אינדיאנפוליס קולטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אינדיאנפוליס קולטס
קסדת האינדיאנפוליס קולטס
לוגו האינדיאנפוליס קולטס
קסדה סמל
ליגה ליגת ה-AFC
AFC
אזור דרום
נוסדה 1953
מגרש ביתי RCA Dome

Lucas Oil Stadium (מעונת 2008/09)

עיר אינדיאנפוליס, אינדיאנה
צבעי הקבוצה כחול ולבן
מאמן ראשי צ'אק פאגנו
אליפויות ליגה (3)
1958, 1959, 1968

זכיות בסופרבול (לאחר האיחוד) (2)
1970, 2006

אליפויות חטיבתיות (7)
NFL מערב: 1958, 1959, 1964, 1968

AFC:‏ 1970, 2006, 2009

אליפויות אזוריות (15)
NFL חוף: 1968

AFC מזרח: 1970, 1975, 1976, 1977, 1987, 1999
AFC דרום: 2003, 2004, 2005, 2006, 2007, 2009, 2010, 2013

אינדיאנפוליס קולטס (באנגלית: Indianapolis Colts- "הסייחים" - אינדיאנפוליס) היא קבוצת פוטבול אמריקאית מליגת ה-NFL שבסיסה בעיר אינדיאנפוליס שבמדינת אינדיאנה. הקולטס זכו ב-5 אליפויות (3 אליפויות לפני האיחוד, ו-2 זכיות בסופרבול), האחרונה בהן בעונת המשחקים של 2006.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולטימור קולטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה הוקמה בשם בולטימור קולטס ב-1953 לאחר שמייסדיה, בראשות קרול רוזנבלום, קיבלו את הזיכיון להקמת קבוצה מקצוענית בעיר בולטימור, שתצטרף לליגת ה-NFL. ב-1956 הצטרף לקבוצה הקוורטרבק ג'וני יונייטס, שהפך במהרה להיות מזוהה עם הקבוצה, ואחד השחקנים הגדולים בתולדות המועדון והליגה בכלל. יונייטס הוביל את הקולטס לזכייה בשתי אליפויות רצופות בשנים 1958 ו-1959, הקבוצה העפילה פעם נוספת לגמר ב-1964 אך לא הצליחה לנצח בו.

ב-1968 זכתה הקבוצה באליפות ה-NFL, והעפילה למפגש מול אלופת ה-AFL, הניו יורק ג'טס. לקראת מפגש זה, שלימים יוכר בשם סופרבול III, היו הקולטס פייבורטים ברורים לניצחון, הג'טס הונהגו על ידי הקוורטרבק ג'ו ניימת' ומאמנם ויב יובנק, המאמן שזכה עם הקולטס בשתי האליפויות הראשונות, המפגש הסתיים בהפסד מפתיע של הקולטס, 17-6.

ב-1970, שנת האיחוד של ה-NFL וה-AFL, הצטרפו הקולטס לחטיבת ה-AFC, באותה שנה זכו בסופרבול הראשון שנערך לאחר האיחוד, כשהם מנצחים בגמר את הדאלאס קאובויס בתוצאה 13-16. ב-1972 הועברה הקבוצה לידיו של רוברט אירסיי, ובהמשך שנות ה-70 העפילה עוד 4 פעמים לפלייאוף, אך לא הצליחה להגיע לסופרבול נוסף. תחילת שנות ה-80 התאפיינה בנסיגה משמעותית ביכולות והישגי הקבוצה, שכללה שבירת שיאים שליליים של פרמטרים הגנתיים.

המעבר לאינדיאנפוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 הסתיים חוזה חכירת האצטדיון בבולטימור, מועצת העיר ללא ששה להשקיע כספים בהקמת אצטדיון חדש או בשיפוץ הקיים, כפי שדרשו בעלי הקולטס. אירסיי איים כי יעביר את פעילות הקבוצה לעיר אחרת והחל במגעים עם שורת ערים אחרות בהן אינדיאנפוליס ופיניקס. מדינת מרילנד החלה בפעולות חקיקה שמטרתן להביא למכירה כפויה של הבעלות על הקבוצה, ועל כן מיהר אירסיי להגיע לסיכום עם עיריית אינדיאנפוליס על מעבר מיידי, כשאינדיאנפוליס מצידה בנתה אצטדיון חדש עבור הקבוצה, והעניקה לאירסיי הטבות מפליגות. ב-29 במאי 1984, בשעה 2 בלילה, התייצבו משאיות הובלה במתחם האימונים של הקבוצה, ושעה מאוחר יותר כבר עשו דרכן מבולטימור לאינדיאנפוליס כשהן מכילות בקרבן את כל ציוד הקבוצה. המעבר החפוז זעזע את קהילת האוהדים, המקורבים ושחקני העבר של הקבוצה, ג'וני יונייטס שזוהה עם הקולטס ונחשב לאחד מסמלי העיר בולטימור, אף סירב להכיר בקבוצה במיקומה החדש וביקש לנתק עימה כל קשר. התביעות וההליכים המשפטיים בעקבות המהלך נמשכו עד 1986.

