אילת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בעיר אילת. אם התכוונתם לאוניית חיל הים "אילת", ראו אח"י אילת.

אילת היא עיר במחוז הדרום בישראל, עיר נמל ותיירות. בעברה נקראה אילת אום רשרש (בערבית: أم الرشراش), ובעבר הרחוק יותר בשם עציון גבר. ממועד כיבוש המקום שימשה כמחנה צבאי, נכבשה בשנת 1949, נוסדה כישוב אזרחי בשנת 1952 והוכרזה כעיר בשנת 1959.

אילת סמוכה לטאבה שבשליטת מצרים, ולעקבה שבשליטת ירדן.

משנת 1985 מוגדרת אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממסים נוספים.

תוכן עניינים 1 היסטוריה וארכאולוגיה 1.1 אילת בתקופת בית שני 1.2 אילת בתקופת הכיבוש המוסלמי 2 אילת בעת החדשה 3 אוכלוסייה 4 תיירות 5 חינוך 6 אקלים 7 ראשי העירייה 8 ערים תאומות 9 תמונות פנורמיות 10 קישורים חיצוניים 11 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה וארכאולוגיה

אילת נזכרת כאחת התחנות במסע בני ישראל במדבר ביציאת מצרים. ראשיתו של היישוב בקצהו הצפוני של ים סוף, הייתה כנראה בעיר עציון-גבר, ששרידיה מצויים בתחומי ירדן, קרוב אל הגבול עמה. המקום נקרא תל-אל-חלייפה. אילת הייתה עיר נמל ומסחר ומרכז נחושת. דוד המלך, שכבש את ארץ אדום הסמוכה, השתלט גם על אילת <לא נזכר במפורש כי דוד המלך כבש את אילת רק שכבש את ממלכת אדום ‏‏^[1]כשאילת היא במחוז אדום />(שנקראה אז אילות). בתל-אל-חלייפה נמצאה מצודה ריבועית בגודל של כ-100 על 100 מטר . מתקופת מלכי יהודה.למצודה שער מקראי בעל שני תאים מכל צד . בחלקה הצפוני של המצודה נמצא מבצר או ארמון. לדעת הארכאולוג נלסון גליק‏‏ היה כאן גם מפעל התכה גדול של סיגי נחושת שהובאו מתמנע . ^[2]. בחדר בארמון נמצא חותם עם ציור של איל (אילת ?)ועליו כתובת "ליתם". על פי הארכאולוג נחמן אביגד‏‏^[3] , יש ליחס את החותם ליותם בן עוזיה מלך יהודה . על פי סוגי החרסים הרבים שנמצאו באילת כתב נלסון גליק כי אילת היא עציון גבר הייתה המרכז של חבל גדול .

אזכורים בתנ"ך:

• מלכים ב' י"ד כא: "וַיִּקְחוּ כָּל-עַם יְהוּדָה אֶת-עֲזַרְיָה, וְהוּא בֶּן-שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ. הוּא בָּנָה אֶת-אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב-הַמֶּלֶךְ עִם-אֲבֹתָיו."
• מלכים ב' ט"ז ו: "בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-אֵילַת לַאֲרָם, וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים מֵאֵילוֹת; וארמים (וַאֲדֹמִים) בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה."
• דברים ב ח: ונעבור מאת אחינו בני עשיו, היושבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר

מקור השם אילת על פי סברה מקובלת אילת נקראה על שם האלה הכנענית אשרה. הסברה מסתמכת על מספר נקודות:

• בהיותה אשת ראש המיתולוגיה כנענית אל האשרה נקראה לעיתים אלת - כלומר האלה.
• בכונתילת עג'רוד על דרך עזה-אילת נמצאו עדויות מסוף ימי בית ראשון לפולחן משותף של יהוה והאשרה.
• חירם מלך צור השתתף על פי הכתוב בבניית עציון גבר (היא אילת) ובתחזוק הצי שם עם שלמה המלך, ואילו האשרה הייתה האלה הפיניקית הראשית.
• בפיניקיה נקראה האשרה עת'רת ים - ושמשה כפטרונית של ערי נמל.

