איל מגד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איל מגד
מגד, 2010
מגד, 2010
לידה 29 באוגוסט 1948 (בן 75)
ארצות הבריתארצות הברית ניו יורק סיטי, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג צרויה שלו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איל מגד (נולד ב־29 באוגוסט 1948) הוא סופר ומשורר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בניו יורק[1] וגדל בתל אביב. בנם של הסופר אהרן מגד והסופרת אידה צורית. בוגר תיכון חדש בתל אביב. את שרותו הצבאי עשה בגלי צה"ל. למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. עבד כעורך בקול ישראל.

בתחילת שנות השבעים החל לפרסם שירה, ובמהלך שנות השבעים והשמונים הוציא עשרה קובצי שירים. בשנות ה-90 החל לכתוב רומנים.

בשנת 2004 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

בשנת 1977 אימץ אורח חיים צמחוני, ובשנת 2008 אימץ אורח חיים טבעוני[2]. מגד נוהג להפיץ את משנתו הטבעונית במאמרי דעה[3][4]. פרסם ב-2019 מאמר נגד שר החקלאות אורי אריאל ובו כינה אותו "אייכמן של בעלי החיים". בתגובה אריאל ביקש מהיועץ המשפטי לפתוח בחקירה.

מתגורר בשכונת דניה בחיפה. הוא נשוי בשנית לסופרת והעורכת צרויה שלו ולהם שני בנים משותפים. למגד שני ילדים נוספים מנישואיו הראשונים לאמנית נונה מגד.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברברוסה, כתר, 1993
  • אשת הקמיקזה, זמורה ביתן, 1995
  • סודות מונגוליה, זמורה ביתן, 1997
  • חסד נעורייך, ידיעות אחרונות, 1999
  • חיי עולם, ידיעות אחרונות, 2001
  • האור השחור, ידיעות אחרונות, 2003
  • סודות ובגידות, ידיעות אחרונות, 2005
  • ארץ אשה, ידיעות אחרונות, 2006
  • זוג, ידיעות ספרים, 2008
  • איך לחיות, ידיעות ספרים, 2010
  • סוף הגוף, ידיעות ספרים, 2012
  • אוֹשרַליה, ידיעות ספרים, 2016
  • חיים שנעזבו, ידיעות ספרים, 2020
  • בעל, ידיעות ספרים, 2023[5]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פארק עדן, עקד, 1972
  • קצה , ספרית פועלים, 1975
  • סוף הזיכרון , מסדה, 1976
  • חצרות, דביר, 1979
  • שלוש שנים, ספרית פועלים, 1983
  • מתחת לשטיח הכחול, כנרת, 1985
  • סערת אסתר, זמורה ביתן, 1986
  • בחזרה לאושר, הקיבוץ המאוחד, 1989
  • קרפה, פואמה, זמורה ביתן, 1990

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שי חורב, איל מגד, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 229, 2018.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]