אייל ברקוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אייל ברקוביץ'
Berkovic.jpg
מידע אישי
תאריך לידה 2 באפריל 1972
מקום לידה רגבה שבישראל
גובה 1.70 מטר
עמדה קשר
מועדונים מקצועיים
1989 - 1996
1996 - 1997
1997 - 1999
1999 - 2001
2001
2001 - 2004
2004 - 2005
2005 - 2006
מכבי חיפה
סאות'המפטון
וסטהאם יונייטד
סלטיק
בלקבורן רוברס
מנצ'סטר סיטי
פורטסמות'
מכבי תל אביב
237 (44)
28 (4)
65 (10)
32 (9)
11 (2)
56 (7)
24 (2)
25 (2)
נבחרת לאומית
1992 - 2004 ישראל 78 (9)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

אייל ברקוביץ' (נולד ב-2 באפריל 1972) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק בתפקידי קשר תוקף ו"פליימייקר", הן בליגה הישראלית והן בליגות הבכירות באנגליה ובסקוטלנד. את מרבית הקריירה שלו בארץ העביר במכבי חיפה ולאחר קריירה ארוכת שנים בבריטניה, בה נחל הצלחה, חזר לעונה אחת בארץ, במדי מכבי תל אביב, שאחריה פרש. בנבחרת ישראל היה ברקוביץ' בורג מרכזי, ובמדיה שיחק 78 משחקים, כבש 9 שערים ובישל שערים רבים.

ברקוביץ' נחשב לאחד מטובי שחקני הכדורגל הישראלי בכל הזמנים והוא נכלל בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי. בשנת 2009 אף נבחר על ידי עיתון הטיימס הבריטי למקום העשירי ברשימת הקשרים הגדולים בתולדות הפרמייר ליג[1].

לאחר הקריירה ככדורגלן החל לשמש פרשן בטלוויזיה וברדיו ולשמש מאמן, בעיקר בשכבות גיל נמוכות.

קריירת כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכבי חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקוביץ' גדל בעיר נהריה (אליה עבר בגיל 13 מרגבה), והחל את הקריירה במחלקת הנוער של מכבי חיפה. עונת 1990/1991 הייתה עונתו הראשונה בקבוצה הבוגרת של מכבי חיפה, ובה כבש שישה שערי ליגה. ברקוביץ' שיחק תחת הדרכתו של המאמן שלמה שרף, שבתחילה מיעט לתת לו דקות משחק, אך ככל שהתקדמה העונה, העלה את כמותן בהדרגה. התנהגות זו של שרף גרמה למספר מריבות בינו לבין ברקוביץ' הצעיר, אך מאוחר יותר הודה הקשר לשרף על גישה זו, אחרי שהבין שהיא הייתה לטובתו. בסיום אותה עונה, זכתה מכבי חיפה בדאבל (זכייה באליפות ובגביע המדינה), כאשר לברקוביץ' חלק חשוב ומשמעותי בזכייה.

עונתו המוצלחת ביותר הייתה עונת 1993/1994. באותה עונה זכתה מכבי חיפה באליפות המדינה ללא אף הפסד, תוך כיבוש 97 שערים, וגם הגיעה לשמינית גמר גביע המחזיקות, כאשר קבוצת פארמה האיטלקית ניצחה 1-0 בישראל, ומכבי חיפה ניצחה 1-0 באיטליה (משער של אלון מזרחי). בתום דו-קרב הפנדלים ניצחה פארמה. בסיום אותה עונה, זכה ברקוביץ' בתואר "מלך הבישולים", עם 16 בישולים‏[2] (שיא בישולים לשחקן במכבי חיפה אותו הוא מחזיק ביחד עם יוסי בניון). כן כבש ברקוביץ' עשרה שערים באותה עונה ונבחר לכדורגלן העונה של מעריב.

ברקוביץ' שיחק בקבוצה גם בעונת 1994/1995, בה הקבוצה זכתה בגביע המדינה, אך איבדה את האליפות למכבי תל אביב. עונת 1995/1996 הייתה אכזבה למועדון, אף שחוזק בכוכבים כמו חיים רביבו. חיפה הפסידה את שני התארים למכבי תל אביב, והחלו הדיבורים על "עונה פיננסית" בה חיפה תמכור את רוב כוכביה שאכזבו, ותנסה לאזן את תקציבה הכלכלי. בסיום אותה עונה, מכרה חיפה את חיים רביבו לקבוצה הספרדית סלטה ויגו. ברקוביץ' רצה גם הוא לצאת לאירופה, אך עדיין לא קיבל הצעה. הוא נשאר לשחק במכבי חיפה גם בעונת 1996/1997, ולאחר שני משחקים בודדים, הגיעה הצעה מסאות'המפטון האנגלית, אליה הושאל ברקוביץ'.