[עריכה] אילת בתקופת בית שני

המשנה במסכת מעשר שני( פרק ה '), קובעת לעיניין הבאת פירות נטע רבעי למקדש ירושלים כי יש להביא פירות נטע רבעי מ"אילת מן הדרום". דהיינו היה ישוב יהודי באזור בבית שני .על פי החוקר שמואל קליין ( במאמרו אסיא , ברלין תרצ"ז) , המאמר בתלמוד "מעשה ברבי מאיר שהלך לאסיא לעבר שנה "(תוספתא מגילה ב' ,)מדבר על אסיא שהיא השם הרומי של "עציון גבר " .ש.קליין מסתמך על האונומסטיקון של אב הכנסייה אוסביוס שתרגם :"עציון גבר - essia ".‏‏‏‏^[4]

[עריכה] אילת בתקופת הכיבוש המוסלמי

בתקופת הכיבוש המוסלמי נמצא כתב זכויות בגניזה הקהירית שנכתב על ידי מוחמד ליהודי אילת ,ג'רבה ואדרוח'( בעבר הירדן המזרחי ). בכתב זכויות זה מאשר מוחמד את זכויותיהם התרבותיות והקיניניות של יהודי אילת .

[עריכה] אילת בעת החדשה

דוד בן-גוריון, עוד לפני קום המדינה , בשנת 1934 ,הגיע לאום-רשרש והיה ראשון החולמים בעת החדשה על הפיכתה של אילת לעיר נמל בינלאומית . ‏‏^[5] במסגרת מבצע עובדה, ב-10 במרץ 1949 ט' באדר, נכבשה משטרת אוּם רַשְרַש שלחוף מפרץ אילת, והנפת דגל הדיו במקום ציינה את סיומה של מלחמת העצמאות. במקומה של אום רשרש הוקמה אילת. המושל הראשון באילת היה אברהם זכאי שהלך לעולמו באוקטובר 2007, ולאחר מכן עמדו בראשה ראשי העיר: חנוך ננר, יוסק'ה לוי, אשר אזר, גדי כץ, רפי הוכמן, גבריאל קדוש וכעת מאיר יצחק-הלוי.

העיר אילת הישראלית הוקמה כישוב קטן בתחילת שנות ה-50. בישוב הקטן והמרוחק באותה עת, התגוררו מספר עובדי נמל, אנשי צבא ואסירים משוחררים. התחבורה לעיר הייתה קשה בשנים אלו ונעשתה דרך מצפה רמון או באמצעות מטוסים קלים שנחתו במנחת שהוקם בסמוך לישוב. בתאריך 28 בפברואר 1950 נחנך באילת שדה תעופה.

בתחילת שנת 1956 הגיע ראש המועצה הראשון, חנוך ננר, למחנה מעבר לעולים במרסיי וחיפש בעלי מקצוע מקרב העולים שהיו מוכנים להגיע ולהתיישב באילת. 70 משפחות נבחרו, העולים הגיעו לארץ ולאחר מכן הובאו לאילת במטוסי חיל האויר בשני גלים - ב-20 בפברואר וב-3 באפריל אותה שנה.

מבצע קדש, נתן לאילת תנופה, והיא החלה מתפתחת הן בתור מועצה מקומית הן בזכות הנמל שלה, והן בזכות התחלת ניצול היופי התיירותי שבה. מלחמת ששת הימים, הפכה את אילת לעיר מעבר בדרך לסיני. למרות שמבחינה תיירותית, היא עמדה בצל של מקומות כגון שארם א- שייח', הרי שחשיבותה כמקום מעבר אזרחי וצבאי, תרמו לפיתוחה. בשנת 1968 נפתח בעיר בית החולים יוספטל שנועד לשרת מעבר לתושבי העיר גם את האוכלוסיה ביישובי הערבה ואת חיילי צה"ל בבסיסים השונים באיזור. הנסיגה הישראלית מסיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים, החזירה את אילת למקומה התיירותי הבלעדי לחופי הים האדום בעיקר מבחינת הישראלים. בתי מלון חדשים נבנו בעיר לאורך שנות ה-80 וה-90, בהם בתי מלון מפוארים. למרות פיתוח תיירותי זה, הרי שהמחיר היחסית גבוה של הלינה בעיר, בהשוואה לטורקיה או סיני, הביאו ישראלים רבים להעדיף שלא לנפוש בעיר. גם הסכם השלום עם ירדן, היטיב בעיקר עם שכנתה הירדנית של אילת, עקבה, ופחות עם העיר הישראלית. במהלך שנות ה-90, החלו תיירים זרים לבכר את עקבה וחופי סיני על פני אילת, תופעה שהתעצמה בשנות האינתיפאדה השנייה, והעיר נאלצה "להסתפק" בעיקר בתיירות ישראלית או יהודית מחו"ל.

