אילמות סלקטיבית

אילמות סלקטיבית (selective mutism) היא תופעה פסיכיאטרית הנפוצה בעיקר אצל ילדים. תופעה זו מאופיינת בכישלון מתמשך לדבר במצבים חברתיים מרכזיים שהנפוץ ביניהם הוא בבית הספר, למרות היכולת להבין את השפה.

אילמות סלקטיבית נקשרת לרוב לחרדה חברתית. מעל ל-90% מהמקרים בהם אובחנו ילדים הסובלים מאילמות זו כללו גם סממנים של חרדה חברתית, ולכן מקובל להתייחס לאילמות הסלקטיבית כהפרעת חרדה. תופעה זו אובחנה בשנת 1877 ע"י פסיכיאטר גרמני, אך תוארה לראשונה בספרות המקצועית בשנת 1943, ולא נחקרה באופן שיטתי עד לשנת 1990. תופעה זו נקראה בעבר אילמות אלקטיבית (elective mutism) - אילמות מתוך בחירה, בגלל שנחשבה לאילמות רצונית, כיום ידוע שילדים הסובלים מאילמות זו אינם נמנעים מהדיבור בשל חוסר רצון אלא בגלל חוסר יכולת נפשית ולכן השם שונה לאילמות סלקטיבית - אילמות בררנית.

הגורם לתופעה

הגורם לתופעת האילמות אינו ידוע. היא משוייכת על ידי רבים כבעלת בסיס גנטי, תופעה מולדת העוברת במשפחה שבה קיימת היסטוריה משפחתית של הפרעות חרדה וכדומה. אנשים בעלי אילמות סלקטיבית מדברים בדרך כלל עם אנשים בחברתם הם מרגישים בנוח כמו משפחה, חברים טובים מאוד, חלקם מדברים בחופשיות רבה יותר עם בני גילם מאשר עם מבוגרים. למרות שהתסמינים מוכרים מילדות (גיל 1-3 בעיקר), התופעה אינה זוכה להכרה קלינית עד שהילד מתחיל ללמוד בבית הספר. כאשר הילדים מתחילים ללמוד לעיתים התופעה חולפת ולעיתים היא נשארת עד יום מותם במידה ולא יקבלו טיפול ועזרה ולכן אין צורות קבועות של ההפרעה. כשהילדים נמצאים במצבים מעוררי חרדה המוח מפרש זאת כמצב של סכנה ומגיב מבחינה ביוכימית בהתאם.

תסמינים

ביישנות ואיפוק עצמי, תנועות גוף נוקשות, הבעות פנים קפואות, הימנעות ממגע עיניים, רתיעה ממגע גופני, הימנעות מפעילות קבוצתית, חרדה חברתית שבאה לידי ביטוי מהפחד להימצא במרכז תשומת הלב, הימנעות מאכילה ליד אנשים אחרים, כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, קוצר נשימה, תחושות של פחד, עיכובים בהתפתחות המוטורית, התקשורתית והחברתית, רגישות לצפיפות ולקולות חזקים. ילדים אלו נוטים לפרוק את זעמם ונוטים להיות אסרטיביים יותר כאשר נמצאים בבית ובסביבת המשפחה בה הם מרגישים בטוחים, הם זקוקים לסדר ולמבנה ברור ולא אוהבים שינויים דרמטיים במצבים מסוימים.

דרכים לטיפול

• שליחת הילד לאבחון מקצועי הנעשה ע"י פסיכולוג או פסיכיאטר.

הטיפול הכרחי רק לילדים שלא מדברים מעל חצי שנה, ככל שמטפלים בתופעה יותר מהר ובגיל צעיר יותר הטיפול יהיה יעיל יותר.

• תראפיה-באומנות, תנועה,מוזיקה,משחקים- בדרך זו הילד יכול להביע את עצמו ללא מילים, כך הביטחון העצמי של הילד גובר ויוכל להתגבר על חרדות שיש לו.
• טיפול תרופתי- לקיחת תרופות נגד חרדה.
• קלינאית תקשורת- חלק מן הילדים בעלי אילמות סלקטיבית לא מסוגלים לדבר במצבים מסוימים עקב ליקוי שפתי מסוים שהם מתביישים בו, לכן טיפול אצל קלינאי תקשורת יכול לעזור לילדים בשיפור שפתם ובביטחונם העצמי מול אנשים זרים, שאינם המוכרים להם כמו בני משפחתם.

ילדים בעלי אילמות סלקטיבית אינם לומדים בבתי ספר מיוחדים, אלא משתלבים עם שאר האוכלוסיה.

קישורים חיצוניים

• אילמות סלקטיבית, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
• אמא, תלמדי אותי לדבר: אילמות סלקטיבית של ילדים, בפורטל "בטיפולנט"
• יעל דיין, אילמות סלקטיבית – הילדים השותקים בגן, פורסם ברבעון "הד הגן" ב', כסלו תשס"ג
• כשהילד לא מדבר בגן, באתר "הלול"
• נעם ברקן, לא סתם ביישנות: מהי אילמות סלקטיבית בילדים?, באתר ynet‏, 12 בספטמבר 2011
• אתר מידע על אילמות סלקטיבית
• הילדה שלי מסרבת לדבר, סרט על ילדות הלוקות באילמות סלקטיבית, באתר yes-וואלה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.