אילפא
| מקום פעילות | ארץ ישראל |
|---|---|
| תקופת הפעילות | שני לאמוראים |
| בני דורו | רבי יוחנן ובר פדא |
  | |
אילפא היה אמורא שחי בדור השני לאמוראי ארץ ישראל, חברו של רבי יוחנן.
בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]
אילפא היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא, אצלו למד יחד עם חברו רבי יוחנן. במסכת תענית דף כ"ד א' מובא כי כאשר רבי יהודה הנשיא גזר תענית ציבור בעקבות עצירת גשמים בארץ ישראל, נשלח אילפא לשמש כשליח ציבור, ותפילתו התקבלה באופן מיידי, כאשר אמר בתפילת העמידה משיב הרוח - נשבה הרוח וכאשר אמר "מוריד הגשם" ירד גשם מהשמים. רבי יהודה הנשיא שהתפלא שאל את אילפא לפשר מעשיו, ואילפא סיפר לו כי הוא מתגורר בכפר שבו כל תושבי הכפר עניים מרודים, הוא עצמו - שהיה עני מרוד ככל תושבי הכפר - היה מתאמץ להשיג יין לקידוש ולהבדלה ולהוציא את כל תושבי הכפר ידי חובתם[1].
עם רבי יוחנן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא היה חברו של רבי יוחנן, ומוזכר תמיד לפניו. בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"א, עמוד א') מובא כי אילפא ורבי יוחנן, שהיו שניהם עניים מרודים החליטו לצאת לעסוק במסחר לפרנסתם. כאשר הגיעו ללון בדרך ליד גדר, שמע רבי יוחנן שני מלאכי השרת שמשוחחים ביניהם, והאחד אומר לחברו "הבה נפיל את הגדר על שניהם, שעוזבים חיים עולם ועוסקים בחיי שעה, נענה השני: לא נעשה זאת, כי לאחד משניהם "עומדת השעה".[2] היחיד מבין השניים ששמע את השיחה היה רבי יוחנן, ומכך הבין שהכוונת המשפט אליו. הוא עזב את אילפא בנימוק "בואו ונקיים את הפסוק ”כי לא יחדל אביון מקרב הארץ"” והלך ללמוד, בעוד אילפא עובד לפרנסתו.
לאחר תקופה קצרה, הוכתר רבי יוחנן כראש ישיבת טבריה. כאשר הגיע אילפא לטבריה ושמע את הבשורה הוא הצטער על כך, וחבריו אמרו לו שלו היה גם הוא יושב ולומד כמו רבי יוחנן היה הוא מוכתר לראשות הישיבה. כאשר שמע זאת אילפא הלך ונתלה בתורן הספינה. ואמר: גם עתה, בקי אני בכל התורה. אם יבוא אדם וישאל אותי בתוספתא שנשנית בבית מדרשם של רבי חייא ורבי אושעיא ולא אדע לענות, אפיל את עצמי מן התורן. זקן אחד ששמע זאת בא ושאל אותו שאלה מסובכת אודות ברייתא מסוימת שלא ידוע איזה תנא שנה אותה, ואילפא הסביר לו את הברייתא במקום.
לפי מספר פרשנים בגלל סיפור זה כונה אילפא מכיוון שאילפא פירושו ספינה ופירושו לימוד.[3]
מעשה זה קיבל פרשנויות רבות בקרב החוקרים. אחת מהן מתייחסת לעובדה המעניינת, שלאחר שרבי יוחנן שומע את המלאכים הסבורים שדינו של המשלב תורה עם פרנסה - מוות, הוא אינו מעביר את הסיפור לאילפא. יש המסבירים שרבי יוחנן הסיק מכך שאילפא לא שמע את דו השיח בין המלאכים, כי ייתכן שאכן דווקא לרבי יוחנן מיועד תפקיד לימוד התורה תוך כדי ניתוק מוחלט מעבודה מפרנסת ומהעולם הזה, בעוד שמאילפא לא מצפים משמים שיעשה צעד זה, שאינו מהווה לו סיכון[4]. השאלה בין עיסוק בתורה לצד חיי פרנסה לא הייתה ככל הנראה שאלה של חיים ומוות, שהרי אנו מוצאים אותם יושבים לאכול תחת העץ, וככל הנראה מדובר היה בשאלה של לימוד תורה מתוך חיי עוני מול שילוב תורה בחיי עושר והרחבת הדעת[5].
אילפא מוזכר בתלמוד פעמים נדירות יחסית. אחת מהם היא במסכת גיטין[6] בה דן אדם שנטל את ידיו לחצאין, כלומר מחצית מכף היד ואחריה עוד מחצית מכף היד, ובשעה שנוטל את המחצית השנייה עדיין רטובה המחצית הראשונה בשיעור התלמודי של טופח על מנת להטפיח (כמות רטיבות שהנוגע בה יכול לחזור ולהרטיב דבר אחר), האם ניתן להחשיב את הנטילה כנעשית בבת אחת (שהרי הנטילה הראשונה עוד קיימת במקצת על ידי המים שעדיין טופחים על כף היד) או לא.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צבי קפלן, חכמת אילפא, בתוך: סיני, כרך מד, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ט, עמ' תמד-תמז.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "אילפא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- "אילפא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 282, באתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קידוש ניתן לעשות גם על חלות כאשר אין יין לקידוש
- ^ אפשר להבין שאחד מהם עתיד לשבת על כס ראשות הישיבה ועדיין לא הגיע זמנו למות (וכך פירש המרש"א בחידושי אגדות על מסכת תענית) אולם ישנן דרכים נוספות לפירוש המשפט.
- ^ יצחק כהן, אלפא ורבי יוחנן, ספרות אגדה ב, תשס"ד, עמ' 13.
- ^ אילפא ורבי יוחנן, נילי בן ארי, התפרסם לראשונה באתר דעת תשס"ה 2004.
- ^ פרנקל יונה, עיונים בעולמו הרוחני של בסיפור האגדה, הקיבוץ המאוחד, תשמ"א, עמ' 88–91.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ט"ו, עמוד ב'.