אינוקנטי סמוקטונובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אינוקנטי סמוקטונובסקי בשנות ה-70

אינוקנטי סמוקטונובסקירוסית: Иннокентий Смоктуновский; ‏28 במרץ 19253 באוגוסט 1994, מוסקבה) היה שחקן תיאטרון וקולנוע רוסי וסובייטי. הוא זכה בפרס לנין והוענק לה התואר האמן העממי (1974). על גבורתו בשדה הקרב הו קיבל מספר עיטורים, על פעילותו בתחום התיאטרון והקולנוע הוא קיבל עיטורים נוספים כולל עיטור לנין וכן תואר גיבור העמל הסוציאליסטי בשנת 1990.

אינוקנטי סמוקטונובסקי נולד למשפחת איכר בכפר בקרבת טומסק. שם משפחתו היה "סמוקטונוביץ'" והם היו ממוצא בלארוסי. בשנת 1929 המשפחה עברה לטומסק ואחר כך לקרסנויארסק. בתחילת מלחמת העולם השנייה אביו גויס ונהרג במהלך שנת 1942.

לאחר גיוס ראש המשפחה לצבא, אינוקנטי הצעיר עזב את בית הספר ולאחר סיום קורס חובשים עבד בבית חולים צבאי. בינואר 1943 הוא גויס ולאחר סיום הטירונות השתתף בקרב קורסק. בדצמבר 1943 הוא נפל בשבי אך הצליח להימלט בינואר 1944. אינוקנטי סמוקטונובסקי הוסתר על ידי משפחה מקומית ובפברואר 1944 הצטרף לקבוצת פרטיזנים. במאי 1944 הוא הצטרף לכוחות הצבא האדום, השתתף בקרבות סביב ורשה וסיים את המלחמה בשטח גרמניה. על השתתפות בקרבות פעמיים הוענק לו עיטור האומץ.

לאחר שחרור מהצבא סמוקטונובסקי חזר לקרסנויארסק ותחילה רצה להתחיל ללמוד במכון ליערנות אך בסופו של דבר החל ללמוד משחק בסטודיו ליד התיאטרון המקומי. מכיוון שתקופת מה הוא היה בשבי הגרמני, סמוקטונובסקי היה מוגבל מלהגיע לערים הגדולות. לאור כך הוא ביקש להתקבל כשחקן בתיאטרון עירוני בעיר נורילסק. רוב השחקני התיאטרון היו משוחררי גולג. בשנת 1951 בלחץ הנהלת התיאטרון הוא החליף את שמו ל"סמוקטונובסקי".

בשנת 1952 סמוקטונובסקי עבר למחצ'קלה ואחר כך לוולגוגרד בהם שיחק בתיאטרון המקומי.

לאחר פטירת יוסף סטלין מגבלות על שבוים לשעבר בוטלו וסמוקטונובסקי היה יכול להגיע למוסקבה. הוא ניסה להתקבל בתיאטראות העיר אך ללא הצלחה יתרה. הוא הצליח להתקבל לתיאטרון זוטר ושותף בתפקידים משניים בלבד. בהיותו במוסקבה הוא התחיל להצטלם בקולנוע.

עליית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1957 גאורגי טובסטונוגוב הזמין את סמוקטונובסקי לתיאטרון הדרמה הגדול בלנינגרד. התפקיד הראשון של סמוקטונובסקי בלנינגרד היה רוזן מישקין ב"אידיאוט" על פי פיודור דוסטוייבסקי. הצגת בכורה התקיימה ב-31 בדצמבר 1957 והייתה הצלחה גדולה. עד עכשיו תפקיד זה נחשב לאחד משיאי הקריירה של השחקן.

במקביל להצגות חדשות בתיאטרון סמוקטונובסקי המשיך להצטלם בקולנוע. לאור לוח הזמנים הצפוף יחסיו עם טובסטונוגוב התקררו ובשנת 1960 סמוקטונובסקי עזב את התיאטרון.

במהלך שנות ה-60 סמוקטונובסקי הצטלם במספר סרטים של מיכאל רום, גריגורי קוזינצב ואלדר ריאזנוב שזכו להצלחה גדולה. כתוצאה מכך הוא זכה לפופולאריות כלל ארצית ברחבי ברית המועצות. על השתתפותו בסרט הזהר מהמכונית הוא זכה בשנת 1966 בתואר "שחקן השנה"

בשנת 1972 סמוקטונובסקי הוזמן לתיאטרון מאלי במוסקבה ושיחק בו מספר שנים. בשנת 1976 סמוקטונובסקי הוזמן על ידי אולג יפרמוב לתיארטון האמנותי. תוך זמן קצר הוא הפך לשחקן מוביל של התיאטרון.

בנוסף הוא היה קריין שירים. ביחד עם מיכאיל קוזקוב וסרגיי יורסקי הוא השתתף בהכנת סדרת תקליטים "שירה רוסית במאה ה-18 - מאה ה-20".

סמוקטונובסקי המשיך עבודה בקולנוע וסרטים אחרונים בהשתתפותו צולמו בתחילת שנות ה-90. בסך הכול הוא הצטלם בכ-90 סרטים.

הוא נפטר ב-3 באוגוסט 1994 ממחלת לב ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'י במוסקבה.

המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוקטונובסקי היה נשוי לשלומית קושניר (בת של שירה גורשמן). מנישואים אלו היו לזוג שלוש ילדים. הבת הבכורה נפטרה כחצי שנה לאחר לידתה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]