אילמות סלקטיבית

אילמות סלקטיבית (selective mutism) היא תופעה פסיכיאטרית הנפוצה בעיקר אצל ילדים. תופעה זו מאופיינת בכישלון מתמשך לדבר במצבים חברתיים מרכזיים שהנפוץ ביניהם הוא בבית הספר, למרות היכולת להבין את השפה.

אילמות סלקטיבית נקשרת לרוב לחרדה חברתית. מעל ל-90% מהמקרים בהם אובחנו ילדים הסובלים מאילמות זו כללו גם סממנים של חרדה חברתית, ולכן מקובל להתייחס לאילמות הסלקטיבית כהפרעת חרדה. תופעה זו אובחנה בשנת 1877 על ידי פסיכיאטר גרמני, אך תוארה לראשונה בספרות המקצועית בשנת 1943, ולא נחקרה באופן שיטתי עד לשנת 1990. תופעה זו נקראה בעבר אילמות אלקטיבית (elective mutism) - אילמות מתוך בחירה, בגלל שנחשבה לאילמות רצונית; כיום ידוע שילדים הסובלים מאילמות זו אינם נמנעים מהדיבור בשל חוסר רצון אלא בגלל חוסר יכולת נפשית ולכן השם שונה ל"אילמות סלקטיבית" - אילמות בררנית.

הגורם לתופעה

הגורם לתופעת האילמות אינו ידוע. היא משויכת על ידי רבים כבעלת בסיס גנטי, תופעה מולדת העוברת במשפחה שבה קיימת היסטוריה משפחתית של הפרעות חרדה וכדומה. אנשים בעלי אילמות סלקטיבית מדברים בדרך כלל עם אנשים בחברתם הם מרגישים בנוח כמו משפחה, חברים טובים מאוד, חלקם מדברים בחופשיות רבה יותר עם בני גילם מאשר עם מבוגרים. למרות שהתסמינים מוכרים מילדות (גיל 1-3 בעיקר), התופעה אינה זוכה להכרה קלינית עד שהילד מתחיל ללמוד בבית הספר. כאשר הילדים מתחילים ללמוד לעתים התופעה חולפת ולעתים היא נשארת עד יום מותם במידה ולא יקבלו טיפול ועזרה ולכן אין צורות קבועות של ההפרעה. כשהילדים נמצאים במצבים מעוררי חרדה המוח מפרש זאת כמצב של סכנה ומגיב מבחינה ביוכימית בהתאם.

תסמינים

ביישנות ואיפוק עצמי, תנועות גוף נוקשות, הבעות פנים קפואות, הימנעות ממגע עיניים, רתיעה ממגע גופני, הימנעות מפעילות קבוצתית, חרדה חברתית שבאה לידי ביטוי מהפחד להימצא במרכז תשומת הלב, הימנעות מאכילה ליד אנשים אחרים, כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, קוצר נשימה, תחושות של פחד, עיכובים בהתפתחות המוטורית, התקשורתית והחברתית, רגישות לצפיפות ולקולות חזקים. ילדים אלו נוטים לפרוק את זעמם ונוטים להיות אסרטיביים יותר כאשר נמצאים בבית ובסביבת המשפחה בה הם מרגישים בטוחים, הם זקוקים לסדר ולמבנה ברור ולא אוהבים שינויים דרמטיים במצבים מסוימים.

דרכים לטיפול

תחילה נדרש ביצוע אבחון מקצועי הנעשה על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר.

הטיפול הכרחי רק לילדים שלא מדברים מעל חצי שנה, ככל שמטפלים בתופעה יותר מהר ובגיל צעיר יותר הטיפול יהיה יעיל יותר.

• טיפול רגשי כגון טיפול במשחק, באמנות, בתנועה טיפול בעזרת בע"ח או במוזיקה - בדרך זו הילד יכול להביע את עצמו ללא מילים, כך הביטחון העצמי שלו גובר והוא יכול להתגבר על חרדות שיש לו.
• טיפול תרופתי - נטילת תרופות נגד חרדה.
• קלינאות תקשורת - חלק מן הילדים עם אילמות סלקטיבית לא מסוגלים לדבר במצבים מסוימים עקב לקות שפתית מסוימת שהם מתביישים בה, לכן טיפול אצל קלינאי תקשורת יכול לעזור בשיפור שפתם ובביטחונם העצמי מול אנשים קרובים וזרים.

ילדים עם אילמות סלקטיבית אינם לומדים בבתי ספר מיוחדים, אלא משתלבים עם שאר האוכלוסייה.

קישורים חיצוניים

• אילמות סלקטיבית, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
• אמא, תלמדי אותי לדבר: אילמות סלקטיבית של ילדים, בפורטל "בטיפולנט"
• יעל דיין, אילמות סלקטיבית – הילדים השותקים בגן, פורסם ברבעון "הד הגן" ב', כסלו תשס"ג
• כשהילד לא מדבר בגן, באתר "הלול"
• נעם ברקן, לא סתם ביישנות: מהי אילמות סלקטיבית בילדים?, באתר ynet‏, 12 בספטמבר 2011
• סוזי קגן, משחק ילדים, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012
• אתר מידע על אילמות סלקטיבית
• הילדה שלי מסרבת לדבר, סרט על ילדות הלוקות באילמות סלקטיבית, באתר yes-וואלה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.