איי-סייד ובי-סייד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתעשיית המוזיקה, המושגים "איי-סייד" (צד א') ו"בי-סייד" (צד ב') מתייחסים לשני צדי תקליטי 7 אינץ' שעל גביהם יצאו סינגלים מתחילת שנות החמישים. במהלך הזמן קיבלו המושגים משמעות נוספת והתייחסו לסוג השירים שבאופן מסורתי מופיעים בכל צד: ה"איי-סייד" הוא השיר שהיוצר מוציא ומקווה שיהפוך ללהיט ויזכה להשמעות רבות ברדיו (ובהמשך להקרנת הווידאו קליפ בערוצי המוזיקה) וה"בי-סייד" הוא שיר משני יותר, תוספת להעלאת ערכו של הסינגל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית הראשונה של המאה העשרים, כשעוד השתמשו בתקליטי "שלאק" 78 סל"ד, המושגים "איי-סייד" ו"בי-סייד" התייחסו רק לפן הפיזי של הסינגל. התקליטים היו מגיעים לתחנות הרדיו והשדרנים היו מנגנים את השירים משני הצדדים ללא הבחנה.

בתחילת שנות החמישים, עם המצאתם של תקליטי ה"ויניל" 45 סל"ד, הופיעו הסינגלים הראשונים. בתחילה חברות התקליטים היו שמות בכל צד שיר אחד בצורה אקראית. כך נוצר לעתים מצב שבו יצאו סינגלים ששני השירים שהופיעו על גבי שני צדיהם הפכו ללהיטים.

במהלך השנים, עם התבססותם של תקליטי ה"ויניל" כמדיה המקובלת להפצת מוזיקה, הופיעו אלבומי המוזיקה הראשונים. מאז נהוג שבמקביל להוצאת אלבום מוזיקה חדש ובמהלך מספר חודשים אחריו מוציאים מספר סינגלים, בדרך כלל שלושה או ארבעה סינגלים במרווח של חודשיים-שלושה אחד מהשני. על גבי כל סינגל הופיע על ה"איי-סייד" שיר מהאלבום שנועד להיות להיט. לעומת זאת, על ה"בי-סייד" היה שיר שלא נכנס לאלבום, קטע אינסטרומנטלי או שיר שלא התאים להשמעה ברדיו.

עם התחלת השימוש בקלטות שמע ואחר כך בתקליטורים, ההבחנה הטכנית בין "איי-סייד" ו"בי-סייד" הפכה בהדרגה לחסרת משמעות. בתחילה עוד יצאו קלטות כסינגלים במתכונת של תקליטים (שיר אחד בכל צד), אך בהמשך שיטת ה"מקסי-סינגל" (סינגל שמכיל שלושה-ארבעה שירים ולא שניים) הפכה למקובלת יותר, והשימוש בהן כ"סינגל" רגיל נעלם מן התעשייה.

בתחילת שנות התשעים התקליטור הפך לתקן המדיה הסטנדרטי להפצת מוזיקה. מאחר שלתקליטור אין צדדים, המושגים הטכניים "איי-סייד" ו"בי-סייד" נעלמו. עם זאת, עדיין נהוג לקרוא לשירים הנוספים שמופיעים בסינגלים בשם "בי-סייד". אמנם עדיין מפיצים סינגלים על-גבי תקליטים, אך בקנה מידה מצומצם, ואופן הפצה זה נועד בעיקר למעריצים או לתקליטנים.

בשנים האחרונות, עם הופעתן של ההורדות החוקיות, הסינגל הלך ונעלם מבחינה פיזית. אמנם עדיין מפיצים סינגלים על גבי תקליטורים, אך ההורדות החוקיות תופסות תאוצה ופופולריות וניתן להניח שבקרוב זו תהיה הדרך העיקרית להפצת מוזיקה. למרות זאת, המונח "בי-סייד" עדיין משמש את האמנים ואת מפיצי המוזיקה כשם כולל לכל קטעי הבונוס שמצורפים לשיר העיקרי.

