אילוף כלבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אימון כלב לאיתור והצלה

אילוף כלבים, או אימון כלבים הוא מקצוע העוסק בכלבים מההיבט ההתנהגותי, לרבות הקניית הרגלים והתנהגויות, הכחדתם, עיצובם או עמידה על נסיבותיהם למטרה מעשית. העוסקים במקצוע נקראים: מאלפים, מאמנים, מטפלים התנהגותיים, פסיכולוגים של כלבים, וטרינרים המטפלים בהתנהגויות או נוֹהַגים (הנדלרים). מאלף כלבים יכול, אבל לא חייב להיות כלבן העוסק בגידול כלבים כמקצוע. חלק מהכלבנים עוסקים גם בטיפוח זני כלבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביות והרבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית אילוף הכלבים הוא למעשה ביות הזאב. ישנן מספר תאוריות באשר לתהליך עצמו ולזמן בו החל, אך המשותף לכולן הוא יצירת יחסים של הדדיות בין האדם לכלב. התאוריה הרווחת מקבילה את התהליך למהפכה החקלאית לפני כ-12,000 שנים שאיפשרה לבני האדם התיישבות של קבע וגידול חיות מרעה ללא צורך בנדידה. גם האשפה ושאריות המזון הצטברו במקום של קבע. חיות מרעה חסרות ישע ושאריות המזון משכו חיות טרף של ציד קטן, כמו שועלים, תנים וזאבים, להשאר בקרבת אזורים מאוכלסים ואילצו את האדם להגן על עצמו ועל העדרים מפניהם. סביר להניח כי גורים של חיות הטרף הללו נלכדו וגודלו על ידי האדם. תכונותיהם של הזאבים נמצאו יוצאות דופן ביותר. בהיותם חיות להקה מובהקות, הם נענו לדחף העז להשתייך ללהקה החדשה שלהם, להתריע מפני זרים ולהגן עליה בעת הצורך.

מקץ דורות אחדים הבחין האדם שהזאבים המבויתים היו שונים זה מזה בהתנהגותם ובתכונותיהם הפיזיות. ההבנה שהזאבים ניתנים להשפעה ויכולים למלא מטלות מסוימות לתועלת ההתיישבות כולה, היא תחילתה של הסימביוזה המועילה לשני המינים. לזאב הוצעו מחסה ומזון ולאדם נמצאה עזרה במשימות מסוימות שבוצעו טוב יותר מכפי שהיה הוא עצמו מבצע. צאצאי הדורות הבאים מוינו על פי תכונות, כישורים, איפיונים פיזיים והתועלת שניתן היה להפיק מהם. הכלבים הופרדו למכלאות שונות על פי כישוריהם ורבייה התאפשרה אך ורק בתוך המכלאה. השלב הבא היה ברירה מלאכותית, התערבות פעילה באמצעות הרבעת כלבים מסוימים ממכלאות שונות ואולי אף מהתיישבויות שונות, כדי להעצים, או לבטל תכונות מסוימות ולגדל כלבים חסינים יותר ומתאימים עוד יותר למטלות כגון ציד, שמירה, התרעה, רעייה, נשיאה וכו׳.

כלב הבית השתנה מאוד מאז אותם גזעים ראשונים ועד למגוון הגזעים העצום הקיים היום. המעבר המהיר לערים במאות השנים האחרונות הפחית את הצורך להיעזר בכלבים לעבודה, אך לא בכל הקשור להתרעה ולשמירה. החיים בצפיפות גדלה והולכת הכניסו את הכלב אל תוך הבית וגודל ומראה הפכו למאפיינים נחשבים ביותר. אלו הובילו ליצירת עשרות שילובים חדשים של גזעים שמרביתם משמשים כחיות מחמד. תחום אחד, חדש למדי, שבו נמצאה התאמה מלאה בין הצרכים האנושיים לבין תכונותיו של הכלב, הוא טיפול בבני אדם בעלי מוגבלויות בהצלחה שאינה מוטלת בספק. הכלב ממשיך להתאים את עצמו, לרצות ולשרת את האדם באותה מידה של דבקות גם לאחר אלפים רבים של שנים.

הבסיס הפסיכולוגי לאילוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס לעבודת המאלף הוא הבנת הפסיכולוגיה של הכלב — מה מניע אותו ומה מונע ממנו לעשות דבר מה.
ניתן לחלק זאת לשלושה עיקרים:

  • הבנת ההיסטוריה של כלבי הבית והשוני ביניהם לבין מיני כלביים אחרים. (ראה לעיל)
  • הבנת המניעים הפסיכו-אבולוציוניים של משפחת הכלביים בכללה.
  • הכרת הבסיס הפסיכולוגי המשותף לכל בעלי החיים לרבות גורמי הנעה, תפישה, זיכרון וכיוצא בזה הכוללים, לא באופן מפתיע, ילדים אנושיים.

מניעים של משפחת הכלביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל חבר במשפחת הכלביים (ובכלל זה כלבי הבית) יש מערך של יצרים בסיסיים, אוניברסלים, איתם הוא נולד. הם נועדו לשמר את המין בכלל ואת פרטיו בפרט ומניעים את התנהגותו של הכלב בכל דבר ועניין.