המעבר לאנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עונת 1996/1997 בסאות'המפטון פתח בניצחון מרהיב 3-6 על מנצ'סטר יונייטד, בו כבש ברקוביץ' צמד ובישל שלושה שערים (הוא גם זכה בתואר "איש המשחק" אף על פי שאגיל אוסטנסטאד הבקיע שלושער). במשאל האוהדים על השחקן המצטיין של הקבוצה, נבחר ברקוביץ' במקום הראשון גם לפי חוות דעתו של הקפטן הוותיק מתיו לה תיסיה.

בשנת 1998, נבחר ברקוביץ' ברוב הקולות לכדורגלן היובל של חיפה.

בסיום אותה עונה עבר לקבוצת וסטהאם יונייטד מהפרמייר ליג, ששילמה תמורתו 1.5 מיליון דולר למכבי חיפה. ברקוביץ' שיחק שם שנתיים בהצלחה מרובה, תוך כיבוש ובישול שערים רבים. יחד איתו שיחקו, בין השאר, ג'ון הרטסון, איאן רייט, פרנק למפארד וריו פרדיננד. ברקוביץ' היה אחד המצטיינים של הקבוצה, ובעקבות יכולתו הגבוהה, ציפה לעבור למועדון גדול יותר.

לשיאו הגיע ברקוביץ' במשחק באצטדיון רמת גן, בו הביסה נבחרת ישראל את נבחרת אוסטריה 0-5. ברקוביץ' כיכב, כבש צמד, בישל שער, וזכה לציון 10 בעיתוני הספורט.

בעקבות המשחק, ברקוביץ' היה סמוך ובטוח שמקומו בקבוצה גדולה יותר. במשך הקיץ, הוא ניסה לעבור למועדון גדול באנגליה או בספרד, אך בסופו של דבר קיבל את הצעתו של מועדון הכדורגל הסקוטי סלטיק, אחד משני המועדונים הבכירים ביותר בסקוטלנד.

גלאזגו סלטיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1999/2000 שיחק בליגה הסקוטית, בקבוצת סלטיק, אחת משתי הקבוצות הבכירות בליגה הסקוטית. סכום הרכישה שלו שעמד על קרוב ל-7 מיליון פאונד, היה בזמנו הגבוה ביותר ששולם עבור שחקן בליגה הסקוטית מעולם. ברקוביץ' כבש 11 שערים בעונתו הראשונה, אך סלטיק הפסידה את האליפות ליריבתה העירונית, גלאזגו ריינג'רס. על אף שברקוביץ' כבש צמד בדרבי, הוא הצליח להסתבך עם האוהדים, כאשר הודה בראיון שהריינג'רס היו טובים יותר במהלך כל העונה, ולכן מגיעה להם הזכייה באליפות.

בעונתו השנייה, הוחלף המנג'ר קני דלגליש במנג'ר הסקוטי מרטין אוניל. אוניל שיחק בסגנון הגנתי ועד מהרה ברקוביץ' החל למצוא את מקומו יותר ויותר על הספסל.

החזרה לאנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונת 2000/2001, עבר לקבוצת בלקבורן רוברס, מהליגה הראשונה באנגליה (ליגת המשנה), בסיום אותה עונה עלתה הקבוצה לפרמייר ליג ולמרות ההצלחה הרבה, ברקוביץ' בחר דווקא להישאר בליגה הראשונה עוד עונה וחתם בקבוצת מנצ'סטר סיטי, אותה אימן קווין קיגן, גם במנצ'סטר סיטי השידוך עם ברקוביץ' הסתיים בעלייה לפרמייר ליג, רק שהפעם הוא נשאר בקבוצה. במהלך עונותיו בסיטי, הוא נחשב לאחד מהשחקנים המועילים ביותר בתולדות הקבוצה‏[3].