חשיבותו ומשמעותו של ה"בי-סייד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעשה, מאז הופעת אלבומי המוזיקה, נוצר הצורך לספק לסינגלים "ערך מוסף". כך, למעשה, קיבל ה"בי-סייד" את המשמעות ה"אמנותית" שלו. ל"איי-סייד", שהיה השיר ה"להיטי", התווסף ה"בי-סייד" שהיה בדרך כלל אחד מהבאים:

  • גרסה שונה של ה"איי-סייד" (גרסה אינסטרומנטלית או "רימיקס" למשל)
  • שיר נוסף מאותו אלבום שלא התאים להיות "איי-סייד"
  • שיר שלא נחשב טוב מספיק בשביל האלבום
  • שיר שלא התאים מבחינה סגנונית-אמנותית לאלבום
  • שיר שלא הושלם לפני הפצת האלבום

מאחר ששני הצדדים של הסינגל מתחלקים שווה בשווה בתמלוגים, יוצרים רבים מנסים "לדחוף" את שיריהם כ"בי-סייד" לסינגל של אמן פופולרי, ובכך למעשה מרוויחים סכומים נכבדים מהפופולריות של ה"איי-סייד". לעתים רחוקות קורה שה"בי-סייד" הופך להיות הלהיט של הסינגל ולא ה"איי-סייד", כנהוג. מצב זה מתרחש בעיקר כאשר שדרני הרדיו מעדיפים את ה"בי-סייד" על פני ה"איי-סייד", ומשמיעים אותו במקום. לעתים עוד יותר רחוקות קורה מצב בו שני השירים באיכות גבוהה והסינגל יוצא כאשר על גביו שני להיטים פוטנציאליים. סינגל כזה נקרא "דאבל איי-סייד" (צד א' כפול). במקרה הזה לשני השירים מצולם "וידאו-קליפ" ושניהם מנוגנים ברדיו. לעתים יותר נדירות אמנים משחררים סינגל "טריפל איי-סייד" (צד א' משולש) ועליו שלושה להיטים פוטנציאליים.

תופעת ה"דאבל איי-סייד" גררה אחריה תופעה נגדית והומוריסטית של הוצאת סינגלי "דאבל בי-סייד" (צד ב' כפול). בנוסף, לעתים אמנים מוציאים שירים כ"בי-סייד" ובהמשך הקריירה שלהם מקליטים אותם מחדש או עושים להם "רימיקס" חדש, ומפיצים אותם כרצועה באלבום ואף כ"איי-סייד" על סינגל משלהם.

סוגים נוספים של חומרים מוזיקליים משניים שהם לא "בי-סייד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים שהופיעו כ"ביי-סייד" שונים משירים אחרים של אמנים שלא הופיעו על גבי אלבום, כמו שירים בגדר חומרים שטרם יצאו לאור. שירים אלו לא נועדו להופיע באלבומים או בסינגלים. בנוסף לשירים אלו, ישנם שירים שנחתכו בעריכת האלבום, שגם הם, בניגוד לשירי "בי-סייד", לא זוכים לצאת לאור. בנוסף לאלו, ישנם שירי ה"דמו" (הדגמה); אלו הם הקלטות מוקדמות של שירים שזכו בהמשך לעיבוד מחודש והוצאה על גבי אלבום או סינגל. כל השירים האלו הופכים לנדירים ובגדר "פריט אספנות" עבור המעריצים.

לעתים חברות התקליטים מוציאות אלבומים ישנים במהדורות חדשות ועל-מנת להפוך אותן לאטרקטיביות יותר הן מוסיפות להן את אותם שירים והקלטות שלא יצאו לאור בעבר. במקרים מסוימים אמנים מוציאים אוספים המורכבים אך ורק משירי "בי-סייד" וחומרים נדירים שלא ראו אור בעבר. אוספים אלו מכוונים בעיקר לקהל המעריצים שלהם ולא נועדו להיות פופולריים בקרב הקהל הרחב.