בין היצרים המרכזיים ניתן למנות:

  • יצרי שימור הלהקה: נהיגות (קבלת מנהיגות), הגנת הלהקה, משחק, הבאה וסימון טריטוריה.
  • יצרי שימור הפרט: רבייה, מעמד בלהקה, הגנת הפרט ולהקתיות (השתייכות ללהקה).
  • יצרי הציד המשויכים גם ללהקה וגם לפרט: מרדף, גישוש (הרחה על פני הקרקע) רחרוח (באויר) וקרב.

היצרים קיימים תמיד, וכאשר הם באים לידי ביטוי, הם נקראים דחפים. אלו ניתנים להשפעה באמצעות התניה, הטכניקה החשובה ביותר באמתחתו של המאלף, המאפשרת לעצב את הפרט ולהקנות לו מנהגים מתאימים במסגרת היצרים הבסיסיים.

בסיס פסיכולוגי אוניברסלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש צורך להבין מה מניע את הפרט, כיצד יש ללמדו דברים חדשים, וכיצד הוא תופש את הסביבה בחושיו.
כל אלו הם תחום עיסוקה של הפסיכולוגיה ועקרונותיה זהים בין אם הפרט הולך על שתיים או על ארבע, בתנאי שהשימוש בכלים העומדים לרשותנו הוא במסגרת המגבלות שהפרט הנחקר מציב בפנינו. במלים אחרות, על החוקר/מאלף להימנע מלבצע האנשה של הסובייקט ולזהות רגשות, תחושות ומאוויים אנושיים אצל בעלי החיים.

גישות מובילות בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיזוק חיובי ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יישום: אימון כלבים בהתניה חיובית הוא לתת לכלב את מה שהוא רוצה, לאחר ביצוע נאות של פקודת (רצון) המאלף.
  • חיזוק חיובי משמעו מתן חיזוק — פרס, לאחר ביצוע התנהגות רצוייה או במהלכה, במטרה להתנות את ההתנהגות. בשלב לימוד ההתנהגות נעשה שימוש בחיזוק מלא ולאחר מכן נעשה שימוש בתגמול בלתי רציף (צורה של חיזוק חלקי), על מנת לגמול את הפרט מהפרס ללא הכחדת ההתנהגות. על הפרס להתאים לאחד מהיצרים הדומיננטיים אצל הכלב. שימוש ביצר האכילה בכלבי בית וביצר הציד בכלבי עבודה וספורט, הם הפרסים המקובלים ביותר.

אפשרות נוספת היא שימוש ביצר הריצוי, הטבוע בכל הכלבים. גמול בדמות שבח והוקרה על התנהגות נכונה (טובה) הוא מוטיב חשוב ביותר בחינוך הגור בלהקה וראוי לשימוש בכל טכניקת אילוף ולכל גיל ובלבד שיהיה מדויק.

  • יישום: חיזוק חיובי משמש ליצירת התנהגות או להחלפת התנהגות אחת באחרת, אך לא להכחדת התנהגות קיימת ללא ניתוב אחר.
  • במהלך האילוף, כלבים זקוקים לעידוד בלתי פוסק. פיסות מזון, צעצועים, מגע גופני ומילות שבח מבעליהם כל אלה הם גמולים בעלי השפעה. שימוש בעונש גופני אינו מקובל כאמצעי לחינוך הכלב, כמובן, אף שהוא אמצעי רב השפעה בחיי הלהקה. לרוב מספיקה נזיפה (נהמה ונביחה בין חברי הלהקה) וגמול לאחריה, לגרום לשינויי התנהגות.

הימנעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימנעות עושה שימוש בחיזוק שלילי וענישה הניתנים לאחר או במהלך ביצוע התנהגות לא רצוייה, במטרה להכחיד אותה, תוך שימוש ביצר ההימנעות.
גם כאן נעשה שימוש בחיזוק מלא ולאחריו תגמול בלתי רציף באותה צורה.

  • יישום: הימנעות משמשת להכחדת התנהגות קיימת, וכן בצורה עקיפה ליצירת מגוון מוגבל של התנהגויות חדשות.

פסיכולוגיה של הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיטת עבודה זו נעשה שימוש ביצרי הלהקה של הכלב ובצורך שלו להיות חלק מלהקה מתפקדת (יצר הלהקתיות). כל פרט בה מוצא את המקום הראוי לו על סולם ערכי ושומר עליו בקנאות מפני אלו המדורגים מתחתיו.
הגמול בשיטה זו הוא להקה יציבה ומנהיג יציב ותקיף (אין פירוש הדבר כוחניות), שלצורך האילוף חייב להיות אדם, כמובן.