במהלך רוב שנות קיומה, נהנתה אילת משקט ביטחוני גמור, בעיקר למן מלחמת ששת הימים ובהמשך מהסכמי השלום עם ירדן ומצרים. עם זאת, במחצית שנות ה-2000, החלו גורמי טרור שונים להתבסס בעיקר בסיני ומעט גם בירדן. התבססות זו הביאה לשתי התקפות על העיר: האחת - ירי קטיושות באוגוסט 2005, והאחרת - פיגוע טרור של מחבל מתאבד, בו נרצחו שלושה מתושבי העיר. מעברם של פלסטינים רבים לסיני מרצועת עזה, בצד ידיעות כי גורמי טרור מעוניינים לפגוע בתדמיתה של אילת, הגבירו את החשש מפיגוע אפשרי בעיר. בינואר 2008, לראשונה בתולדות המדינה, נסגרו לתנועת אזרחים אתרי תיירות מרכזיים בסביבה, כגון: הקניון האדום והר צפחות , וכן הכביש המערבי המוביל לעיר.

[עריכה] אוכלוסייה

שנה	אוכלוסייה‏‏[6]
1959	6,000
1969	13,000
1979	20,000
1987	24,300
1990	30,000
1995	38,000
2000	52,215
2002	54,396
2005	45,700‏‏[7]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון ליוני 2009, יש באילת 46,400 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-0.7%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2007, העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ז (2006/2007) היה 56.8%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2006 היה 4,945 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,466 ש"ח).

[עריכה] תיירות

אילת היא עיר תיירות, כאשר מוקדי המשיכה העיקריים בה הם ים סוף וחופו, תנאי אקלים נוחים בעונת החורף ונוף המפגיש בין מדבר והרים. יש בה גם אתרי שעשועים כגון עיר המלכים, המצפה התת-ימי וה-IMAX, בהשוואה למוקדי תיירות בעלי אופי דומה המצויים בחופי אוסטרליה ואמריקה התיכונה, אילת נמצאת במרחק קצר מיבשת אירופה ולכן תיירים רבים מיבשת זו מעדיפים אותה על פני מקומות אחרים. כמו כן, פעם בשנה משנת 1987 מתקיים בה פסטיבל ג'אז בים האדום הנחשב אשר מושך לעיר תיירים מישראל ומהעולם.

באילת ממוקמים כ-48 בתי מלון וסך החדרים לאורחים עומד בה על 12,000 לצד מרכזי בילוי ובידור (ביניהם קניון מול הים שהינו הקניון הרווחי בישראל וקניון הילטון מלכת שבא). נכון לאוקטובר 2007, לא מתקיימת בנייה של מלונות נוספים חדשים. עתודות הקרקע היחידות המוקצות לצורך כך ממוקמות מסביב ללגונת הרחצה (הבלתי שמישה עקב מחדלי תכנון ובניה) הממוקמת בחלק המזרחי של העיר בין מלון הרודס לגבול עם ירדן.

[עריכה] חינוך

בעיר אילת פועלים מספר בתי ספר יסודיים ממלכתיים: אופיר, אלמוג ,היובל, הרי אילת, יעלים, ,מצפה ים, עציון גבר וצאלים. כמו כן ישנם בעיר שני בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים: ימין הרצוג(שבמיסגרתו פועל גם תלמוד תורה) ואור אבנר (חב"ד) וכן בי"ס אור החיים של ש"ס השייך לחינוך העצמאי.

במסגרת החינוך העל יסודי, קיימים שלושה בתי ספר ממלכתיים הכוללים חט"ב ותיכון: רבין, בגין, וגולדווטר. כמו כן, קיים חינוך על יסודי ממלכתי דתי לבנות במסגרת אולפנת תהילת ישראל לכיתות ז' - י"ב ולבנים במסגרת חט"ב ימין הרצוג עד כיתה ח'. באילת הייתה בעבר חטיבה עליונה (כיתות ט'-י"ב) לתלמידים דתיים אשר נסגרה עקב מיעוט התלמידים.

