אילן פפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אילן פפה

אילן בנימין פפה (נולד בשנת 1954) הוא היסטוריון ואיש מדע המדינה, נחשב לאחד מהבולטים שב"היסטוריונים החדשים". פפה לימד באוניברסיטת חיפה במשך 23 שנה. בשנת 2007 עזב את ישראל ועבר לבריטניה, שם הוא מועסק כמרצה בפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת אקסטר. פפה מחזיק בדעות אנטי-ציוניות ופועל להחרמת מדינת ישראל כשם שהוחרם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.‏[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה נולד בחיפה ב-1954 להורים יוצאי גרמניה, ולמד בבית הספר הריאלי בעיר במגמת מזרחנות. את שירותו הצבאי עשה בחיל המודיעין. השלים לימודי דוקטורט ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת אוקספורד. משנת 1984 לימד באוניברסיטת חיפה, תחילה בחוג ללימודי המזרח התיכון ואחר כך בחוג למדע המדינה. הוא ייסד את המכון לחקר השלום בגבעת חביבה ועמד בראשו בין השנים 1993 עד שנת 2000. כיום הוא יו"ר מכון אמיל תומא בחיפה לעיונים פלסטינים.

עבודתו האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה נמנה עם קבוצת ה"היסטוריונים החדשים" שעבודותיהם הציגו גישה רוויזיוניסטית להיסטוריה של מדינת ישראל והיישוב היהודי. בשונה מהיסטוריונים חדשים אחרים, פפה אימץ גישה מתודולוגית נרטיביסטית, אשר שמה דגש על גיבוש הסיפר ההיסטורי ולא רק על מחקר ארכיוני. עבודותיו המרכזיות מתמקדות בגיבוש והצגת הסיפר הפלסטיני.

פפה פרסם עשרות מאמרים מקצועיים וכתב וערך אחד-עשר ספרים, לרבות "בריטניה והסכסוך הישראלי-ערבי", ״היסטוריה של פלסטין המודרנית" ו״אצולת הארץ - ביוגרפיה פוליטית של משפחת חוסייני

ספרו המצליח והמצוטט ביותר עד כה, ״הטיהור האתני של פלסטין״, ראה אור באנגלית באוקטובר 2006. הספר טוען כי יציאת הפליטית הפלסטיניים במהלך המלחמה ב-1948 הייתה תוצר של מדיניות גירוש מכוונת של ישראל, שנוסחה ויושמה כחלק מתוכנית ד'. בראיון שנערך עמו בעקבות צאת הספר לאור, אמר:

כאשר תנועה כמו הציונות קובעת בצורה מאוד מפורשת שהיא רוצה מדינה רק לקבוצה אתנית אחת במקום שבו יש שתי קבוצות אתניות, ובשלבים מסוימים של ההיסטוריה, ובמיוחד ב-1948, מחליטה להשתמש בכוח כדי לנקות את השטח מהקבוצה האתנית האחרת, המונח המקובל במשפט הבינלאומי לתיאור מדיניות כזו או אידאולוגיה כזו הוא טיהור אתני

ראיון לאיתמר ענברי, 9.10.06

ספרו ״הרעיון של ישראל״ (The Idea of Israel) מתמקד בתהליך ההיסטורי של בניית הנרטיב הציוני באופן שלטענת פפה, קושר את ההיסטוריה של העם היהודי לארץ ישראל ובו בזמן, מנתק ומתכחש להיסטוריה של העם הפלסטיני לארץ. הספר מפתח ניתוח תרבותי של ההיסטוריה הציונית, לרבות ספרי היסטוריה פופולארית, מחקרים אקדמיים, מוזיקה, קולנוע וסיפרות.

פרשת טנטורה ותדי כ"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה הגן על עבודת התזה השנוייה במחלוקת של תדי כ"ץ שהתפרסמה תחת הכותרת "יציאת הערבים מכפרים למרגלות הכרמל הדרומי ב־1948". בתזה טען כ"ץ שחיילי חטיבת אלכסנדרוני הרגו כמאתיים גברים בלתי חמושים מתושבי הכפר טנטורה לאחר כיבושו. כ"ץ טען כי העבודה מתבססת על יותר ממאה ראיונות שערך עם פליטים פלסטיניים מטנטורה ושלושה כפרים אחרים בכרמל ועם ותיקי חטיבת אלכסנדרוני. כ"ץ נתבע לדין על ידי ותיקי החטיבה ובראשם בנציון פרידן על הוצאת לשון הרע. במהלך המשפט נטען שכ"ץ סילף עדויות ושינה דברי עדים. בהסכם פשרה, שאושר על ידי בית המשפט, נקבע שעל כ"ץ לחזור בו מההאשמה על טבח ולפרסם הודעת התנצלות. כ"ץ התחרט על חתימתו, אך בית המשפט חייבו לקיים את ההסכם. בעקבות אירועים אלה הקימה אוניברסיטת חיפה ועדה שבדקה שוב את העבודה והחליטה לפסול אותה. האוניברסיטה קיבלה את החלטות הוועדה. כמו כן, ההיסטוריון מאיר פעיל קבע שלא ניתן להסתמך על העבודה של כ"ץ והתנצל בפני חטיבת אלכסנדרוני.

