איליץ' רמירס סאנצ'ס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרלוס ב-1970

איליץ' רמירס סנצ'ס (נולד ב-12 באוקטובר 1949) הוא טרוריסט בינלאומי, הידוע יותר בכינוי קרלוס, או קרלוס התן.

הכינוי התן ניתן לו על ידי העיתונות, משום הדמיון בדרכי פעולתו וחמקנותו שהזכירו את גיבור ספרו של פרדריק פורסיית "יומו של התן", (תורגם בעברית ל"נשיא על הכוונת"). עותק מספר זה נמצא בחדרו במלון בעת אחד מהחיפושים הרבים אחריו.‏[1]

קרלוס היווה במשך שנים יעד למצוד נרחב שערכו אחריו משטרות ושירותי ביון של מדינות רבות. הוא נתפס והוסגר לצרפת בשנת 1994 על ידי שירות הביטחון הסודאני ומאז מרצה עונש מאסר בכלא הצרפתי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלוס נולד בעיר קראקאס, בירת ונצואלה. אביו, עורך דין מרקסיסט, קרא לו על שמו של ולדימיר איליץ' לנין, מאבות הקומוניזם. הוא למד בבית ספר מקומי בקראקאס וב-1959 הצטרף לתנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית.

ב-1966 התגרשו הוריו, ואמו עקרה איתו ועם אחיו לנין לאנגליה, שם למד בעיר קנסינגטון. אביו ניסה לרשום את שני האחים לאוניברסיטת סורבון בפריז, אך לבסוף העדיף את אוניברסיטת פטריס לומומבה במוסקבה, שם נחשף קרלוס לסכסוך הישראלי-ערבי. ב-1970 סולק מהאוניברסיטה בגין חתרנות, אך ככל הנראה היה מדובר בסיפור כיסוי לפני שילוחו למשימה על ידי הקג"ב.

ב-1970 הצטרף קרלוס לאימוני גרילה של החזית העממית לשחרור פלסטין, בעמאן, ירדן. במחנה אימונים זה הודבק לו הכינוי "קרלוס". בתקופת אירועי ספטמבר השחור נלחם קרלוס עם אנשי החזית העממית נגד כוחות הביטחון הירדנים, אך לבסוף נמלט ללונדון, שם למד מספר קורסים בבית הספר לכלכלה של לונדון. כתוצאה מנדודיו בעולם רכש לעצמו קרלוס שליטה בשפות ספרדית, רוסית, אנגלית, ערבית וצרפתית.

פעילות טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1973 ביצע קרלוס את פעולת הטרור הראשונה שלו. היה זה ניסיון כושל לחסל את איש העסקים היהודי, אדוארד זיו, מנכ"ל מרקס אנד ספנסר העולמית, כפעולת תגובה לחיסולו של איש התיאטרון הפלסטיני מוחמד בודיה, שנחשב לאחד ממנהיגי החזית העממית, על ידי המוסד הישראלי. הוא ירה בזיו ירייה בודדת בפניו, ולאחריה נתקל במעצור בנשק. קרלוס נמלט כשהוא סבור שהצליח במשימה, אך זיו החלים. למרות מצוד נרחב שנפתח אחריו לאחר ניסיון ההתנקשות בזיו, חזר קרלוס שוב ללונדון והפעם עם פצצה, אותה השליך לתוך הדלת המסתובבת בכניסה לסניף של בנק הפועלים ופצע פקידה אחת באופן קל מאוד. בהתאם לדפוס פעולה אותו אימץ לעצמו, נטל קרלוס אחריות אישית על זריקת הפצצה.

בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלוס נטל אחריות על השלכת רימון בבית הקפה הפריזאי "דראגסטור" בסאן ז'רמן, בו נהרגו 2 אנשים ונפצעו 34, ועל סדרת התקפות באמצעות מכוניות תופת על שלושה יומונים צרפתים ותחנת רדיו, שגילו גישה פרו-ישראלית, ובהן לא נפגע איש. ב-17 בינואר 1975 ערך קרלוס ביחד עם טרוריסט גרמני בשם יוהאן ויינריך התקפה באמצעות ירי טילים על מטוסי אל על בנמל התעופה אורלי בפריז. ויינריך ירה שני טילים מבניין הטרמינל למטוס של אל על, אך החטיא ופגע במכונית ובמטוס יוגוסלבי. קרלוס ושותפו נמלטו. כעבור שבועיים חזר קרלוס שוב לנמל התעופה אורלי, והפעם הצטרפו אליו שלושה מחבלים פלסטינים בניסיון נוסף לביצוע פיגוע טרור. שדה התעופה היה ערוך בכוננות גבוהה, קרלוס ואנשיו התגלו ונפתח קרב יריות, בין המחבלים לאנשי הביטחון. כתוצאה מן הקרב נפצעו קשה שמונה אנשים ונלקחו בני ערובה. נפתח משא ומתן ובתמורה לשחרור בני הערובה הוטסו קרלוס ואנשיו לבגדאד.

