אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך
אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך הוא כלל הלכתי המופיע בתלמוד, לפיו אסור לאדם לחטוא, אפילו חטא קל, כדי למנוע אדם אחר מעשיית עבירה חמורה.
על אף ניסוחו המוחלט של הכלל, במספר סוגיות בתלמוד נפסק שעדיף לאדם לעבור על איסור קל כדי למנוע מאדם אחר לעבור על איסור חמור, או כדי לאפשר לאדם אחר לקיים מצווה חשובה יותר. פרשני התלמוד עסקו בהסברת היחס בין הסוגיות.
מקור הכלל[עריכת קוד מקור | עריכה]
התלמוד[1] עוסק באדם ששגג והכניס בשבת בצק לתנור על מנת לאפותו. כאשר הלחם ייאפה לגמרי - תושלם מלאכת אופה, והוא יעבור על איסור תורה, שהעושה אותו בשגגה חייב קורבן חטאת. לעומת זאת הוצאת הבצק מן התנור אסורה רק מדרבנן, ולכן התלמוד מציע להתיר לאדם אחר להוציא את הבצק מן התנור בטרם ייאפה, כדי להציל את חברו מאיסור חמור. ההאמורא רב ששת תוקף את ההצעה בטענה "וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך?!", וההצעה נדחית.
הכלל המנוגד[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקום אחר בתלמוד[2] קיים דיון האם תלמיד חכם ("חבר") מוכן להפריש תרומות ומעשרות באופן שאיננו תקין לגמרי, ויש בו איסור מסוים, כדי להציל את "עם הארץ" מאיסור אכילת טבל[3]. בשאלה זו נחלקו תנאים: רבן שמעון בן גמליאל סבר שה"חבר" לא יעשה איסור קל על מנת להציל את עם הארץ מאיסור חמור. לעומת זאת רבי יהודה הנשיא טען שהחבר יעדיף לעבור על איסור קל כדי להציל את עם הארץ מאיסור חמור[4].
מקור נוסף בתלמוד, שאיננו מנוסח בתור כלל, הוא המעשה ברבי אליעזר ששחרר את עבדו כדי שיוכל להצטרף למניין, בניגוד להלכה האוסרת לשחרר עבד כנעני, וזאת משום ש"מצווה דרבים - שאני" (תרגום: מצווה של רבים - שונה), כלומר, מצווה הנעשית על ידי אנשים רבים חשובה במיוחד ומצדיקה לעשות איסור מסוים עבורה[5].
הבחנות בין שני המאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הראשונים דנים בשאלה: כיצד מתיישבים דברי רב ששת במסכת שבת עם שיטת רבי יהודה הנשיא במסכת עירובין? תשובות שונות נאמרו על כך, המבחינות בין שני הכללים משלושה היבטים: מבחינת אחריותו של האדם החוטא חטא קל, מבחינת אשמתו של האדם הצפוי לחטוא חטא חמור, ומבחינת העבירה עצמה.
מבחינת החוטא חטא קל[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר אדם הכשיל את חברו בעבירה - חובתו לעבור חטא קל כדי למנוע את חברו מלעבור על חטא חמור. זהו הנושא בסוגיה בעירובין, כאשר ה"חבר" נתן לעם הארץ פירות ללא הפרשת תרומות ומעשרות, והוא נושא באחריות לכשלונו של אותו עם הארץ, ולכן עליו להפריש כעת, אף על פי שאינו מפריש באופן תקין לגמרי. לעומת זאת מי שלא אשם בעבירתו של חברו (כמו בסוגיה במסכת שבת, שאחד הכניס בצק לתנור ללא כל קשר לשני) - אל לו לעבור עבירה קלה כדי להציל את חברו מעבירה חמורה[6].
מבחינת החוטא חטא חמור[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר זה שעושה את העבירה החמורה עושה זאת בפשיעה (במזיד, או ברשלנות, כמו בהכנסת הבצק) - אין לחטוא חטא קל כדי להצילו ממנה. כאשר איננו אשם בעבירתו (כמו בסוגיה בערובין, שעם הארץ סומך על החבר שפירותיו הופרשו וכשרים לאכילה) - יש להצילו גם על ידי חטא קל[7].
מבחינת חומרת העבירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר עשיית האיסור הקל נועדה לקיים מצווה גדולה (בלשון התוספות: "מצווה רבה"), או למנוע איסור חמור במיוחד - הדבר מותר[8].
