אילת שמיר

אילת שמיר, צילם דן פורגס

אילת שמיר (נולדה ב-1964) היא סופרת ישראלית, משמשת כראש החוג לספרות דרמה ומבע יצירתי במכללה האקדמית אורנים.

ביוגרפיה

אילת שמיר נולדה בחדרה וגדלה בקיבוץ ניצנים עד גיל 4, אחר כך שהתה שלוש שנים באתיופיה מכיוון שאביה איש צבא הקבע היה שם בשליחות, בהיותה בת 7 היא שבה עם משפחתה לישראל והם גרו בחדרה עד להיותה בת 18. עד שנת 2004, גרה בכרכור.

שמיר למדה לימודים גבוהים מהתואר הראשון עד השלישי בחוג לספרות עברית והשוואתית שבאוניברסיטת חיפה. למדה לתואר ראשון בספרות השוואתית, אותו סיימה ב-1987. למדה לתואר שני בספרות עברית, עבודת התזה שלה הייתה בנושא : "הקול הנשי הכל הגברי – קריאה פמיניסטית בסיפור ארבע האימהות לספר בראשית", העבודה נערכה בהדרכת פרופסור עליזה שנהר והיא סיימה את התואר השני בהצטיינות בשנת 1997. נושא עבודת הדוקטורט שלה היה: ""הזר המקומי" – גילומי כלאיים בפרוזה הישראלית החדשה", העבודה דנה במושג הכלאיים, בגניאולוגיה המושגית והתרבותית שלו, במהותו ובמאפייניו, ומציעה אותו כפריזמה לקריאה בשלוש יצירות מן הפרוזה הישראלית החדשה. העבודה נערכה בהדרכת פרופסור ניצה בן-דב ופרופסור דבורה ברנשטיין, ואת הדוקטורט קיבלה בשנת 2004.

שמיר שהתה במרכז ללימודי עברית ויהדות באוניברסיטת אוקספורד בקיץ 2001. במהלך לימודיה האקדמיים שימשה כעוזרת הוראה בחוג לספרות עברית והשוואתית לפרופסורים חיה שחם, א"ב יהושע וניצה בן-דב. בשנים 2003-1999 שימשה כעמיתת הוראה בחטיבה ללימודי האישה באוניברסיטת חיפה, החל משנת 1999 משמשת כעמיתת הוראה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטה והחל משנת 2004 מלמדת גם בחוג לספרות ומבע יצירתי במכללת אורנים. בשנים 2005-2003 למדה בקורס מורים בכירים ליוגה ב"מרכז ליוגה הוליסטית" אצל פסי פייג בחיפה, ובסיומו פיתחה קורס אקדמי מקורי שמשלב בין יוגה לספרות. דרך קריאה בטקסטים ספרותיים מן המזרח ומן המערב לצד תרגול אסאנות של יוגה, מתחדד האופן שבו שואפת היוגה כמו הספרות להתוודע אל האנושי שבאדם, אל גבולות הגוף והנפש ולשאיפה להגיע אל הדיוק; הדיוק במילה והדיוק בתנועה. הקורס נלמד היום (2009) כקורס אקדמי במכללת אורנים מזה שש שנים.

אילת שמיר היא חברת מערכת בכירה במפעל "קסת" לעידוד ספרי ביכורים מטעם "מרכז ההדרכה לספריות בישראל" החל משנת 2004. וזכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשס"ט 2009. אילת שמיר היא זוגתו של יובל שמעוני ולה שני ילדים, מתגוררת בחיפה.

אודות ספריה

גנסין 3

זהו ספרה הראשון של אילת שמיר, שראה אור בהוצאת "עכשיו" בשנת 1999. הספר הוא אוסף של ארבעה סיפורים ארוכים, שדוחסים את החוויות במרקם לשוני המהווה את הקוטב ההפוך לשפה הרזה וה"שיינקיאנית". זו אינה פרוזה ריאליסטית, אלא סיפורי חקירה ניסיוניים שיש בהם פירוק ושבירה לא רק של המסגרת הפורמאלית של העלילה ושל התחביר הקוהרנטי, אלא גם של הרגלי המחשבה. באופן כזה, חייב הקורא, במידה רבה להיות שותף לשחזור המסגרת הכללית, שבה, ואולי כתוצאה ממנה, מתרחשות החוויות. כך למשל בסיפור "גנסין 3", שעל שמו קרוי הקובץ, מתוארות חוויותיו הקשות של זוג צעיר, בבית שעובר תהליך של פירוק ובניה מחדש, ורק בהדרגה מתברר כל מתאר היחסים ביניהם. באופן דומה, משולבת הכוחנות הגברית של כמה מן הגיבורים ה"חוקרים" כגון החייל ("המיטה שאתה מציע בעצמך") המורה ("אוגוסט וכו', רקוויאם לתלמידה") והנערה (אפריקה בלוז"), ברגישות לה ניתן לצפות מכושר ההכלה וההסתכלות של האישה. שמיר קיבלה על הספר מענקים מטעם "קרן הנשיא" ומטעם "קרן תרבות חיפה".

