אילזה קוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אילזה קוך בעת מעצרה ב-1945

אילזה קוךגרמנית: Ilse Koch;‏ 22 בספטמבר 1906 - 1 בספטמבר 1967) הייתה אשתו של קארל קוך, מפקד מחנה הריכוז בוכנוואלד שבגרמניה ומחנה השמדה מיידנק בפולין. היא נודעה לשמצה עקב אכזריותה והתנהגותה הסדיסטית כלפי האסירים במחנה. נטען כי קוך נהגה לקחת מזכרות מגופות הקורבנות, ובחלק מהן היא השתמשה כדי להכין אביזרים כאהילים, כפפות ועטיפות ספרים. היא נודעה בכינויים "המכשפה מבוכנוואלד" ו"הכלבה מבוכנוואלד".

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם מרגרטה אילזה קלר (Margarete Ilse Köhler) בדרזדן. אביה היה מנהל עבודה. היא סיימה בית ספר למסחר והתלמדה בשנת 1922 בהנהלת חשבונות. לאחר מכן עבדה בכמה חברות כמזכירה. בשנת 1932 הצטרפה למפלגה הנאצית. דרך קשריה לאנשי אס אס ואס אה הכירה באביב 1934 את בעלה לעתיד, קארל קוך. השניים נישאו במאי 1936. זמן קצר לאחר נישואיהם עברו השניים למחנה זקסנהאוזן שליד ברלין. קארל קוך שימש כמפקד המחנה והיא החלה את עבודתה בתור שומרת במחנה.

בשנת 1937 התמנה קארל קוך למפקד מחנה בוכנוואלד, סמוך לעיר ויימאר, והשניים עברו להתגורר במתחם. לשניים נולדו שלושה ילדים בתקופה זו. בפברואר 1941 מונה קארל קוך למפקד מחנה מיידנק, אז מחנה לשבויים סובייטים, שנוהל על ידי הוואפן אס אס. אילזה עברה איתו למחנה והמשיכה את התנהגותה הסאדיסטית במחנה שהפך למחנה השמדה רחב.

באוגוסט 1943 הם נעצרו. קארל בעלה נעצר באשמת רצח בשלושה מקרים, שחיתות, איום על פקידי ציבור, מעילה ועבירות אחרות. היא נעצרה עמו בחשד שסייעה לו. בדצמבר 1944 שוחררה ממאסרה מחוסר הוכחות וחזרה לבוכנוואלד. במקביל הגיע למחנה מספר גדול של אסירות. שלטון האימים של קוך נמשך והיא מינתה במחנה עשרים מפקחות. כוחה על האנשים הכפופים לה היה מוחלט, והיא השליטה שלטון של טרור ואלימות על האסירים בבוכנוואלד. היה לה אף שוט שבקצהו תער, ששימש אותה להצלפת נשים הרות. באותה תקופה היא נקשרה רומנטית לרופא המחנה, וולדמאר הופן.

באפריל 1945 הוצא קארל להורג על ידי האס.אס, אילזה עזבה את המחנה והמשיכה לחיות מחוץ לו בבית מרוהט בצורה מופתית. כאשר הגיעו חיילים אמריקאים לבוכנוואלד, הם שמעו רבות אודות "אשתו לשעבר של המפקד".

לאחר מלחמת העולם השנייה נשפטה קוך בבית דין במסגרת "משפט בוכנוואלד" בעוון פשעי מלחמה ונידונה למאסר עולם בשנת 1947. מאוחר יותר הומר העונש לארבע שנות מאסר עקב ספקות בקשר למספר עדויות שנאספו לגביה. קונראד מורגן העיד במשפטה כי לא נמצאו עדויות התומכות בכך שברשותה היו אהילים עשויים עור אדם לאחר חיפוש בביתה. עם זאת, שאר העדויות של מורגן הרשיעו אותה. לאחר שריצתה שנתיים מתוך הארבע, היא נעצרה בשנית ונשפטה בבית דין גרמני על הרג אזרחים גרמניים, ונידונה למאסר עולם.

היא התאבדה בבית הכלא לנשים "אייכאך" בשנת 1967 בהיותה בת 60.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]