אייסאקו סטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אייסאקו סטו
(27 במרץ 1901; Flag of Japan.svg יפן
 - 3 ביוני 1975) (בגיל 74)
Eisaku Sato 01.jpg
שם בשפת המקור 佐藤 榮作
מפלגה המפלגה הליברלית-דמוקרטית
ראש ממשלת יפן ה-39
תקופת כהונה 9 בנובמבר 1964 - 7 ביולי 1972 (7 שנים ו-34 שבועות)
הקודם בתפקיד האיאטו איקדה
הבא בתפקיד קקואיי טנאקה

אייסאקו סטויפנית: 佐藤 榮作;‏ 27 במרץ 1901 - 3 ביוני 1975) היה פוליטיקאי יפני וראש ממשלת יפן ה-39 במספר. הוא נבחר לראשונה ב-9 בנובמבר 1964, ולאחר שכיהן במשך שלוש קדנציות, סיים את כהונתו ב-7 ביולי 1972. הוא ראש הממשלה היפני שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סָטוֹ נולד במחוז יאמגוצ'י, ולמד משפט גרמני באוניברסיטת טוקיו. ב-1923 הוא עבר את בחינות השירות הציבורי, ובשנה שלאחר מכן החל לעבוד במשרד הרכבות היפני. הוא שימש מנהל משרד הרכבות של אוסקה מ-1944 עד 1946, וסגן שר התחבורה מ-1947 ועד 1948.

סטו נכנס לדיאט ב-1949 כנציג המפלגה הליברלית. הוא החל לטפס בסולם הדרגות וב-1951 עד 1952 שימש שר הדואר והתקשורת. לאחר מכן הפך למזכיר הקבינט לראש הממשלה שיגרו יושידה מינואר 1953 עד יולי 1954.

לאחר יסוד המפלגה הליברלית-דמוקרטית עקב מיזוג המפלגה הליברלית עם המפלגה הדמוקרטית, שימש סטו יושב ראש המפלגה מדצמבר 1957 עד יוני 1958, ולאחר מכן התמנה לשר האוצר בממשלותיהם של נובוסוקה קישי ושל האיאטו איקדה.

סטו שימש שר הסחר הבינלאומי והתעשייה מיולי 1961 עד יולי 1962, ולאחר מכן היה מנהל הסוכנות למדע ולטכנולוגיה, מנהל הסוכנות לפיתוח הוקאידו ושר האחראי לארגון אולימפיאדת טוקיו, שנערכה בטוקיו ב-1964.

ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאיקדה התפטר מתפקידו בעקבות הדרדרות בבריאותו, מילא סטו את מקומו. ממשלתו צברה כוח ובשלהי שנות ה-60 הוא שלט בכל ממשלת יפן. כראש ממשלה נהנה סטו מפופולריות, הודות לכלכלה המשגשגת. עם זאת, מדיניות החוץ שלו, שאזנה בין האינטרסים של ארצות הברית וסין, נחשבה חלשה. בשל תמיכתו של סטו בהסכם שיתוף הפעולה וההגנה בין יפן וארצות הברית ובמלחמת וייטנאם התעוררו ברחבי יפן הפגנות סטודנטים כנגד סטו, שהתרחבו לכדי הפגנות ענק, ובסופו של דבר אילצו את סטו לסגור את אוניברסיטת טוקיו לשנה אחת ב-1969.

לאחר שלוש כהונות כראש הממשלה, החליט סטו שלא לרוץ לכהונה רביעית. בבחירות הבאות זכה טקאו פוקודה במרבית הקולות של סיעתו של סטו, אך שר המסחר והתעשייה קקואיי טנאקה נבחר לראשות הממשלה.

יחסים עם סין וטייוואן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטו הביע תמיכה ברפובליקה הסינית. הוא אישר הלוואה בסך 150 מיליון דולר לטייוואן ב-1965, ואף ביקר במדינה שנתיים לאחר מכן. ב-1969 טען סטו שההגנה על טייוואן היא חיונית להגנת יפן, והביע התנגדות להצטרפות סין לאומות המאוחדות ב-1971 ולביקור ניקסון בסין שנה לאחר מכן.

נושא הגרעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטו הגה את מדיניות שלושת הלַאווים ב-11 בדצמבר 1967, לפיה יפן לא תייצר, לא תכניס לתחומה ולא תביא לאזור נשק גרעיני. במהלך כהונתו ברשות הממשלה חתמה יפן על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, והדיאט אישר את עקרונות האמנה ב-1971.

עם זאת, על פי מסמכים סודיים מאותה תקופה שפרסמה ממשלת יפן ב-2008 עולה שסטו דווקא תמך בפעולה גרעינית של ארצות הברית כנגד סין, וכן הסכים להצבת נשק גרעיני באוקינאווה, לאחר שזאת תשוב לריבונות יפנית.‏[1]

אוקינאווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף מלחמת העולם השנייה הייתה אוקינאווה נתונה תחת כיבוש אמריקאי. בעת ביקורו בארצות הברית ב-1965, ביקש סטו מפורשות מהנשיא האמריקאי לינדון ג'ונסון להשיב את אוקינאווה ליפן, ובאוגוסט של אותה שנה היה לראש הממשלה היפני הראשון מאז המלחמה שביקר באי.

סטו חתם על עסקה עם ריצ'רד ניקסון ב-1969, לפיה תשיב ארצות הברית את הריבונות על אוקינאווה ליפן, לאחר שתפנה את הנשק הגרעיני שהוצב באי, אך עם זאת, שמרה ארצות הברית על מספר בסיסים באזור. הריבונות על אוקינאווה שבה ליפן ב-1972.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטו זכה בפרס נובל לשלום עם שון מקברייד ב-1974, והיה לאסייני הראשון לקבל פרס זה.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטו נישא להירוקו מצואוקה ב-1926, ולזוג היו שני ילדים, ריוטרו ושינג'י. סטו היה אחיו של ראש הממשלה היפני ה-56 נובוסוקה קישי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
האיאטו איקדה
ראש ממשלת יפן
(רשימה)
הבא:
קקואיי טנאקה