אייל ברבארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאייל ברבארי
Cervus elaphus barbarus, Tierpark Berlin, 523-629.jpg
מצב שימור

מצב שימור: קרוב לסיכון (NT)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: קרוב לסיכון
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: אייליים
סוג: אייל
מין: אייל אדום
תת־מין: אייל ברבארי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cervus elaphus barbarus
נקבת האייל הברבארי.

אייל ברבארי או אייל אטלסי (שם מדעי: Cervus elaphus barbarus) הוא תת-מין של אייל אדום החי בצפון אפריקה. מחקרים גנטיים מצביעים על כך שהאייל הברבארי ואייל קורסיקני (תת-מין נוסף החי באי קורסיקה שבים התיכון) שונים מהאייל האדום, ואמורים להיות מסווגים כתת-מינים של המין "אייל קורסיקה" תחת השם המדעי (Cervus corsicanus).

האייל הברברי הוא אחד מתתי-המין הקטנים ביותר של אייל אדום: גובהו בכתפיים הוא 140-90 סנטימטר ומשקלו 225-100 ק"ג. פרוותו בקיץ דלילה בצבע חום אדמדם עם מספר נקודות לבנות בולטות, שלעתים נשארות גם למבוגרים, ובחורף עבה בצבע אפור-חום כהה, עם נקודות לבנות דהויות. לעתים יש נקודות גם על הגב הצוואר והרגלים, רגליו בהירות או כהות, כתם לבן על גרונו, רעמה קצרה על הצוואר, וזנבו קצר. קרניו קטנות יותר מהאייל האדום לא יותר מ 6-4 סיעופים, אם כי נצפו פרטים עם שמונה, אורך הקרן הוא כ- 80 סנטימטר. כיתר האיילים קרניו נושרות בסתיו וצומחות מחדש. לזכרים יש בלוטות ריח מעל העיניים, בין האצבעות של הרגליים האחוריות, ומתחת לזנב.


האייל הברברי הוא האייל היחיד שחי באפריקה באופן טבעי. בית גידולו ביערות צפופים ולחים של מרוקו, אלג'יריה, ותוניסיה. במרוקו כתוצאה מציד אינטנסיבי, האיילים נכחדו, אך בשנות ה-90 הובאו פרטים מתוניסיה שהתרבו מחדש וכיום תפוצתם במרוקו נרחבת.

האיילים הברברים פעילים בשעות היום והלילה, אם כי ביום הם נמצאים ביערות, ובלילה הם יוצאים לשטחי מרעה. האיילים חיים בעדרים נפרדים של זכרים צעירים, ונקבות ועופרים. בעונת הרבייה הזכרים מקימים ביניהם קרבות אלימים כדי לזכות בנקבות. לאחר תקופת היריון של 8-7 חודשים הנקבה נולד עופר אחד או שניים, שמוסתר בין הצמחייה במשך 3-2 שבועות.

בעבר האיילים הברברים היו נטרפים על ידי אריות ברבארים, דובים אטלסים, ונמרים ברבארים, אולם כיום הדוב האטלסי נכחד לגמרי, האריה הברבארי נכחד בטבע וחי רק בגני חיות, והנמר הברבארי נמצא ב"סכנת הכחדה חמורה" וחי בעיקר בגני חיות, עם פרטים בודדים שחיים בטבע.

בעבר האייל הברברי היה ניצוד באופן נרחב לבשרו וקרניו, שגרמו לאוכלוסייה להיכחד במרוקו, ולהידלדל מאוד באלג'יריה ובתוניסיה, לאחר פעולות שימור האוכלוסייה התייצבה וכיום מצבו מוגדר כ"קרוב לסיכון".