אילוף כלבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אימון כלב לאיתור והצלה

אילוף כלבים, או אימון כלבים הוא מקצוע העוסק בכלבים מההיבט ההתנהגותי, לרבות הקניית הרגלים והתנהגויות, הכחדתם, עיצובם או עמידה על נסיבותיהם למטרה מעשית. העוסקים במקצוע נקראים: מאלפים, מאמנים, מטפלים התנהגותיים, פסיכולוגים של כלבים, וטרינרים המטפלים בהתנהגויות או נוֹהַגים (הנדלרים). מאלף כלבים יכול, אבל לא חייב להיות כלבן. כלבן הוא אדם העוסק בגידול כלבים כמקצוע, חלק מהכלבנים עוסקים גם בטיפוח זני כלבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביות והרבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית אילוף הכלבים הוא למעשה ביות הזאב. ישנן כמה תאוריות באשר לתהליך עצמו, אך המשותף לכולן הוא יצירת יחסים של הדדיות בין האדם לכלב. המהפיכה החקלאית לפני כ-12,000 שנים איפשרה לבני האדם התיישבות של קבע וגידול חיות מרעה ללא צורך בנדידה. שאריות המזון והאשפה שהאדם מותיר אחריו הצטברו אף הם במקום של קבע. השילוב של חיות מרעה חסרות ישע ושאריות מזון במקום קבוע משכו חיות טרף של ציד קטן, כמו שועלים, תנים וזאבים, להשאר בקרבת אזורים מאוכלסים והאדם נאלץ להגן על העדרים מפניהם. התאוריה הרווחת היא שגורים של חיות הטרף נלכדו וגודלו על ידי האדם שמצא את תכונותיהם של הזאבים יוצאות דופן. בהיותם חיות להקה מובהקות, הם נענו לדחף העז להשתייך ללהקה החדשה שלהם ולהגן עליה מפני להקות אחרות. גורי הזאבים שנולדו לדור הראשון היו קלים לביות עוד יותר. מקץ דורות אחדים הבין האדם שניתן להיעזר בתכונותיהם של הזאבים לתועלת ההתיישבות כולה והרי תחילתה של סימביוזה המועילה לשני המינים. הזאב מצא מחסה ומזון ולאדם נמצאה עזרה במשימות מסויימות שבוצעו טוב יותר מכפי שהיה הוא עצמו מבצע. השלב הבא היה התאמה לביצוע עבודות מסוימות, עד כדי רעיית עדרים והגנה עליהם, שאין זרה ממנה לזאב. זו דרשה  [דרושה הבהרה] הרבעה סלקטיבית ומיון כלבים לפי תכונות וכישורים שיצרה גזעים ראשונים ומהם, את מאות הגזעים שאנו מכירים היום.

כלב הבית השתנה מאוד מאז הופיע לראשונה. האדם נעזר בהרבעה סלקטיבית, כאמור, להדגשת תכונות אופי רצויות בגזעים שונים של כלבים שגודלו למטרות ציד, שמירה, התרעה, רעייה וכו'. המעבר המהיר לערים במאות השנים האחרונות הפחית את הצורך להיעזר בכלבים לעבודה, אך לא בכל הקשור להתרעה ולשמירה. החיים בצפיפות גדלה והולכת הכניסו את הכלב אל תוך הבית וגודל ומראה הפכו למאפיינים נחשבים ביותר. אלו הובילו ליצירת עשרות שילובים חדשים של גזעים שמרביתם משמשים כחיות מחמד. תחום אחד, חדש למדי, שבו נמצאה התאמה מלאה בין הצרכים האנושיים לבין תכונותיו של הכלב, הוא טיפול בבני אדם בעלי מוגבלויות בהצלחה שאינה מוטלת בספק. הכלב מתאים עצמו וממשיך לשרת ולרצות את האדם באותה מידה של דבקות גם לאחר אלפים רבים של שנים.

בסיס פסיכולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס לעבודת המאלף הוא הבנת הפסיכולוגיה של הכלב — מה מניע ומה מונע אותו מלעשות דבר מה.
ניתן לחלק זאת לשלושה עיקרים:

  • הבנת ההיסטוריה של כלבי הבית והשוני ביניהם לבין מיני כלביים אחרים.
  • הבנת המניעים הפסיכו-אבולוציוניים של משפחת הכלביים בכללה.
  • הכרת הבסיס הפסיכולוגי המשותף לכל בעלי החיים לרבות גורמי הנעה, תפישה, זיכרון וכיוצא בזה הכוללים, לא באופן מפתיע, ילדים אנושיים.