מעורבתו של אילן פפה בפרשה גדלה אחרי שאוניברסיטת חיפה פסלה את עבודתו של כ"ץ. פפה המשיך להתעקש שעבודתו של כ"ץ אמינה ומוכיחה שאכן היה טבח בטנטורה. כנגד פסילת העבודה על ידי אוניברסיטת חיפה טען פפה שכ"ץ ביצע מספר טעויות לא מהותיות שנעשו בתום לב, אינן מצדיקות פסילה ואינן מטילות דופי בטענה שההרג בטנטורה אכן התרחש. זאת בניגוד לקביעת הוועדה שמדובר ב"פערים בדרגת חומרה גבוהה". כמו כן טען, שהפסילה נעשתה ממניעים פוליטיים והאשים את אוניברסיטת חיפה בהתנכלות לחופש האקדמי שלו ושל תלמידיה. במסמכים שפרסם עו"ד גיורא ארדינסט (שייצג את חטיבת אלכסנדרוני במשפט) בעיתון מעריב (27.5.2005) טען כי כ"ץ שינה עדויות.

בראיון לעיתון "הארץ" טען פפה שרק הגן על העבודה של כ"ץ ושלא היה מעורב בכתיבתה:

Cquote2.svg

העבודה הראשונה הייתה ללא רבב. נתנו לה ציון 97, אני הייתי מעניק לה 100 - למרות שלא הייתי מעורב בעבודה הראשונה, לא הייתי המנחה שלה כמו שכל הזמן כותבים.

Cquote3.svg
– מירון רפופורט, מוקצה, באתר הארץ

ב־20 באפריל 2005 פרסם פפה מאמר ב"גארדיאן" הבריטי ובו האשים את אוניברסיטת חיפה ברדיפה אקדמית שלו, מאז שהחליט לסייע לכ"ץ.‏[2]

עזיבת אוניברסיטת חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2007 הודיע פפה על כוונתו להגר מישראל לבריטניה. לדבריו, דיעותיו הלא-שגרתיות מקשות על חייו בישראל. בראיון לעיתון בקטאר הוא אמר שהוא נחשב ל"משוגע וסוכן של הערבים"‏[3]. באותו ראיון גם פירט את עמדותיו: "אני תומך בהתנגדות החמאס לכיבוש הישראלי, אם כי אני מתנגד לאידאולוגיה הפוליטית שלהם. אני תומך בהפרדת הדת מהמדינה. מדינה כובשת לא יכולה לקרוא לעצמה דמוקרטית." בסוף שנת 2007 עזב פפה את ישראל ועבר לבריטניה, שם הוא מועסק כמרצה בפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת אקסטר.

בשנת 2008 פרסם מאמר באתר ״אלקטרוניק אינתיפאדה״ שבו טען כי מדינת ישראל מבצעת רצח עם בעזה וטיהור אתני בגדה המערבית.[4]

פפה הינו פעיל פוליטי, ומזוהה עם מפלגת חד"ש. בשנת 1999 הוא נכלל במקום השביעי ברשימת חד"ש (הרשימה קיבלה אז שלושה מנדטים). הוא פעיל בתנועת ה-BDS[5] הקוראת לחרם מדיני, אקדמי וכלכלי על ישראל והרצה פעמים רבות במסגרת שבוע האפרטהייד הישראלי[6].

תמיכה בחרם האקדמי על ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה, כמו מספר אקדמאים ישראלים אחרים המזוהים עם השמאל, תמך ביוזמת חרם על ישראל על ידי איגוד המרצים הבריטי (AUT). באפריל 2005 היוזמה הובילה בסופו של דבר להטלת חרם על אוניברסיטת בר-אילן (בשל חסותה האקדמית למכללת אריאל שנמצאת באריאל) ועל אוניברסיטת חיפה, בשל התנכלות, לכאורה, לפפה. פפה טען כי הסיבות לתמיכתו בחרם היו קשורות למדיניות ממשלת ישראל וספג ביקורת קשה מהאוניברסיטה ומחוץ לה.