שיטת אילוף זו נעזרת בהתנהגויות הטבעיות של הכלב ואין תהליך אילוף שלא עושה בה שימוש, במיוחד באילוף כלבי מחמד שהלהקה שלהם היא המשפחה האנושית איתה הם חיים. אחד מבני המשפחה אמור להיות המנהיג והכלב ובני המשפחה האחרים ידורגו על סולם ערכי על ידי הכלב. מיקומם משתנה עם השינויים החלים במשפחה. אילוף בעזרת התנהגויות טבעיות לא יצלח בלי ללמוד מהו טבעו של הכלב ואיך ניתן להשפיע עליו, מחד; ומאידך, מאפשר אילוף בכל זמן ומקום על ידי כל אחד מבני המשפחה בלי להיזקק לעזרים מיוחדים ובלבד, שיקפידו על שפת אילוף שכולם בקיאים בה.

  • יישום: שיטה זו מאפשרת ליצור, לנתב ולהכחיד התנהגויות ומשפיעה, בעיקר, על התנהגויות הטבעיות לכלב. כל תהליך אילוף ולא משנה מה מטרתו, נעזר בה.

מניעים לאילוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלבן בחיל המארינס האמריקאי, באימון עם כלבו.

ישנם מניעים רבים לאילוף כלבים וניתן להפרידם בצורה גסה לאילוף יוצר ואילוף מכחיד.

אילוף יוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילוף יוצר הוא אילוף הבונה התנהגויות חדשות או מחזק התנהגויות קיימות.
סוג זה משמש בצורה שכיחה למטרות עבודה, ספורט ובידור.

אילוף מכחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילוף מכחיד נועד להעלים התנהגויות קיימות.
השימוש הנפוץ הוא בפתרון בעיות התנהגות או טיפול בהתנהגויות נורמליות לא רצויות.
סוג אילוף זה משמש בעיקר בכלבי בית ופחות בכלבי עבודה לסוגיהם.

עזרים וכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קולר: רצועה שעונדים על צוואר הכלב, שמחוברת לטבעת מתכת שאליה מחברים את רצועת ההולכה. לרוב היא ניתנת להגדלה או הקטנה עד גודל מסוים.
  • רצועת הולכה: בד כפולה (או חומרים אחרים). אורכה מטר וחצי בממוצע. נוחה לאחיזה ולשליטה בכלב. משקלה הוא אמת מידה לטיבה; ככל שהיא כבדה יותר, תהיה השליטה בכלב קלה יותר.
  • רתמה: מערכת רצועות החובקת את גב וחזה הכלב ומקלה את מלאכת הניהוג. ישנן רתמות מיוחדות שמטרתן היא למנוע מהכלב למשוך, והחיבור שלהן לרצועת ההולכה נמצא בקדמת חזה הכלב.
  • רצועה ארוכה: מיועדת לאילוף המרוחק 4-10 מטרים מן המאלף. כל חבל עבה יתאים ובלבד שיהיה נוח לאחיזה ובעל תפס חזק בקצהו.
  • רצועה נמתחת: 4-10 מטרים גלולים בתוך תוף המתירים לכלב מרחב פעולה. מעצור מאפשר למנוע מן הכלב שימוש מלא ברצועה. לא מיועד לאילוף בשום אופן.
  • קולר חנק: שתי טבעות מחוברות בשרשרת מתכת באורך משתנה המותאם לצוואר הכלב. השם "חנק" ניתן לה בגלל פעולת המשיכה הגורמת להתהדקותה על צוואר הכלב. כיום ניתן למצוא קולרי אילוף המתהדקים באופנים שונים ובמגוון חומרים. עם זאת, נמתחת ביקורת רבה על קולר החנק[דרושה הבהרה] והוא עלול לגרום לנזקים חמורים.
  • קולר דוקרנים: קולר שבדרך כלל, עשוי מתכת, הפועל באופן דומה לקולר חנק, אך בפנים הקולר לכיוון צוואר הכלב ישנם דוקרנים.
  • קולר חשמלי: שוק חשמלי בעוצמה משתנה גורם אי נוחות המרתיעה את הכלב מלחזור על הפעולה האחרונה לפניה. חיישן בקולר מגיב לעוצמה משתנה של נביחות, או לשלט שבידי המאלף. תיקון שלילי לעילא הראוי לשימוש במקרים קיצוניים בלבד.
  • קולר האלטי: קולר בעל 2 לולאות, לצוואר ולפה. כאשר מושכים את הטבעת של הקולר, פיו של הכלב נסגר וראשו מופנה לכיוון המשיכה. שימוש לא נכון בקולר עלול לגרום לנזקים, ועל כן מומלץ לבדוק היטב כיצד להשים אותו.
  • רסן: מין רתמה המולבשת על פי הכלב. מכוונת אותו לכיוון הרצוי ואינה מאפשרת לו למשוך ברצועה.
  • זמם: מחסום פה המונע מן הכלב לנשוך. הוא יכול להיות מין תיבת סורגים, או בצורות שונות.
  • חטיפים: מגוון עצום של אוכל בכל גודל וטעם שעולה על הדעת. חטיף יכול להיות עוגיות מעובדות לכלבים, או מזון שהכלב אוהב ומשומש כפרס. משמשים לצורך התניה מיטיבה.
  • קליקר: מכשיר המשמיע קליקים. מצוין לאילוף כלבי עבודה. דורש תשומת לב ודיוק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אילוף כלבים בוויקישיתוף