מניעים של משפחת הכלביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל חבר במשפחת הכלביים (ובכלל זה כלבי הבית) יש מערך של יצרים בסיסיים, אוניברסלים, איתם הוא נולד, שנועדו לשמר את המין בכלל ואת פרטיו בפרט. הם המניעים את התנהגותו של הכלב בכל דבר ועניין.

בין היצרים המרכזיים ניתן למנות:

  • יצרי שימור הלהקה: נהיגות (קבלת מנהיגות), הגנת הלהקה, משחק, הבאה וסימון טריטוריה.
  • יצרי שימור הפרט: רבייה, מעמד בלהקה, הגנת הפרט ולהקתיות (השתייכות ללהקה).
  • יצרי הציד המשויכים גם ללהקה וגם לפרט: מרדף, גישוש (הרחה על פני הקרקע) רחרוח (באויר) וקרב.

היצרים קיימים תמיד, וכאשר הם באים לידי ביטוי, הם נקראים דחפים. אלו ניתנים להשפעה באמצעות התניה, הטכניקה החשובה ביותר באמתחתו של המאלף, המאפשרת לעצב את הפרט ולהקנות לו מנהגים מתאימים במסגרת היצרים הבסיסיים.

בסיס פסיכולוגי אוניברסלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש צורך להבין מה מניע את הפרט, כיצד יש ללמדו דברים חדשים, וכיצד הוא תופש את הסביבה בחושיו.
כל אלו הם תחום עיסוקה של הפסיכולוגיה ועקרונותיה זהים בין אם הפרט הולך על שתיים או על ארבע, בתנאי שהשימוש בכלים העומדים לרשותנו הוא במסגרת המגבלות שהפרט הנחקר מציב בפנינו. במלים אחרות, על החוקר/מאלף להימנע מלבצע האנשה של הנחקר ולזהות רגשות, תחושות ומאוויים אנושיים אצל בעלי החיים.

גישות מובילות בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיזוק חיובי ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יישום: אימון כלבים בהתניה חיובית הוא לתת לכלב את מה שהוא רוצה, לאחר ביצוע נאות של פקודת (רצון) המאלף.
  • חיזוק חיובי משמעו מתן חיזוק — פרס, לאחר ביצוע התנהגות רצוייה או במהלכה, במטרה להתנות את ההתנהגות. בשלב לימוד ההתנהגות נעשה שימוש בחיזוק מלא ולאחר מכן נעשה שימוש בתגמול בלתי רציף (צורה של חיזוק חלקי), על מנת לגמול את הפרט מהפרס ללא הכחדת ההתנהגות. על הפרס להתאים לאחד מהיצרים הדומיננטיים אצל הכלב. שימוש ביצר האכילה בכלבי בית וביצר הציד בכלבי עבודה וספורט, הם הפרסים המקובלים ביותר.

אפשרות נוספת היא שימוש ביצר הריצוי, הטבוע בכל הכלבים. גמול בדמות שבח והוקרה על התנהגות נכונה (טובה), הוא מוטיב חשוב ביותר בחינוך הגור בלהקה ונכון לשימוש בכל טכניקת אילוף ולכל גיל ובלבד שיהיה מדויק.

  • יישום: חיזוק חיובי משמש ליצירת התנהגות או להחלפת התנהגות אחת באחרת, אך לא להכחדת התנהגות קיימת ללא ניתוב אחר.
  • במהלך האילוף, כלבים זקוקים לעידוד בלתי פוסק. פיסות מזון, צעצועים, מגע גופני ומילות שבח מבעליהם כל אלה הם גמולים בעלי השפעה. שימוש בעונש גופני אינו מקובל כאמצעי לחינוך הכלב, כמובן, אף שהוא אמצעי רב השפעה בחיי הלהקה. לרוב מספיקה נזיפה (נהמה ונביחה בין חברי הלהקה) וגמול לאחריה, לגרום לשינויי התנהגות.

הימנעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימנעות עושה שימוש בחיזוק שלילי וענישה הניתנים לאחר או במהלך ביצוע התנהגות לא רצוייה, במטרה להכחיד אותה, תוך שימוש ביצר ההימנעות.
גם כאן נעשה שימוש בחיזוק מלא ולאחריו תגמול בלתי רציף באותה צורה.

  • יישום: הימנעות משמשת להכחדת התנהגות קיימת, וכן בצורה עקיפה ליצירת מגוון מוגבל של התנהגויות חדשות.