בתקופה זו החל קרלוס בתכנון מבצעים מורכבים יותר, בהם הוא היה ראש צוות ולא מבצע יחידי. החזית העממית ראתה בו נכס. הוא סיפק לטרור שלה שפע פרסום וחשיפה. הצלחותיו בפועל היה קלושות מאוד, אך הוא יצר לעצמו דמות מציתת דמיון ואפופת מסתורין.

ב-27 בינואר 1975 נעצר בפריז הלבנוני מישל מוחארבל שהיה איש הקשר של החזית העממית עם קרלוס. הוא הוביל את השוטרים לרחוב טולייה (Toullier) מס' 9 בפריז, לדירה ששמשה את אנשי "החזית העממית". ככל הנראה לא היה בכוונתו להסגיר את קרלוס, שכן החוקרים הגיעו לדירה בלתי חמושים. למרבה ההפתעה בילה קרלוס במסיבה בדירה. קרלוס חיסל את שני השוטרים ואת מוחארבל, ונמלט לבריסל ומשם לביירות. האירוע תרם לתהילתו של קרלוס שטען כי מוחארבל היה סוכן המוסד. ודיע חדאד כעס על חיסולו של מוחרבאל, שהיה מטובי אנשיו, ועל הרס התשתית של הארגון באירופה שנבנתה בעמל רב, במשך שנים. אך למרות זאת החליט שלא לנתק את קשרי הארגון עם קרלוס שהמיתוס שנוצר סביבו היה נכס לארגון.

בשנת 1975, על רקע מירדף בינלאומי שנפתח בעקבותיו של קרלוס, פרסם המו"ל הישראלי אלי לנדאו , את הספר "קרלוס" שתיאר את קורותיו של הטירוריסט הנודע. כותב הספר זוהה כ"א.ל. האנטר" שהיה שם עט של עמוס אריכא. כעבור זמן קצר תורגם הספר לכמה שפות בידי המו"ל הישראלי ופורסם בשמות "סופרים" שונים, וזכה בהצלחה באירופה ובמקומות אחרים.

ההשתלטות על פגישת שרי אופ"ק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1975 ביצע קרלוס את פעולת הטרור המפורסמת ביותר שלו. הוא ושישה מחבלים נוספים (בהם גבריאלה קרוכר-טידמן והנס יואכים קליין, אנשי כנופיית באדר מיינהוף) השתלטו בווינה על מושב שרי אופ"ק. הם לקחו כבני ערובה 60 איש. מעריכים שהפעולה הוזמנה על ידי מועמר קדאפי שליט לוב, או סדאם חוסיין שליט עיראק, במטרה להעלות את מחירי הנפט בניגוד למתוכנן. החזית העממית וודיע חדאד בראשה ראו בכך דרך להטיל פחד, וכך לסחוט בעתיד דמי חסות בתמורה להבטחתם שלא לפעול. לשם כך נתבקש קרלוס לחסל את אחמד זכי ימאני, שר הנפט הסעודי, בשל קשריו עם המערב, ואת ג'משיד אמוזגאר, שר הנפט האיראני, בשל אהדתו לשאה.

קרלוס הגיש מסמך עקרונות של המאבק הפלסטיני, ודרש שהוא יוקרא בטלוויזיה האוסטרית. הוא הקפיד מאוד להדגיש את שמו ואת עובדת מעורבותו באירוע, במטרה להאדיר את המוניטין שלו. ב-22 בדצמבר טסו החטופים והחוטפים לאלג'יריה במטוס שנמסר להם, ושם שחררו 30 בני ערובה. משם טסו לטריפולי, בירת לוב, ושחררו את רוב החטופים האחרים. משם טס המטוס שוב לאלג'יריה, שם שוחררו החטופים הנותרים והטרוריסטים קיבלו מקלט מדיני.

בסיום האירוע זומן קרלוס לעדן לפגישה עם ראשי החזית העממית כדי להסביר מדוע לא חיסל את שרי הנפט של איראן וסעודיה, כפי שנדרש. הועלתה נגדו ההאשמה שהוא נטל לעצמו לעצמו דמי כופר ששולמו עבורם. קרלוס הכחיש את ההאשמות נגדו. ודיע חדאד החליט לשחררו ללא עונש, אך סילק אותו מהחזית העממית, וקרלוס הפך לטרוריסט שכיר-חרב ולא חלק מארגון כלשהו.

כטרוריסט עצמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1976 נעצר ביוגוסלביה לזמן קצר, שוחרר, ונסע לבגדאד. משם עבר שוב לעדן, שם התיישב באופן קבע, ללא הפרעות. הוא הקים את "הארגון למאבק ערבי מזוין", שכלל טרוריסטים פלסטינים, סורים, לבנונים וגרמנים. קרלוס טווה רשת קשרים עם שירותי ביון של מדינות מפוקפקות. הוא אף חתם חוזה עבודה עם השטאזי המזרח גרמני. גם מהסקוריטטה הרומני קיבל משימות לחיסולם של גולים פוליטיים רומנים באירופה, ופיצוץ "רדיו אירופה החופשית" במינכן. קרלוס הציע את שירותיו גם למשטר העיראקי ושוב ל"חזית העממית", לאחר מותו של ודיע חדאד.

