אילנה דיין
אילנה דיין-אורבך (נולדה ב-8 במאי 1964) היא עיתונאית, שדרנית, ותחקירנית ישראלית, בעלת תואר דוקטור במשפטים. פעילותה העיתונאית הבולטת היא תוכנית התחקירים "עובדה" בעריכתה, אותה היא מובילה מאז 1993.
תוכן עניינים |
קורות חייה [עריכה]
דיין נולדה בארגנטינה לווילמה ומרדכי דיין. בגיל 6 עלתה עם משפחתה לישראל. משפחת דיין התיישבה בשכונת יד אליהו שבתל אביב, בשכנות לבן דודה, דני דיין. רחל, אחותה של אילנה דיין, נפטרה ממחלה כשנה לאחר שעלו לישראל[1]. דיין סיימה את לימודיה התיכוניים בתיכון עירוני ט' שבתל אביב. לאחר שירותה הצבאי דיין למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב. היא המשיכה ללימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת ייל שבארצות הברית, שם השלימה גם דוקטורט (J.S.D.)[2]. היא מלמדת קורס בנושא חופש הביטוי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.
דיין נשואה להראל אורבך ואם לשלושה ילדים. מתגוררת בשורש. אבי סבה של דיין, אליהו דיין (1925-1868), היה אחיו של שמואל דיין.
עבודתה כעיתונאית [עריכה]
דיין התגייסה לצה"ל, שם שירתה בגלי צה"ל שנתיים בסדיר ושנה בקבע. במהלך שירותה שימשה כמפיקת יומני חדשות, עורכת חדשות החוץ, כתבת פרלמנטרית וכתבת פוליטית. לאחר שחרורה המשיכה לשמש כעיתונאית בגל"צ. בין התוכניות שהובילה היו תוכנית הבוקר של גל"צ "בוקר טוב ישראל", תוכנית ראיונות יומית ("פגישה יומית") ותוכנית אישית לסיכום השבוע ("היה באוויר").
הופעתה הראשונה בטלוויזיה הייתה ב-10 בפברואר 1987, כשהגישה את התוכנית "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית.
במהלך לימודיה בארצות הברית כתבה טור דו-שבועי עבור "ידיעות אחרונות". דיין שבה לישראל בקיץ 1993, סמוך לתחילת השידורים בערוץ 2, והחלה להגיש את תוכנית התחקירים האקטואלית "עובדה", המשודרת בערוץ 2 עד היום. בימי חמישי דיין מגישה את תוכנית הרדיו "נכון להבוקר" בגלי צה"ל. ב-2008, במקביל לעבודתה בעובדה, הגישה תוכנית אירוח אישית בשם "מי שמדבר", בה היא מקיימת ראיון עם דמות ציבורית.
עובדה [עריכה]
במסגרת תוכנית התחקירים עובדה, הייתה דיין מעורבת במספר עימותים (ראו בערך "עובדה"). בוויכוח שהתעורר באמצע 2007 סביב מעמדו של בית המשפט העליון, התייצבה דיין באופן מובהק לצד התומכים בשימור מעמדו, וכנגד היוזמה של שר המשפטים, דניאל פרידמן, לשינויים מהותיים במעמד זה[3].