פסיכולוגיה של הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיטת עבודה זו נעשה שימוש ביצרי הלהקה של הכלב ובצורך שלו להיות חלק מלהקה מתפקדת (יצר הלהקתיות). כל פרט בה מוצא את המקום הראוי לו על סולם ערכי ושומר עליו בקנאות מפני אלו המדורגים מתחתיו.
הגמול בשיטה זו הוא להקה יציבה ומנהיג יציב ותקיף (אין פירוש הדבר כוחניות), שלצורך האילוף חייב להיות אדם, כמובן.

שיטה זו הנעזרת בהתנהגויות הטבעיות של הכלב, עומדת בבסיס האילוף הבסיסי והמתקדם לכלב מחמד שהלהקה שלו היא המשפחה האנושית איתה הוא חי. אחד מבני המשפחה אמור להיות המנהיג והכלב ובני המשפחה האחרים ימצאו את מקומם הראוי על הסולם הערכי בהתאם לדרוג הנקבע על ידי הכלב. מקומות אלו משתנים עם השינויים החלים במשפחה. אילוף בעזרת התנהגויות הטבעיות לכלב מחייב ידע מסויים על טיבן, מחד; מאידך, מאפשרת אילוף בכל זמן ומקום על ידי בני משפחה שונים ובלי להיזקק לעזרים מיוחדים ובלבד, שיקפידו על שפת אילוף שכולם בקיאים בה.

  • יישום: שיטה זו מאפשרת ליצור, לנתב ולהכחיד התנהגויות. השפעתה המעשית מוגבלת אמנם להתנהגויות הטבעיות לכלב, אבל השפעתה הפסיכולוגית חשובה מאד בכל טכניקות האילוף.

יישום בפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש הגישות הללו משלימות אחת את רעותה. שימוש במגוון רחב יותר של יצרים ובאופני התנהגות רבים יותר, יועילו להטמעה טובה יותר של ההתנהגות הרצויה, אבל חשובה מכל היא השפעת המידרג הערכי. המאלף חייב להיות מנהיג הלהקה, כלב אלפא שאין עוררין על סמכותו, שהכל סרים למרותו ומבקשים לרצות אותו. אילוף שאינו תקיף (אסרטיבי), מתמיד, מדויק, חסר פניות, אך נדיב, למנות כמה תכונות הכרחיות, יטיל ספק במרות המאלף, עד כדי קריאת תגר על ידי פרטים חזקים המעונינים לתפוס מקום גבוה יותר במידרג.

מניעים לאילוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלבן בחיל המארינס האמריקאי, באימון עם כלבו.

ישנם מניעים רבים לאילוף כלבים וניתן להפרידם בצורה גסה לאילוף יוצר ואילוף מכחיד.

אילוף יוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילוף יוצר הוא אילוף הבונה התנהגויות חדשות או מחזק התנהגויות קיימות.
סוג זה משמש בצורה שכיחה למטרות עבודה, ספורט ובידור.

אילוף מכחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילוף מכחיד נועד להעלים התנהגויות קיימות.
השימוש הנפוץ הוא בפתרון בעיות התנהגות או טיפול בהתנהגויות נורמליות לא רצויות.
סוג אילוף זה משמש בעיקר בכלבי בית ובצורה מעטה למדי בכלבי עבודה לסוגיהם.

עזרים וכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רצועה : בד כפולה (או חומרים אחרים), נוחה לאחיזה ולשליטה בכלב. משקלה הוא אמת מידה לטיבה. משקל כבד יותר ייקל על השליטה בכלב.
  • רצועה ארוכה : מיועדת לאילוף המרוחק 4-10 מטרים מן המאלף. כל חבל עבה יתאים ובלבד שיהיה נוח לאחיזה ובעל תפס חזק בקצהו.
  • קולר אילוף (חנק): שרשרת מתכת וטבעת בכל צד. שמו ניתן לו בגלל פעולת משיכה הגורמת להתהדקותו על צוואר הכלב. שימוש נכון אינו גורם לחנק ותועלתו רבה. כיום ניתן למצוא קולרים מתהדקים במיגוון חומרים.
  • ריתמה: חובקת את חזה הכלב באופנים שונים ומקלה את מלאכת הניהוג, אך אינה מכחידה התנהגות לחלוטין. הסרתה תאפשר חזרה למנהגים קודמים.
  • רסן: מין ריתמה המולבשת על פי הכלב המכוונת אותו לכיוון הנכון ואינה מאפשרת למשוך ברצועה. הסתייגות דומה לריתמה.
  • זמם: מין תיבה, או מחסום אחר המונע מן הכלב לנשוך.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אילוף כלבים בוויקישיתוף