האם אתה רואה את מה שאני שומע

זוהי נובלה פרי עטה של אילת שמיר שראתה אור בספר "בזמן מלחמה" בהוצאת כנרת בשנת 2002. הספר מורכב, משתי מסות של פרופ' נסים קלדרון, שמנתח בין היתר, את הסמלים הספרותיים והפוליטיים שהתפתחו בצל האינתיפאדה השנייה, מהנובלה של שמיר ‏‏ ומקטעים מהסיפור "אמנות המלחמה" של יובל שמעוני. הנובלה "האם אתה רואה את מה שאני שומע" מנסה לחדור אל הדינמיקה ואל האינטימיות ואל התשוקה שמעורבים במעשה חקירה של אסיר פלסטיני במתקן חקירות של השב"כ. וזאת באמצעות פירוק והרכבה מחדש של מפגש התודעות בין חוקר ונחקר, של לשון החקירה, ושל הזמן והמרחב בתא במהלך העינויים. שמיר כתבה את הסיפור מיד אחרי שפרצה האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, והוא מבוסס על סיפור אמיתי של בכיר בממשל הפלסטיני מג'נין שהיה כלוא במהלך שנות השמונים במשך תשע שנים בכלא הישראלי בשל פעילות פוליטית, מתוכן שנה וחצי בחקירת שב"כ. שמיר נפגשה עמו בחיפה, ואף ביקרה בג'נין באוגוסט 2000, כחודש לפני ההתפרצות. כעבור תשע שנים, במאי 2009 בעת כנס במכללה האקדמית אורנים ("הכתובת הייתה על הקיר") ‏‏ הרצתה שמיר על הסיפור שמאחורי הנובלה והזמינה את מר עבדאללה ברכאת המשמש כיום (2009) כסגן מושל ג'נין, אותו ראיינה ועליו ביססה את סיפורה, למסור עדותו שלו המקורית לאירועים. ב- 2003, שמיר זכתה במענק מטעם אוניברסיטת חיפה לתרגום הנובלה לשפה האנגלית.

פסנתר בחורף

הרומן "פסנתר בחורף" ראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 2007. הספר נבחר לאחד מחמשת המועמדים הסופיים של פרס ספיר לשנת 2008 וזכה בפרס ווינר לעידוד יצירה מקורית מטעם הוצאת עם עובד לשנת 2007. הוא תורגם לצרפתית ועתיד לראות לאור בפברואר 2010 בהוצאת Christian Bourgois éditeur.

הספר מתאר ליל דצמבר סוער אחד בפיאנו-בר בשולי מושבה נידחת, שבו נמצא ג'ו אוחנה בעל בית שהוא גם הברמן, גדי מאירי הפסנתרן ופאדיל, נער ערבי שמשמש כטבח-כולבויניק. למקום נקלעת חבורת אנשי-כספים – ארבעה גברים ושתי נשים – בדרכם חזרה לתל אביב מסעודת גיבושון במסעדת ציידים כפרית. אוחנה בעל-הבית כבר רוצה לסגור וללכת הביתה, אך החבורה מתעקשת להישאר ולשתות דווקא בפיאנו-בר שלו. במהלך הלילה הקצר הזה – מ-12 בלילה עד 4 בבוקר – מתפתחת בהדרגה דרמה אלימה וקשה שעיקרה ההתנגשות האנושית הבלתי נמנעת בין המקומיים לבין הזרים שנקלעים למקום. בסיטואציה הדחוסה והיצרית שבה כמעט לאף אחד אין מה להפסיד, נחשפים החיים של כל אחת מהדמויות; נחשפות הצלקות שכל אחת מהן נושאת עמוק בתוכה; נחשפות האכזבות שלהן, חרדות-הכישלון, הגסות, הבהמיות והנואשות; ונחשפת גם הכמיהה העמוקה לאינטימיות. הספר מתאר פיסה של המציאות הישראלית שרוויה במובלעת של אלימות.

ספריה

• פסנתר בחורף, "עם-עובד", 2007.

הספר תורגם לצרפתית: Un piano en hiver, traduit de l'hébreu par Katherine Werchowski; Christian Bourgois editeur; parution 2010; ISBN : 978-2-267-02074-8.

• בזמן מלחמה, (בשיתוף עם נסים קלדרון), הוצאת "כנרת", 2002.

• גנסין 3, הוצאת "עכשיו", 1999.

פרקים בספרים

1. "הכלאה משחררת – גילומי כלאיים בהכלה המשחררת לא"ב יהושע", עתיד לראות אור בספר "מבטים מצטלבים" שיצא בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז "הקשרים" של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

2. "שטח תשע של השפה העברית – הוויית כלאיים וזהות חצויה בערבסקות לאנטון שמאס." עתיד לראות אור בקרוב בספר מאמרים שיצא מטעם המכללה האקדמית אורנים, בעקבות הכנס "ספרות לפוליטיקה" (2007).

3. L'ibrido liberato: la personificazione dell' ibrido ne "La sposa liberata" התפרסם בספר מאמרים על יצירתו של א"ב יהושע Leggere Yehoshua, Giulio Einaudi editore, s.p.a. Torino, 2006

לקריאה נוספת

• שי רודין, "'אם רק היה חוזר האור': על 'פסנתר בחורף' לאילת שמיר". כיוונים חדשים, גיליון 18, יולי 2008, עמ' 299-305.

קישורים חיצוניים

• אילת שמיר ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• פרק מתוך פסנתר בחורף – אילת שמיר, nrg מעריב, 31/5/2008
• עמרי הרצוג, להעיר את המתים, ynet ‏, 6.09.07
• עמרי הרצוג, האצבעות כבר התקשו על ההדק, באתר הארץ, 31/10/07
• יצהר ורדי, כמה מעייף לנוע בין הצללים, באתר הארץ, 18/10/07
• על אילת שמיר באתר ההוצאה הצרפתית