בנובמבר 2004, במסגרת התוכנית "עובדה" שדרה דיין כתבה על תקרית שארעה באזור רפיח ובה היה מעורב קצין שנודע כסרן ר' שביום שידור הכתבה הוגש נגדו כתב אישום על הרג נערה פלסטינית לא חמושה. לאחר שסרן ר' זוכה, הוא הגיש כנגד דיין וזכיינית השידור טלעד תביעות על הוצאת דיבה כשבין טענותיו כי הקטעים ששודרו בתוכנית היו ערוכים בצורה מגמתית ולא הוגנת, ולעתים אף מטעה, במטרה להוכיח את אשמתו. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים נעם סולברג קיבל את התביעה, וקבע כי דיין וטלעד אשמים בהוצאת לשון הרע מתוך רשלנות ושלא בזדון והוטל עליהם פיצוי כספי לתובע בסך 300,000 ש"ח, החזר הוצאות משפט לתובע בסך 80,000 ש"ח, הקראת עיקרי הכרעת הדין בתוכנית והבהרה לצופים כי הכתבה ששודרה בשעתו העבירה מסר שגוי לגבי התובע[4]. בית המשפט העליון קיבל את הערעור שהגישה דיין, וקבע כי הכתבה אמנם פגעה בסרן ר', אולם דיין נהנית מהגנת "אמת דיברתי", שכן, בעת שידור הכתבה, העובדות היו מספיק מהימנות ל"עיתונאי סביר" , תוך שבית המשפט מבהיר את המושג של "אמת לשעתה". השופטים ביטלו את הדרישה להתנצלות, אולם חייבו את טלעד בתשלום פיצוי לסרן ר' בסך 100,000 ש"ח בגין הקדימונים לתוכנית, שנמצא כי היו בגדר לשון הרע[5]. באוקטובר 2012 החליט נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס לקיים דיון נוסף בהרכב של תשעה שופטים לגבי פסיקת העליון בערעור, בפרט בנושא "אמת לשעתה".
פרסים [עריכה]
בשנת 2008 קיבלה דיין אות הוקרה[6] מהקרן החדשה לישראל על תרומתה לקידום זכויות האדם והאזרח בישראל.
בשנת 2009 זכתה בתואר אביר איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל בקטגוריית תקשורת.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- אילנה דיין, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- גילי איזיקוביץ, אילנה דיין: אשת הברזל של הטלוויזיה, באתר עכבר העיר, 28.5.2009
- מתן שירם, אילנה דיין: "בכירים בצה"ל עוברים לשרת את סוחרי הנשק", באתר גלובס, 27.10.2009
- ארי שביט, אילנה דיין עורכת לתקשורת חשבון נפש, באתר הארץ, 26.11.2010
- מתן אברמוביץ', אילנה דיין: "מתיש אותי לעמוד באור הזרקורים, אבל לא התעייפתי", עכבר העיר, 2 בדצמבר 2010
- שירה דוידי, אני קמה בבוקר והולכת לספר את הסיפור, 13 במרץ 2011
- שגיא בן נון, מבקרת המדינה: ראיון עם אילנה דיין, באתר nrg מעריב, 19 במאי 2011
- כמה עובדות על אילנה דיין, באתר mako.
- הילו גלזר, ממזרה עם כבוד: ראיון עם אילנה דיין, באתר nrg מעריב, 4 בנובמבר 2011
- אילנה דיין, "בפרשה הזו יש הרבה גיבורים אבל רק קורבן אחד", ערוץ 2, 16.02.2012.
- עמנואל רוזן, תיק תקשורת, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית, פרק 847 - אילנה דיין מתראיינת לאחר פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין תביעת הדיבה של סרן ר'
- איילת שני, מה זאת אהבה גירסת אילנה דיין, באתר הארץ, 3 במאי 2012
- לי-אור אברבך, יובל יועז, אילנה דיין: "לא תופסת מעצמי כמו אילנה דיין מהטלוויזיה", באתר גלובס, 15 במאי 2012
הערות שוליים [עריכה]
- ^ דיאנה בחור ניר, אחרי שאחותי הגדולה מתה באופן פתאומי הוריי תמיד הבהירו: "אנחנו פוחדים עליכם, ואנחנו לא צריכים להתנצל על זה", באתר כלכליסט, 16 בפברואר 2012
- ^ Ilana Dayan-Orbach, Beyond the marketplace of ideas : corporate reorganization of the media, Yale Law School, 1993
- ^ אילנה דיין, לבה הפועם של האומה, באתר הארץ, 23.11.07
- ^ א (י-ם) 8206/06 סרן ר' נ' ד"ר אילנה דיין, ניתן ב-7.12.2009.
- ^ ע"א 751/10 פלוני נגד ד"ר אילנה דיין-אורבך וטלעד אולפני ירושלים בע"מ, ניתן ב-8 בפברואר 2012
- ^ אות הוקרה לאילנה דיין, באתר הקרן החדשה לישראל