אילנה דיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אילנה דיין בשירותרום 2010

אילנה דיין-אורבך (נולדה ב-8 במאי 1964) היא עיתונאית, שדרנית, ותחקירנית ישראלית, בעלת תואר דוקטור במשפטים. פעילותה העיתונאית הבולטת היא תוכנית התחקירים "עובדה" בעריכתה, אותה היא מובילה מאז 1993.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיין נולדה בארגנטינה לווילמה ומרדכי דיין. בגיל 6 עלתה עם משפחתה לישראל. משפחת דיין התיישבה בשכונת יד אליהו שבתל אביב, בשכנות לבן דודה, דני דיין. רחל, אחותה של אילנה דיין, נפטרה ממחלה כשנה לאחר שעלו לישראל‏[1]. דיין סיימה את לימודיה התיכוניים בתיכון עירוני ט' שבתל אביב. לאחר שירותה הצבאי דיין למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב. היא המשיכה ללימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת ייל שבארצות הברית, שם השלימה גם דוקטורט (J.S.D.)‏[2]. היא מלמדת קורס בנושא חופש הביטוי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

דיין נשואה להראל אורבך ואם לשלושה ילדים. מתגוררת בשורש. אבי סבה של דיין, אליהו דיין (1925-1868), היה אחיו של שמואל דיין.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי ורחל שוורץ
 
 
דבורה דיין
(פעילה חברתית)
 
 
 
שמואל דיין
(ח"כ)
 
 
 
 
 
 
אליהו דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עזר ויצמן
(נשיא מדינת ישראל)
 
ראומה שוורץ
 
רות שוורץ
(פעילה חברתית)
 
משה דיין
(רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)
 
אביבה גפן
 
זוהר דיין
(לוחם הבריגדה)
 
 
 
אריה דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב שיאון
(דובר צה"ל)
 
יעל דיין
(ח"כ)
 
אסי דיין
(במאי ושחקן)
 
אהוד (אודי) דיין
(פסל)
 
יהונתן גפן
(משורר ועיתונאי)
 
עוזי דיין
(סגן הרמטכ"ל)
 
מרדכי דיין
(יו"ר עמית קק"ל)
 
משה דיין
(שגריר)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ליאור דיין
(כותב)
 
אביב גפן
(זמר)
 
שירה גפן
(שחקנית וסופרת)
 
אתגר קרת
(סופר)
 
אילנה דיין
(עיתונאית)
 
דני דיין
(יו"ר מועצת יש"ע)
 
  • באילן היוחסין לעיל מופיעים רק אישים המוזכרים פעמים רבות בתקשורת.

עבודתה העיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיין התגייסה לצה"ל, שם שירתה בגלי צה"ל שנתיים בסדיר ושנה בקבע. במהלך שירותה שימשה כמפיקת יומני חדשות, עורכת חדשות החוץ, כתבת פרלמנטרית וכתבת פוליטית. לאחר שחרורה המשיכה לשמש כעיתונאית בגל"צ. בין התוכניות שהובילה היו תוכנית הבוקר של גל"צ "בוקר טוב ישראל", תוכנית ראיונות יומית ("פגישה יומית") ותוכנית אישית לסיכום השבוע ("היה באוויר").

הופעתה הראשונה בטלוויזיה הייתה ב-26 במרץ 1979 בתוכנית מיוחדת של זהו זה לרגל הסכמי השלום עם מצרים בה התארחה כנערה לצד המנחים הוותיקים מוני מושונוב ו דליק ווליניץ בטלוויזיה החינוכית[3]. דיין חזרה לטלוויזיה רק תשע שנים מאוחר יותר, ב-10 בפברואר 1987, כשהגישה את התוכנית "ערב חדש".

במהלך לימודיה בארצות הברית כתבה טור דו-שבועי עבור "ידיעות אחרונות". דיין שבה לישראל בקיץ 1993, סמוך לתחילת השידורים בערוץ 2, והחלה להגיש את תוכנית התחקירים האקטואלית "עובדה", המשודרת בערוץ 2 עד היום. בימי חמישי דיין מגישה את תוכנית הרדיו "נכון להבוקר" בגלי צה"ל. ב-2008, במקביל לעבודתה בעובדה, הגישה תוכנית אירוח אישית בשם "מי שמדבר", בה היא מקיימת ראיון עם דמות ציבורית.

עובדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תוכנית התחקירים עובדה, הייתה דיין מעורבת במספר עימותים (ראו בערך "עובדה"). בוויכוח שהתעורר באמצע 2007 סביב מעמדו של בית המשפט העליון, התייצבה דיין באופן מובהק לצד התומכים בשימור מעמדו, וכנגד היוזמה של שר המשפטים, דניאל פרידמן, לשינויים מהותיים במעמד זה‏[4].

בנובמבר 2004, במסגרת התוכנית "עובדה" שדרה דיין כתבה על תקרית שארעה באזור רפיח ובה היה מעורב קצין שנודע כסרן ר' שביום שידור הכתבה הוגש נגדו כתב אישום על הרג נערה פלסטינית לא חמושה. לאחר שסרן ר' זוכה, הוא הגיש כנגד דיין וזכיינית השידור טלעד תביעות על הוצאת דיבה כשבין טענותיו כי הקטעים ששודרו בתוכנית היו ערוכים בצורה מגמתית ולא הוגנת, ולעתים אף מטעה, במטרה להוכיח את אשמתו. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים נעם סולברג קיבל את התביעה, וקבע כי דיין וטלעד אשמים בהוצאת לשון הרע מתוך רשלנות ושלא בזדון והוטל עליהם פיצוי כספי לתובע בסך 300,000 ש"ח, החזר הוצאות משפט לתובע בסך 80,000 ש"ח, הקראת עיקרי הכרעת הדין בתוכנית והבהרה לצופים כי הכתבה ששודרה בשעתו העבירה מסר שגוי לגבי התובע‏[5]. בית המשפט העליון קיבל את הערעור שהגישה דיין, וקבע כי הכתבה אמנם פגעה בסרן ר', אולם דיין נהנית מהגנת "אמת דיברתי", שכן, בעת שידור הכתבה, העובדות היו מספיק מהימנות ל"עיתונאי סביר" , תוך שבית המשפט מבהיר את המושג של "אמת לשעתה". השופטים ביטלו את הדרישה להתנצלות, אולם חייבו את טלעד בתשלום פיצוי לסרן ר' בסך 100,000 ש"ח בגין הקדימונים לתוכנית, שנמצא כי היו בגדר לשון הרע‏[6]. בספטמבר 2014 נפסק בדיון נוסף בהרכב של תשעה שופטים, שנערך לבקשתו של סרן ר', שלא לשנות מהתוצאה האופרטיבית של פסק הדין הקודם‏[7] והרחיבו את הזיכוי מ"אמת לשעתה" ל"תום לב".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 קיבלה דיין אות הוקרה‏[8] מהקרן החדשה לישראל על תרומתה לקידום זכויות האדם והאזרח בישראל.

בשנת 2009 זכתה בתואר אביר איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל בקטגוריית תקשורת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דיאנה בחור ניר, אחרי שאחותי הגדולה מתה באופן פתאומי הוריי תמיד הבהירו: "אנחנו פוחדים עליכם, ואנחנו לא צריכים להתנצל על זה", באתר כלכליסט, 16 בפברואר 2012
  2. ^ Ilana Dayan-Orbach, Beyond the marketplace of ideas : corporate reorganization of the media, Yale Law School, 1993
  3. ^ חינוכית 23 בפייסבוק, פורסם ב-26 במרץ 2015
  4. ^ אילנה דיין, לבה הפועם של האומה, באתר הארץ, 23.11.07
  5. ^ א (י-ם) 8206/06 סרן ר' נ' ד"ר אילנה דיין, ניתן ב-7.12.2009.
  6. ^ ע"א 751/10 פלוני נגד ד"ר אילנה דיין-אורבך וטלעד אולפני ירושלים בע"מ, ניתן ב-8 בפברואר 2012
  7. ^ דנ"א 2121/12 פלוני נגד אילנה דיין וטלעד, ניתן ב-19 בספטמבר 2014
  8. ^ אות הוקרה לאילנה דיין, באתר הקרן החדשה לישראל