יישומים בפוסקי ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חילול שבת לצורך הצלה משמד - הרשב"א[9] נשאל האם מותר לאדם לחלל שבת על מנת להציל את בתו משמד. הוא השיב שהדבר אסור, מפני שהאב לא היה אשם במצבה של בתו, ולכן אין הצדקה שיעבור עבירה להצלתה מעבירה חמורה. זאת, בהתאם להבחנה הראשונה לעיל. אולם בשולחן ערוך[10] פסק שהדבר מותר ואף חובה, על פי ההבחנה השנייה (בהנחה שגם הבת לא הייתה אשמה במצבה) והשלישית לעיל. במשנה ברורה אף הסתפק בצידוק השלישי, והתיר לחלל שבת באיסור מדרבנן לצורך הצלה משמד אפילו כאשר היוצא לשמד היה אשם בדבר, שכן זוהי "מצווה רבה".
- תיקון עירוב שנקרע בשבת - אם נקרע העירוב בשבת, כל מי שמעביר חפצים בתוך העיר עובר באיסור תורה, או לפחות איסור חכמים. כדי להציל את הרבים התירו לבקש מגוי (איסור שבות) שיתקן את העירוב. אם אין גוי, אסור ליהודי לחלל שבת באיסור תורה, כדי לתקן את העירוב. אולם פוסקים רבים התירו לתקן את העירוב באיסור דרבנן[11].
- שיחה טלפונית למניעת חילול שבת - כאשר ידוע שמישהו מחלל שבת לצורך פיקוח נפש, וכעת התברר שאין צורך במעשיו, קיים דיון בין פוסקי ההלכה האם מותר להתקשר אליו (דבר האסור בשבת, לרוב הדעות - מדרבנן) ולעדכן אותו, על מנת שיפסיק לחלל את השבת לחינם[12]. בשאלה זו מצטרפים לעיתים קרובות שיקולים נוספים, שמחשיבים את ההודעה עצמה כפיקוח נפש[13].
- תשובה לטלפון בשבת על מנת למנוע התקשרות חוזרת - אין לענות לשיחה טלפונית שאין בה פיקוח נפש גם אם משום כך המתקשר יחלל שבת שוב ושוב בניסיונו להתקשר[14].
- קיים דיון בפוסקים אודות דחיית ברית מילה שחלה בשבת, כדי למנוע חילול שבת על ידי המוזמנים לברית[15].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יצחק קופמן, הצבא כהלכה, פרק לב
- הרב נחום רקובר, מטרה המקדשת את האמצעים, פרקים שישי ושביעי, עמ' 201–272
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאמרים בנושא חטא כדי שיזכה חברך, באתר ספריית אסיף
- הערך "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הרב משה טרגין, חטא כדי שיזכה חברך, באתר ישיבת הר עציון
- מאיר בוחניק,
וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חברך? בתאריך 18 באוקטובר 2013, בארכיון האינטרנט, באתר ישיבת הר עציון - חטא כדי שיזכה חברך, באתר עולמות
- ד"ר מנחם צוקר, האם מותר לעבור עבירה קלה כדי למנוע עבירה חמורה?, באתר הניווט בתנ"ך
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ד', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ל"ב, עמוד ב' וראה עוד גם כן בתלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ק"ג, עמוד ב' וכן בתלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ל"ח, עמוד ב' שבשניהם התירו לעשות מעשה איסור אף על פי בשביל להציל האחר
- ^ מדובר ב"חבר" שמסר סל פירות של טבל ל"עם הארץ" והלה הלך לדרכו, וכעת אם ה"חבר" יפריש מן הפירות שנשארו ברשותו גם על הפירות שמסר לעם הארץ - יש בכך איסור, מפני שלכתחילה חובה להפריש כאשר התרומה והפירות שעליהם הופרשה נמצאים באותו מקום ("מן המוקף").
- ^ הנושא הנדון בסוגיה הוא הפירות, האם יש להניח שהם עושרו לבסוף על ידי החבר. לפיכך הניסוח בתלמוד איננו מה ראוי לחבר לעשות, אלא מה סביר שהוא יעשה בפועל. מכל מקום, משתמע שה"חבר" נוהג על פי ההלכה, ולדעת רבי יהודה הנשיא אכן עדיף לעשות איסור קל כדי למנוע ממישהו איסור חמור.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ז, עמוד ב'
- ^ תוספות במסכת שבת שם, ד"ה וכי אומרים, בתירוץ הראשון.
- ^ תוספות שם, בתירוץ השני
- ^ תוספות שם
- ^ בתשובה המובאת בבית יוסף אורח חיים סוף סימן שו
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ו, סעיף י"ד, על פי הסברו בבית יוסף, שהתוספות במסכת שבת חולקים על דברי הרשב"א.
- ^ שמירת שבת כהלכתה, י"ז, ל"ד.
- ^ "הצבא כהלכה" עמ' שיב
- ^ ראו שם
- ^ "הצבא כהלכה" עמ' שטו, על פי כל ההבחנות הנ"ל בראשונים.
- ^ ראו שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן ג.