ארגונו של קרלוס לא עלה שוב לכותרות עד 1982, עת נכשל ניסיון לפגוע בכור גרעיני צרפתי. טיל בעל מנגנון הפעלה מרחוק לא הצליח לחדור את קירות הבטון של הכור. שני אנשים מארגונו נעצרו, ובהם אשתו של קרלוס, מגדלנה קופ, יוצאת ארגון באדר-מיינהוף. קרלוס כתב מכתב מנומס אל השלטונות הצרפתים, ובו הצעה לשחרר את אשתו בטובות. בקשתו נדחתה ואשתו נשפטה ל-6 שנים, מהן ישבה בבית הסוהר 3 שנים בפועל.

בתגובה למאסר אשתו יזם קרלוס סדרת מתקפות על מטרות צרפתיות, כמו שתי פצצות ברכבת ה-TGV שגרמו למות 5 אנשים ופציעת 27, פיצוץ ב"בית צרפת" בברלין, פיצוץ "בית תרבות צרפת" בביירות, רצח דיפלומט צרפתי ואשתו ההרה בביירות, התקפה על שגרירות צרפת באוסטריה, פיצוץ מכונית תופת ליד שגרירות צרפת בביירות שקטלה 11 איש ובראש השנה האזרחית - פיצוץ נוסף ברכבת ה-TGV שהרגה 7 אנשים ופצעה 44.

פעולותיו הביאו לכך שמדינות רבות העדיפו שלא להתעמת איתו, ונהגו בסובלנות כלפי מהלכיו. עם זאת התהדק המצוד הסמוי אחריו. גרמניה המזרחית גרשה אותו, תחת לחץ אמריקני, הונגריה סירבה ב-1985 לקבלו, וגם עיראק התכחשה לו, ולפיכך הוא מצא מקלט בלוב, אחריה בקובה, ומשם לסוריה, שקיבלה אותו בזרועות פתוחות והוא התיישב בה עם אשתו מגדלנה ובתו אלבה-רוזה. בתמורה דרשה ממנו סוריה לא לעסוק עוד בטרור. בעקבות מאמצים של המשטרה העיראקית לעצרו, הוא התבקש לעזוב את סוריה, עבר לירדן, ומשם לחרטום, בירת סודאן.

מעצר ומשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנם קרלוס התקבל בחמימות בחרטום, אך שירותי הביטחון האמריקאים והצרפתים המשיכו ודרשו את הסגרתו. הם הציעו לסודנים הצעות מפתות תמורת ראשו. אורח חייו הנהנתני, שלא התיישב עם האסלאם האדוק במדינה הפך לו לרועץ. לסודאן היה חשוב להימחק מרשימת המדינות התומכות בטרור, והסגרת קרלוס הייתה דרך מצוינת להשיג זאת. קרלוס נעצר ב-14 באוגוסט 1994 והוסגר לצרפת. משפטו של קרלוס נפתח ב-12 בדצמבר 1997, וב-23 בדצמבר 1997 הוא הואשם בסדרת הפיגועים של שנת 1975 ונידון למאסר עולם. הגנתו המשפטית מומנה על ידי הבנקאי פרנסואה ז'נו.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביב קרלוס התפתח במשך השנים המיתוס כאילו השתתף בפעולות טרור שונות ואשר כנראה אין לו כל קשר אליהן. בין היתר הוזכר שמו כמי שקשור לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן וחטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה. קרלוס עצמו נהג להתפאר ולפזר רמיזות כאילו היה מעורב באירועים נועזים שונים. בעת שהותו בכלא הצרפתי התאסלם קרלוס וביוני 2003 פרסם את ספרו "האסלאם המהפכני", ובו תמך באוסאמה בן-לאדן ופעולותיו נגד ארצות הברית.

ב-2001 נישא קרלוס בטקס מוסלמי לעורכת הדין שלו איזבל קאוטנט-פיירה, שהתפרסמה גם בהופעותיה כסנגורית של סלובודן מילושביץ', והפושע הנאצי קלאוס בארבי. זאת למרות שבאותה עת הוא עדיין נחשב נשוי לאשתו השנייה, לנה ג'ראר הפלסטינית, שנעלמה.‏[2]

ב-2010 הוקרנה בטלוויזיה הצרפתית מיני סדרת טלוויזיה שיצר הבמאי והתסריטאי אוליבייה אסאיאס, העוסקת בקורות חייו של קרלוס וזכתה בפרס גלובוס הזהב למיני-סדרה או סרט טלוויזיה הטוב ביותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‫גדעון קוץ, פריז, בלעדי: הטרוריסט קרלוס מדבר מתאו, באתר nrg‏, 9 בדצמבר 2011‬.
  2. ^ My love for Carlos the Jackal, ראיון עם רעייתו איזבל קאוטנט-פיירה