מספר אישים מימין ומשמאל, לרבות כאלה שהביעו תמיכה במפעל של ההיסטוריונים החדשים, הביעו ביקורת על הקריאות לחרם והאשימו את פפה שהוא כורת הענף שעליו הוא יושב. אבירמה גולן ציטטה את דבריו של פפה ב"הארץ" וטענה שבכך הודה בעצם שהחרם נגד ישראל לא אידאולוגי במהותו אלא בעצם מעשה סחטנות ונקמנות כנגד הממסד שמסרב להיכנע לתכתיביו:

Cquote2.svg

את הישראלים צריכה לעניין קבוצה אחרת. זו שהעירה ועוררה את החרם מתוך האקדמיה הישראלית והצליחה ליצור רושם, שמדובר בחרם אידאולוגי מובהק ובמאבק טהור נגד הכיבוש. עיון בדברים שאומר פפה עצמו ("הארץ", 27.4) מחזק את החשש, שמאחורי המניעים האידאולוגיים של הקבוצה, או לפחות של מי שמוביל אותה בגאווה, נחבאת נימה של סחטנות כלפי האקדמיה. "ניתן להפוך את החלטת האיגוד בקלות", אמר פפה, "לתת לתדי כ"ץ בחזרה את התואר שנגזל ממנו בצורה בלתי חוקית, והכל יישכח.

Cquote3.svg
אבירמה גולןחרם בהזמנה, באתר הארץ, 29 באפריל 2005

החרם זכה לגינויים גם בעולם‏[7]. מספר חברי ארגון בכירים, כגון הפיזיקאי מייקל גרין התפטרו במחאה מהארגון המחרים. חברים אחרים בארגון הצליחו לגייס חתימות על מנת לכנס מושב מיוחד לדיון בחרם. מנגד, הביעו ארגוני שמאל באירופה ובארצות הברית תמיכה בחרם. יומיים לפני הדיון כתב פפה מאמר נוסף ל"גארדיאן"‏[8] ובו קרא ל-AUT לא לבטל את החרם ושב על הטענה כאילו אוניברסיטת חיפה פסלה את עבודתו של כ"ץ כדי שלא לפתוח לדיון אקדמי את הפעולות שישראל ביצעה לכאורה ב־1948 בערבים. ב־26 במאי 2005 ביטל AUT את החרם האקדמי‏[9].

פפה מוסיף לתמוך בתנועת ה-BDS. ומופיע תדיר באירועי שבוע האפרטהייד הישראלי.

ספריו באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Idea of Israel: A History of Power and Knowledge, London: Verso, 2014. ISBN 978-1-844467-856-3
  • The Forgotten Palestinians: A history of Palestinians in Israel, New Haven, CT: Yale University Press. ISBN 9780300134414
  • Out of the Frame: The Struggle for Academic Freedom in Israel, London: Pluto Press, 2010. ISBN 0745327257
  • The Ethnic Cleansing of Palestine, London and New York: Oneworld, 2006. ISBN 1-85168-467-0
  • The Modern Middle East, London and New York: Routledge, 2005. ISBN 0-415-21409-2
  • The Modern History Palestine, One Land, Two Peoples, Cambridge: Cambridge University Press, (2003; 2006) ISBN 0-521-55632-5 (The book is available in French, German, Spanish and Italian).
  • (With Jamil Hilal). Parlare Con il Nemico, Narrazioni palestinesi e israeliane a confronto Milano: Bollati Boringhieri, 2004.‏[10]
  • The Aristocracy: The Husaynis; A Political Biography, Jerusalem: Mossad Byalik, (Hebrew), 2003.
  • The Israel-Palestine Question, London and New York: Routledge, (1999, 2006). ISBN 0-415-16948-8
  • (with M. Maoz). History From Within: Politics and Ideas in Middle East, London and New York: Tauris, 1997. ISBN 1-86064-012-5
  • (with J. Nevo). Jordan in the Middle East: The Making of a Pivotal State, London: Frank Cass, 1994. ISBN 0-7146-3454-9
  • The Making of the Arab-Israeli Conflict, 1947-1951, London and New York: I.B. Tauris, (1992, 1994). ISBN 1-85043-819-6
  • Britain and the Arab-Israeli Conflict, 1948-1951, London: St. Antony's College Series, Macmillan Press; New York: St. Martin's Press, 1988. ISBN 0-312-01573-9

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילן פפה, מדינה אחת – חזון או מציאות?, באתר "הטלוויזיה החברתית", 9 בינואר 2014
  2. ^ אילן פפה, To boldly go, אתר הגארדיאן, 20 באפריל 2005
  3. ^ ציטוט כתבה מMSN, באתר Israel-Academia-Monitor
  4. ^ אילן פפה. ״פלסטין 2007: רצח עם בעזה, טיהור אתני בגדה המערבית.״ אתר ״אלקטרוניק אינתיפאדה״, 11 בינואר 2007.
  5. ^ Die Linke Protecting Israel’s Occupation and Apartheid?‏ 21 ביוני 2011.
  6. ^ מתקפת תעמולה נרחבת כנגד ישראל ששמה "שבוע האפרטהייד הישראלי", מרכז המידע למודיעין ולטרור, 2 בפברואר 2011.
  7. ^ Blinkered and ill-timed, באתר Times Online, ‏25 באפריל 2005
  8. ^ אילן פפה, Back the boycott, באתר הגארדיאן, 24 במאי 2005
  9. ^ צוות וסוכנויות, Academics vote against Israeli boycott, באתר הגארדיאן, 26 במאי 2005
  10. ^ Bibliografia