אייל גפן
אייל גפן (נולד ב-8 ביולי 1950) הוא שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה, במאי, מפיק סרטים, פרסומאי, צייר וסופר ישראלי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
גפן נולד בקיבוץ יגור. שירת בצה"ל בלהקת גולני. למד משחק ובימוי בסמינר הקיבוצים ואמנות באוניברסיטת תל אביב.
שיחק בסרטים ישראלים רבים, מסרטיו: "מיליונר בצרות" ב-1978, "אמי הגנרלית", "דיזנגוף 99" ו"הלהקה" ב-1979, "הפחדנים" ו"עם ישראל חי" (תפקיד ראשי) ב-1981, "כביש ללא מוצא" ב-1982, "מכת שמש" ב-1984, "שוברים" ב-1985, "הקרב על הוועד" ב-1986, "עבודה בעיניים" ב-1988, "סיפורי תל אביב" ב-1992, "סיפור שמתחיל בלווייה של נחש" ב-1994, שבזי ב-1997, "הבשורה על פי אלוהים" ב-2004.
גפן שיחק בהצגות רבות בתיאטרון, בהן "הצילו" (1974) ו"קומדיה וולגרית על דון שיפל וחברו" (1977) בתיאטרון חיפה, המחזמר "ברנשים וחתיכות" בתחילת שנות ה-90, והצגות נוספות בתיאטרון הבימה, הקאמרי ובית לסין. ב-2008 חזר לתיאטרון והעלה בתיאטרונטו הצגת יחיד, "או לא להיות", מאת רוני שניידר.
ב-1982 זכה במקום השלישי בפסטיגל עם שירו "גלשן הרוח". ב-1985 הנחה את פסטיבל שירי הילדים לצד חנה לסלאו, וב-1987 לצד שרי צוריאל, רבקה מיכאלי ומני פאר.
כשחקן פרסומות שיחק בפרסומות לחברות זוגלובק, טוטו, ביטוח ישיר, איטונג ופרמטון.
בטלוויזיה הגיש מספר תוכניות, בהן "עוד להיט" בה הגיש הופעות וקליפים ב-1984, "שמיניות באוויר" בהנחיית דליק ווליניץ בה הגיש פינת בישול ב-1988, והשעשועון "תשע בריבוע" אותו הנחה ב-1993. השתתף בפרק בסדרה "סיפורים לשעת לילה מאוחרת" ב-1989, וכן במספר פרקים של הופה היי (ב-1990, 1992 ו-1995).[1] שיחק במספר סדרות טלוויזיה נוספות, בהן "חתולות הרעם" (1998), "אבאל'ה" (2001) ו"בזמן אמת" (2004). ב-2009 שיחק בסדרה פולישוק בתפקיד בומה.
גפן הקים ב-1981 חברת הפקות עצמאית, "אייל גפן הפקות סרטים בע"מ". הוא משמש עד היום כבעלים של החברה, שהפיקה כ-3000 סרטוני פרסומת, וניהלה קמפיין בחירות לטלוויזיה למפלגות מר"צ (1988, 2009), העבודה (1992) ומפלגת המרכז (1999).
גפן הוא גם צייר. יצירותיו הוצגו בין השאר בתערוכות בתיאטרון חיפה (1989), בית רוטשילד (1994), תיאטרון הבימה (2002, במסגרת תערוכה קבוצתית), בגלריית "שורשים" (2008) ובמוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן (2010).
גפן כתב מספר ספרים: "שישי, חברים" (2004); "דיבורים" (2008) המתעד את התערוכה "דיבורים" בגלריה "שורשים"; ו"אדם הולך: סיפורים מקומיים" (2010) הכולל סיפורים שאסף על אנשים ידועים ואלמונים בישראל. סיפורו "שאול הקמצן" התפרסם במוסף התרבות של העיתון הארץ. מ-2002 גפן כותב מדי שבוע טור אישי באתר nrg. בנוסף הוא כותב בלוג אישי בשם "99 סיפורים אמיתיים".
גפן מלמד משחק כמורה מן המניין בבית צבי. בנוסף הוא הבעלים של חברת "פה לאוזן" לשיווק גרילה (שיווק ללא שימוש במדיות שגרתיות), וחברת "אחד על אחד" לייעוץ אישי, עסקי ותקשורתי.
[עריכה] חיים אישיים
גפן נשוי לאורית, בתו של השחקן ישראל רובינצ'יק, ואב לבת, דניאל.
[עריכה] ספרים
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אייל גפן באתר חברת ההפקות שלו, "אייל גפן הפקות סרטים בע"מ"
- אייל גפן באתר "גפן-ארט", הכולל מבחר מציוריו
- "99 סיפורים אמיתיים", הבלוג של אייל גפן
- הטורים של אייל גפן באתר nrg
- אייל גפן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- אייל גפן באתר "אישים"
- דיבורים - תערוכת ציורים של אייל גפן בגלריה "שורשים", 1 ביולי 2008, באתר "קולקט"
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מתוך הופה היי - כל הפרקים