עידן פייטון מאנינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998 החל עידן חדש בקבוצה, בבחירה הראשונה בדראפט בחרו הקולטס בקוורטרבק המבטיח פייטון מאנינג, אחד מהכשרונות הגדולים ביותר שהצטרפו לליגה, ובן לקוורטרבק מפורסם מאוד בפני עצמו, ארצ'י מאנינג. ב-1999 בחרו בדראפט את הרץ האחורי אדריאן ג'יימס שהחליף את מרשל פולק. שנה זו הייתה שנת מהפך, מרקורד של 13 הפסדים ו-3 ניצחונות בלבד, למאזן של 13 ניצחונות והעפלה לפלייאוף, בו הודחו בסיבוב השני.

לאחר שורה של כשלונות בהגעה להישגים משמעותיים בשנים הבאות, שכרו הקולטס ב-2002 את המאמן המוערך טוני דאנג'י, מ-2003 ועד 2008, הקולטס זכו בכל עונה במקום הראשון בבית. הצטיינותו של מאנינג כללה שיתוף פעולה יוצא דופן עם התופסים שלו ובראשם מארווין האריסון ורג'י ויין, הוא שבר בשנת 2004 את שיא הליגה במסירות לטאצ'דאון בעונה, כאשר זרק 49 מסירות להבקעה, וכן רשם שיא ביחס היעילות לקוורטרבק (121.0). למרות זאת מאנינג נכשל במשחקים המכריעים בפלייאוף, כולל שתי הדחות על ידי היריבה המושבעת הניו אינגלנד פטריוטס וכוכבם טום בריידי ב-2003 וב-2004, וכן הפסד ב-2005 לפיטסבורג סטילרס.

הקולטס בטקס בבית הלבן שהתקיים ב-2007 לאחר הזכייה בסופרבול XLI, מעניק לנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש את החולצה, הקוורטרבק פייטון מאנינג.

בעונת 2006 הגיעו הקולטס לגמר האזורי נגד הפטריוטס כשהם נהנים מיתרון הביתיות. למרות תצוגה חלשה של מאנינג בתחילת המשחק ופיגור בשלב מסוים של 18 נקודות, הצליחו הקולטס לבצע את המהפך הגדול ביותר בתולדות הגמרים האזוריים, אשר הושלם במהלך מנצח להבקעה בשניות האחרונות של המשחק על ידי מאנינג, ולנצח 34-38. בפעם הראשונה מאז הזכייה בתואר ב-1970, העפילו הקולטס למשחק הסופרבול, בו נפגשו עם השיקגו ברס וניצחו 17-29, כאשר מאנינג זוכה בתואר ה-MVP של המשחק.

בעונה לאחר מכן סיימו בפעם החמישית ברציפות בראשות הבית, אך הודחו בסיבוב השני של הפלייאוף על ידי הסאן דייגו צ'רג'רס. רצף הזכיות של הקולטס בראשות הבית הסתיים בעונת 2008, הקולטס פתחו את העונה עם מאזן שלילי של 4-3, אך 8 ניצחונות רצופים זיכו אותם בכרטיס לפלייאוף, ואת פייטון מאנינג פעם נוספת בתואר ה-MVP של הליגה. בפלייאוף הודחה הקבוצה בהארכה על ידי סאן דייגו צ'רג'רס. לאחר ההדחה הודיע המאמן הוותיק טוני דאנג'י על פרישתו מאימון והעברת המושכות לעוזרו ג'ים קולוול.

את עונת 2009 פתחו הקולטס עם 14 ניצחונות רצופים, תוך שהם שוברים את שיא הניצחונות הרצופים בעונה הסדירה ושיא הניצחונות בעשור, אך הפסידו בשני המשחקים האחרונים של העונה הסדירה. פייטון מאנינג זכה בתואר ה-MVP בפעם השנייה ברציפות והרביעית בסה"כ, שיא NFL חדש. בפלייאוף גברו הקולטס על בולטימור רייבנס וניו יורק ג'טס, העפילו לסופרבול מול ניו אורלינס סיינטס בו הפסידו 31-17.

עונה לאחר מכן סיימו הקולטס במאזן 6-10 והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף במשחק מול ניו יורק ג'טס. מאנינג נעדר בשל פציעה בצווארו במשך כל העונה הבאה והקבוצה סיימה במאזן הגרוע בליגה 14-2. בתום העונה שיחררו הקולטס את מאנינג.

בנייה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עזיבתו של מאנינג, השתמשו הקולטס בבחירה הראשונה בדראפט 2012 על מנת להחתים את הקוורטרבק אנדרו לאק. בהנהגתו סיימה הקבוצה במאזן חיובי של 5-11, העפילה לפלייאוף בו הפסידה בסיבוב הראשון לבולטימור רייבנס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]