אייל הביצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאייל הביצות
Marsh Deer, Esteros Del Ibera, Corrientes, Argentina, 3rd. Jan. 2011 - Flickr - PhillipC.jpg
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: אייליים
תת־משפחה: איילי פרדות
סוג: אייל הביצות
מין: אייל הביצות
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg blastocerus dichotomus
תחום תפוצה
Distribuição cervo do pantanal atual.png

אייל הביצות (שם מדעי:blastocerus dichotomus) הוא סוג של אייל בתת-משפחת איילי פרדות החי באמריקה הדרומית.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל הביצות הוא האייל הגדול ביותר באמריקה הדרומית, גובהו בכתפיים 100-115 ס"מ, אורכו 145-200 ס"מ, ומשקלו 100-120 ק"ג. צבע פרוותו חום אדמדם, גרונו, מסביב לעיניו, ולעתים בטנו ולחייו, לבנים, שפתיו ורגליו שחורים, אוזניו גדולות, פרסותיו ארוכות ורחבות, ומתאימות במיוחד לביצות. לזכרים קרניים גדולות המגיעות לאורך של 60 ס"מ, ולמשקל של שני ק"ג, בשונה מיתר האיילים קרניו יכולות להשאר מספר שנים ללא נפילה.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל הביצות מוסווה בצמחיה

האוכלוסיות העיקריות של אייל הביצות נמצאות בברזיל וארגנטינה, ואוכלוסיות קטנות נמצאות בפרו, בוליביה, ופרגוואי בעבר היה מצוי גם באורוגוואי אך ככל הנראה נכחד משם. אייל הביצות נמצא באזורים עם ביצות כמו יערות לחים, נהרות, ושטחי מרעה, הוא מעדיף אזורים עם צמחיה גבוהה וצפופה כמו קנה או סוף. שמו בא לו עקב נטיתו לחיות באזורים עם מים רדודים המגיעים לגובה של עד כ50 ס"מ, האיילים נמנעים ממקומות בהם מפלס המים גבוה ממטר.

מאפיינים ותזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל הביצות פעיל משעות הצהריים המאוחרות עד השעות המוקדמות של הבוקר, ובשאר היום הוא ינוח מוסווה בצמחיה. האייל נוטה לחיות בזוגות, ובעונות בהם יש מזון בשפע הוא יכול לחיות בקבוצות קטנות (לא יותר מששה). תזונתו כוללת עשבים וצמחים רכים וקלים לעיכול. ההריון נמשך כשמונה חודשים בסופם נולד על פי רוב עופר אחד, העופר נגמל אחרי ששה חודשים, אך ישאר עם אימו במשך שנה.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבו של אייל הביצות מוגדר "פגיע" בשל ציד ואובדן בתי גידול, עם זאת קיימים שני תתי-מין נוספים המסווגים ב"סכנת הכחדה" וב"סכנת הכחדה חמורה". הקמת סכרים, זיהום מים מכריית זהב, ומחלות המועברות על ידי בעלי חיים מקומיים, גורמים גם הם להתמעטות האוכלוסייה. קיימים מספר שמורות טבע מוגנות, אולם התנהלותם גרועה ואין בהם השגחה רצינית על ציד. בעבר אויביו של אייל הביצות בטבע היו יגוארים ופומות, אולם כיום הם נכחדו כמעט לגמרי מהאזורים האלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]