באמצע העונה האחרונה, עונת 2003/2004 בחר לעזוב את מנצ'סטר סיטי מכיוון שלא מצא את מקומו בהרכב הפותח. הוא חתם בקבוצת פורטסמות', שם הוא שיחק לצדם של איגביני יעקובו, טדי שרינגהאם ופטריק ברגר. אף שהביע רצונו לסיים את הקריירה בפורטסמות', עזב בראשית 2005 את הקבוצה, בעקבות מחסור בדקות משחק וחיכוך עם מילאן מנדריץ', שהגיע לתפקיד ניהולי מפנאתינייקוס, וחזר לישראל.

חזרה לישראל ופרישה ממשחק פעיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקוביץ' רצה לחזור למכבי חיפה, אך יעקב שחר, בעצה של המאמן רוני לוי, סירב להחתימו, עקב חשש לפגיעה במרקם הקבוצה המצליח, שזכה באותה עונה באליפות שנייה ברציפות, וברקוביץ' ראה זאת כעוול שנעשה לו. במרץ 2005 חתם במכבי תל אביב לעונת 2005/2006 תמורת 100,000$ בלבד לצד כוכבים כמו אבי נמני וג'ובאני רוסו, כחלק מפרויקט "הגלאקטיקוס" השאפתני של לוני הרציקוביץ'. לאחר עונה מאכזבת (בה כבש רק 2 שערים) ומלאת עימותים במכבי תל אביב, ב-7 במאי 2006, בגיל 34, הודיע אייל ברקוביץ' על פרישה ממשחק פעיל.

סגנון משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקוביץ' שיחק בעמדת הפליימייקר (Playmaker), כלומר קשר המנהל את משחק הקישור ומשחק ההתקפה של קבוצתו. בישראל ברקוביץ' היה מקבל כדור מההגנה או מהקישור האחורי, והיה מעביר אותו לשחקני הקישור הקדמי ולחלוצים, לצורך הבקעת שערים. ברקוביץ' היה ידוע כ"מבשל" שערים מצטיין, עם מסירות מדויקות ויעילות, לעתים מפתיעות, שבאמצעותן הובקעו שערים רבים. בנוסף לבישוליו הרבים, תרם ברקוביץ' גם בהבקעת שערים, לאחר שהצטרף להתקפה מעמדת הקישור.

בתור קשר תוקף ברקוביץ' כמעט שלא נטל חלק במשחק ההגנתי, כגון תיקולים, שמירות ולחץ על השחקן המחזיק בכדור. כאשר עבר לשחק באנגליה, הוא הוצב בחלק קדמי יותר של המגרש, ולכן הבקיע יותר שערים בנוסף לבישולים. גם באנגליה מיעט ברקוביץ' להשתתף במשחק ההגנה, ואף סיגל לעצמו סגנון משחק המתחמק מתיקולים ומשמירות אישיות, והצליח לעבור את רוב שנותיו באנגליה ללא פציעות משמעותיות.

שניים משעריו הזכורים של ברקוביץ' באנגליה היו השער השני שלו במשחק בו ניצחה סאות'המפטון 3-6 את מנצ'סטר יונייטד - שער בבעיטת יעף ממרחק 20 מטר היישר אל החיבורים, ושער במדי מנצ'סטר סיטי בו ברקוביץ' לקח את הכדור בחצי המגרש של קבוצתו, פרץ לאורך הקו, עבר מספר שחקנים והבקיע.

בשל סגנון משחקו הווירטואוזי, ובעיקר בשל בישוליו הרבים והמסירות המוצלחות שלו הוא נודע בכינוי "הקוסם".

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה שלאחר מכן מונה ברקוביץ' למנג'ר מכבי נתניה תחת חסותו של המליונר הגרמני-יהודי דניאל יאמר. ב-25 ביולי 2006, הגיע ויכוח בין יאמר לבינו לטונים רמים, וכתוצאה מכך פוטר‏[4] ממשרתו כמנג'ר. החל משנת 2007 משמש ברקוביץ' ביחד עם אופירה אסייג כמגיש תוכנית רדיו יומית בתחום הספורט. תחילה שודרה התוכנית ברדיו 99, ולאחר כשנתיים עברה התוכנית לרדיו ללא הפסקה. באוגוסט 2011 עברה התוכנית לרדיו תל אביב. התוכנית משודרת בשיתוף אתר הספורט ONE.

החל מ-2008 מנהל ברקוביץ' בית ספר לכדורגל לילדים ולנוער בעיר נשר שליד חיפה. ברקוביץ' מרבה להראות נוכחות באימוני הנערים, ולדבריו זוהי תרומתו לקהילה. [5] ב-24 באוגוסט 2010 ברקוביץ' ומכבי תל אביב חתמו על הסכם שיתוף פעולה בו ברקוביץ' יעביר למכבי תל אביב את שחקני הכדורגל הטובים ביותר מהמועדון שבבעלותו‏[6].

