוורות ומדגה.

ענפי התיירות הקיימים: מגרש פיינטבול, מטווח ספורטיבי וכן הפעלת טיולי ג'יפים.

בקיבוץ מרכז קליטה גדול לעולים חדשים.

עסקים: לפני כעשור הופרט הקיבוץ וחלק מענפי השרות הפכו לעסקים קטנים, ביניהם: נגריה, מוסך, חשמליה ועוד.

בקיבוץ פעלה בעשורים האחרונים גם סנדלריה, הממוקמת באחד המבנים הראשונים אשר הוקמו בשנת 1924. בשנת 2010 החלה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל[9] בפרויקט שימור ושחזור של המבנה ותכולתו. בשנת 2012 הסתיימו עבודות השימור. כיום הסנדלריה שוב פועלת במתכונת מלאה ומשמשת גם כמרכז מבקרים וסדנאות.

בוגרים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איילת השחר (קיבוץ) בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.cbs.gov.il/ishuvim/ishuvim_main.htm
  2. ^ 2.0 2.1 יעקב גולדשטיין, 'השומר' באצבע הגליל, מתוך אצבע הגליל, 1900 - 1967 : מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר‏ בעריכת מרדכי נאור, ירושלים: יד בן צבי
  3. ^ מ. בן יצחק, משוט בגליל העליון, דבר, 21 בספטמבר 1949
  4. ^ 4.0 4.1 אבן פינה לבית הספר באילת השחר, דבר, 29 בינואר 1936
  5. ^ נ.ב.מועצת קיבוץ עין חרוד, דבר, 24 בנובמבר 1925
  6. ^ ז.י. לי, איילת השחר, דבר, 22 באוקטובר 1926
  7. ^ איילת השחר, דבר, 9 במרץ 1926
  8. ^ א.צ., עניין איילת השחר, דבר, 17 במרץ 1926
  9. ^ תיעוד הסנדלרייה ומבני הראשונים באיילת השחר, מתוך "אתרים - המגזין", גיליון מס' 2, ספטמבר 2012, אתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל


קואורדינטות: 33°1′22.07″N 35°34′39.35″E / 33.0227972°N 35.5775972°E / 33.0227972; 35.5775972