לאחר שנים רבות של מאבק הורים למען הקמת מסגרת תיכונית דתית לבנים, בשנת הלימודים תש"ע צפויה להיפתח בעיר ישיבה תיכונית סביבתית וזאת בזכות מאמץ משותף של עירית אילת ותנועת אל עמי, בישיבה ילמדו בתנאי פנימיה גם תלמידים מישובים אחרים בארץ. מאז שנת 1998 בערך, פועלת באילת ישיבת הסדר, ישיבת "איילת השחר" המושכת אליה תלמידים מכל רחבי הארץ.

החינוך האקדמי באילת כולל קמפוס של אוניברסיטת בן-גוריון,קמפוס של האוניברסיטה העברית, את שלוחת מכללת לוינסקי לחינוך וכן גם שלוחה של מכללת ירושלים לחינוך. קיימת שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה בעיר, אך פעילותה מצומצמת מאוד.

מוסדות החינוך והתרבות הקיימים באילת הם:

• הספרייה העירונית של אילת
• רשת המתנ"סים של אילת
• השירות הפסיכולוגי

[עריכה] אקלים

מזג אוויר באילת
חודש	ינו	פבר	מרץ	אפר	מאי	יונ	יול	אוג	ספט	אוק	נוב	דצמ	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	20.8	22.1	25.5	31.1	35.4	38.7	39.9	39.8	37.3	33	27.2	22.3
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	9.6	10.6	13.6	17.8	21.5	24.2	25.9	26.2	24.5	21	15.5	11.2
משקעים ממוצעים (מ"מ)	3.5	5.8	3.7	1.7	1	0	0	0	0	3.5	3.5	6	26.7
מקור: השירות המטאורולוגי הישראלי‏‏[8]

[עריכה] ראשי העירייה

ראשי עיריית אילת
אבי זכאי חנוך ננר יוסקה לוי אשר אזר גדי כץ רפי הוכמן גבי קדוש מאיר יצחק-הלוי 1949 - 1951 1951 - 1959 1959 - 1967 1967 - 1973 1973 - 1983 1983 - 1993 1993 - 2003 2003 -

[עריכה] ערים תאומות

• אנטיב, צרפת
• אריקה, צ'ילה
• דרבן, דרום אפריקה
• לוס אנג'לס, ארצות הברית
• סמולין, בולגריה
• קאמן, גרמניה
• שופרון, הונגריה
• קאמפן, הולנד
• אושואיה, ארגנטינה

[עריכה] תמונות פנורמיות

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אילת

• מוזיאון אילת עירי
• האתר הרשמי של עיריית אילת
• אילת במרכז המידע להתיישבות בנגב

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ‏על פי הזוהר הקדוש באדרא זוטא על פרשת האזינו, הפסוק בתהילים מ"ח " כי שם המלכים נועדו - ברוח קדים תשבר אניות תרשיש "-מדבר על מקום הכינוס של מלכי אדום נגד דוד המלך שהיה באדום על שפת ים סוף . ‏
2. ^ אילת, הכינוס הארצי השמונה עשר לידיעת הארץ . החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים תשכ"ג
3. ^ ‏במאמרו שם חותם יותם מאילת ‏
4. ^ ‏וזה גבול הארץ .חיים בר-דרומא עמוד 624 ואילך שחולק על דעתו אולם כותב כי "אשקלון כדרום" המוזכרת במשנה כגבול הדרומי של היישוב היהודי בבית שני היא באילת . ‏
5. ^ ‏חזונה של אילת .דוד בן-גוריון . הכינוס הארצי השמונה עשר לידיעת הארץ ‏
6. ^ ‏לפי נתוני עיריית אילת באתר העירייה‏
7. ^ ‏לפי נתוני הלמ"ס‏
8. ^ ‏השירות המטאורולוגי הישראלי‏

מחוז הדרום
ערים	אופקים · אילת · אשדוד · אשקלון · באר שבע · דימונה · נתיבות · ערד · קריית גת · קריית מלאכי · רהט · שדרות
מועצות מקומיות	חורה · ירוחם · כסייפה · להבים · לקיה · מיתר · מצפה רמון · עומר · ערערה-בנגב · רמת חובב · שגב-שלום · תל שבע
מועצות אזוריות	אבו בסמה · אשכול · באר טוביה · בני שמעון · הערבה התיכונה · חבל אילות · חוף אשקלון · יואב · לכיש · מרחבים · רמת נגב · שדות נגב · שער הנגב · שפיר · תמר