בעונת 2008/09 עבד ברקוביץ' כפרשן "המשחק המרכזי" של ליגת העל בכדורגל בערוץ 10 לצדו של השדר יורם ארבל.

בשנת 2009 הוכנס ברקוביץ' להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי מטעם ערוץ הספורט. ב-10 באוגוסט 2009 בחר עיתון הטיימס האנגלי את ברקוביץ' במקום העשירי ברשימת הקשרים הטובים ביותר בתולדות הפרמייר ליג (מ-1992 עד 2009)‏[1].

בעקבות פיטוריו של דרור קשטן ממשרת מאמן נבחרת ישראל, הודיע ברקוביץ' כי הוא רואה בעצמו מועמד ראוי להחליפו. בשנת 2010 החל ברקוביץ' בקורס מאמנים פרו אחרי שהשלים קורס מאמני כדורגל בסיסי.

כיום, ברקוביץ' משמש כשדר בתוכנית הספורט של 102FM בצוותא עם אופירה אסייג, כבעל טור לרשת מקומוני "שוקן" וכחבר בפאנל תוכנית ערוץ הספורט, "יציע העיתונות"‏[7].

ב-2013 החל להנחות את תוכנית הריאליטי "רויאל שף" ביס.

עימותים מחוץ למגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלו, התעמת עם מאמניו ושחקנים רבים נוספים, מקבוצתו ומקבוצות יריבות.

בין תקריותיו המפורסמות זכורות תפיסת האשכים של איציק זוהר, במהלך משחק גביע בין מכבי חיפה למכבי תל אביב, וכן בעיטה שספג מג'ון הרטסון במהלך אימון של קבוצת וסטהאם יונייטד. מזגו הסוער והגועש של ברקוביץ' הוא אחד הגורמים למעברי הקבוצות הרבים שלו, מכיוון שעל כישורי המשחק שלו אין מחלוקת.

ברקוביץ' הוציא ספר אוטוביוגרפי בשם "הקוסם", שבו הוא בא חשבון עם שחקנים ומאמנים רבים. זכור לרבים העימות המתוקשר בינו לבין אלי אוחנה, עליו כתב ברקוביץ' בספר "עבד כי ימלוך".

בעקבות הכישלון של ריצ'רד נילסן להעפיל למונדיאל 2002, מונה אברהם גרנט למאמן הנבחרת והחליט להצעיר את הסגל. כתוצאה מהחלטה זו, גרנט לא הזמין את ברקוביץ' לסגל הנבחרת לקראת הקמפיין של מונדיאל 2006, ועל כך יצא קצפו של ברקוביץ' בתקשורת, ויחסיו של ברקוביץ' עם גרנט התערערו.

ב-22 באוקטובר 2005 התראיין ברקוביץ' לתוכנית "פגוש את העיתונות" ותקף בה בחריפות את אברהם גרנט, ואף מתח ביקורת על ניר קלינגר ובניית הסגל של מכבי תל אביב. בין השאר, הציע להתמנות למאמן נבחרת ישראל ולספסל את אבי נמני או ג'ובאני רוסו. באותו יום, שיחקה מכבי תל אביב מול הפועל פתח תקווה, וברקוביץ' פתח על הספסל. כתוצאה מכך, הוא החרים את אימוני הקבוצה ושקל לעזוב אותה, תוך שמקורביו רומזים שלא יסכים להיות המסופסל היחידי, אך מאוחר יותר הוא התעשת והתנצל על דבריו בפני קלינגר. באותה עונה, הורחק ברקוביץ' ל-6 משחקים בפועל ו-4 על תנאי, אחרי שקילל והשמיץ בחריפות את השופט מאיר לוי, בעת משחק התיקו של קבוצתו.

ב-25 ביולי 2006, ויכוח בין דניאל יאמר לבין אייל ברקוביץ' עלה לטונים רמים, וברקוביץ' פוטר ממשרתו כמנג'ר מכבי נתניה.

בשנת 2007 התעמת עם מאמן קבוצת הילדים של מכבי הרצליה, בה משחק בנו, ותקף אותו בקללות באוטובוס הקבוצה, לעיני הילדים ההמומים. עקב כך הוגשה נגדו תלונה במשטרה על ידי הקבוצה. ב-4 במרץ 2009 הורשע ברקוביץ' בגין מקרה זה בעבירות של תקיפה ואיומים, ונגזר עליו עונש של קנס בסך 2,000 ש"ח ו-100 שעות עבודות שירות[8]. ב-2010 הסתיים הליך גישור בין השניים בו ברקוביץ' שלח מכתב התנצלות למאמן ופיצה אותו ב-55,000 ש"ח‏[9].

ב-13 באוקטובר 2010 בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל הרחיק את ברקוביץ' ממשחקים עד ה-1 במאי 2011 (חצי שנה), והטיל עליו קנס בסך 5,000 שקל, לאחר שהרשיע אותו בביזוי המוסדות השיפוטיים, משום שכינה את הדיינים, שקנסו אותו שבוע לפני כן, "חבורה של אפסים". בעקבות אותה החלטה הורחק ברקוביץ' מקורס מאמני הפרו של ההתאחדות לכדורגל, אך לאחר מספר שבועות הורה בית המשפט המחוזי להחזירו לקורס ממנו הורחק.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקוביץ' בן לזאב ונורית ברקוביץ'. אביו של ברקוביץ' היה דומיננטי בקידום קריירת הכדורגל של אייל והעניק לבנו תמיכה רבה.

לברקוביץ' אח בשם ניר, שניסה אף הוא את כוחו בכדורגל אך ללא הצלחה יתרה.

ברקוביץ' נשוי לטלי ואב לשלושה ילדים.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ברקוביץ' - בין 10 הקשרים הגדולים בפרמייר-ליג, באתר ynet‏, 10 באוגוסט 2009
  2. ^ הנתון של 16 בישולים בעונת 1993/4 נלקח ממעריב. באתר הרשמי של מכבי חיפה, לברקוביץ' רשומים רק 13 בישולים בעונה זו, בעוד שלאלון חזן רשומים 16 בישולים. [1]
  3. ^ יואב בורוביץ', ‏40 קוסמים גדולים ממנו: ברקוביץ' 41 בסיטי, באתר ספורט 5, ‏1.03.2009
  4. ^ בניגוד לדיעה הרווחת, במאי 2013 טען ברקוביץ' בתוכנית "יציע העיתונות" שהוא לא פוטר ממשרתו, אלא התפטר. http://www.israsport.co.il/?p=13058
  5. ^ יונתן הללי ואלי לוי, ברקוביץ' למתחילים, nrg מעריב, 2 באוקטובר 2010.
  6. ^ ברקוביץ' ומכבי תל אביב חתמו על הסכם שיתוף פעולה, ONE
  7. ^ ‫דוד אברהם, פרסום ראשון: אייל ברקוביץ' מצטרף לערוץ הספורט, באתר וואלה!, 19 ביוני 2012‬
  8. ^ נתיב נחמני ואיציק יצחקי, אייל ברקוביץ' הורשע בתקיפה ואיומים, באתר וואלה!, 4.3.2009‏
  9. ^ ברקוביץ' לעציוני: ברור לי שפגעתי בך, nrg, ‏ 12.5.2010.


כדורגלן העונה של מעריב

1965: היימן  •  1966: רוזנטל & שפיגלר  •  1969: שפיגלר  •  1970: שפיגלר  •  1971: שפיגלר  •  1975: בנימין  •  1976: מלמיליאן  •  1977: טופולנסקי  •  1978: מכנס  •  1979: אבי כהן  •  1980: ויסוקר  •  1981: סיני  •  1982: מכנס  •  1983: מכנס  •  1984: אוחנה  •  1985: סלקטר  •  1986: רן  •  1987: מלמיליאן  •  1988: אלי כהן  •  1989: קלינגר  •  1990: סיני  •  1991: לוין & בנין  •  1992: אבי כהן (הירושלמי)  •  1993: חרזי  •  1994: ברקוביץ'  •  1995: רביבו  •  1996: רביבו  •  1997: אוחנה  •  1998: אבוקסיס  •  1999: רוסו  •  2000: אלימלך  •  2001: בניון  •  2002: רוסו  •  2003: דגו  •  2004: דוידוביץ'  •  2005: טל  •  2006: בוקולי  •  2007: זנדברג  •  2008: אלברמן  •  2009: אניימה  •  2010: ורמוט  •  2011: רפאלוב  •  2012: סבע  •  2013: עטר