אינטר מילאנו

המונח "אינטר" מפנה לכאן. לערך העוסק בקבוצת כדורגל ברזילאית, ראו: "מועדון ספורט אינטרנסיונל".

אינטר מילאנו
מידע כללי
כינוי	נראצורי (השחורים-כחולים) לה בנאמטה (האהובים)
תאריך ייסוד	9 במרץ 1908
אצטדיון	סן סירו, מילאנו, איטליה (תכולה: 85,700)
נשיא	מאסימו מוראטי
מאמן	אנדרה סטראמצ'יוני
ליגה	סרייה א'
תארים
מספר אליפויות	18
מספר גביעים	7
תלבושת תלבושת בית תלבושת חוץ

מועדון הכדורגל אינטרנציונלה מילאנו (באיטלקית: Football Club Internazionale Milano), הידוע כאינטר מילאנו או בקיצור אינטר, הוא מועדון כדורגל איטלקי מהעיר מילאנו המשחק בליגה האיטלקית הראשונה, ונחשב לאחד המועדונים המצליחים והגדולים בעולם.

אינטר נוסדה ב-1908 ומאז זכתה ב-30 תארים איטלקיים מקומיים וב-9 תארים בינלאומיים כולל 3 פעמים בתואר האירופי החשוב ביותר, גביע אירופה לאלופות. אינטר היא הקבוצה היחידה באיטליה שמעולם לא ירדה לליגה השנייה ושיחקה בסרייה א' בכל שנות קיומה, והקבוצה האיטלקית היחידה שזכתה בטרבל ובחמישה תארים בשנה אחת (2010). בנוסף מחזיקה אינטר בשיא של חמש אליפויות איטליה רצופות בין השנים 2006-2010 (שיא משותף עם טורינו ויובנטוס).

אינטר היא אחת משתי הקבוצות האהודות ביותר באיטליה, ולאוהדיה יש יריבות ארוכת שנים עם אוהדיהם של קבוצות אחרות. היריבויות המפורסמות ביותר הן עם אוהדי מילאן היריבה העירונית במשחק שמכונה "דרבי דלה מדונינה" (הדרבי של מילאנו) ועם אוהדי יובנטוס במשחק שמכונה "הדרבי של איטליה".

צבעי הקבוצה הם כחול ושחור, ובראש הקבוצה עומד משנת 1995 איל הנפט האיטלקי מאסימו מוראטי. לפי הדירוגים השנתיים של מגזין פורבס, המועדון הוא בין העשירים בעולם.

אינטר היא אחת ממייסדות ארגון ה G-14 שייצג את הקבוצות הגדולות באירופה מול אופ"א וחברה בהתאחדות המועדונים האירופית שהחליפה את ה G-14.

היסטוריה

השנים הראשונות

המועדון נוסד בערב ה-9 במרץ 1908 במסעדת "L'Orologio" במילאנו, כשפרש ממועדון הקריקט והכדורגל מילאן.

הפורשים, קבוצה של 43 איטלקים ושווייצרים שהבולטים בהם היו הצייר ג'ורג'יו מוג'יאני (שעיצב את הסמל), בוסארד, ברטוליני, אנריקו הינטרמן, ארטורו הינטרמן, פייטרו דלה אורו, קרלו ארדוסי והנשיא הראשון ג'ובאני פארמידיוטי לא אהבו את השליטה האיטלקית במילאן, ולכן פרשו והקימו מועדון חדש שנקרא "מועדון הכדורגל אינטרנציונלה מילאנו". מימיו הראשונים, היה המועדון פתוח לשחקנים זרים, (הקפטן הראשון של הקבוצה, מאנקטי, היה שווייצרי) מה שהוביל לכינויו באותם ימים - לה בנאמטה, האהובים.

שחקני הקבוצה בשנת 1908.

קטע מתוך כתבה שפורסמה בעיתון "לה גזטה דלו ספורט" במרץ 1908 על המועדון החדש במילאנו:

	"מועדון הכדורגל אינטרנציונאלה מילאנו . זהו השם של המועדון החדש שהוקם לפני מספר ימים במילאנו. המועדון החדש נולד כתוצאה ממספר אי הבנות מצערות שהתרחשו במועדון מילאן , המועדון החדש מורכב בעיקר ממספר שחקנים פעילים וכמה אוהדים. הרבה רצון טוב וכוונות טובות זהו הבסיס של המועדון החדש . המטרה הראשית של המועדון החדש הוא לאפשר עיסוק בכדורגל לתושבים הזרים במילאנו ולהעביר את התשוקה לכדורגל לדור הצעיר של המילנזים אשר קיבלו את המועדון החדש בהתלהבות רבה. אנו מאחלים למועדון החדש חיים ארוכים ומשגשגים ומאחלים ליוצרים של המועדון החדש אשר נבנה מכוונת טובות לעתיד טוב יותר, המון הצלחה."

המועדון זכה באליפות איטליה הראשונה ב-1910 תחת הדרכתו של הקפטן והמאמן וירג'יליו פוסאטי (השחקן הראשון של אינטר בנבחרת איטליה), אחרי עונה צמודה עם פרו ורצ'לי אחת הקבוצות החזקות באיטליה של תחילת המאה ה-20.

שחקני הקבוצה בזכייה הראשונה באליפות איטליה ב-1910.

בין השנים 1915-1919 הושבתה הליגה מפעילות בעקבות מלחמת העולם הראשונה.

בזמן המלחמה נהרג המאמן פוסאטי כששירת בצבא האיטלקי. לאחר המלחמה עם חידוש הליגה בעונת 1919-1920 זכתה הקבוצה באליפות השנייה תחת המאמן נינו ראסגוטי והכוכבים לואיג'י קאבניני וג'וזפה פוסאטי אחיו של וירג'יליו.

עידן הפאשיזם

בשנת 1922, עם עלייתו של בניטו מוסוליני והפאשיזם לשלטון באיטליה ימיו של המועדון נראו ספורים. האופי והמסורת הבינלאומיים של המועדון, שמו שדומה לאינטרנציונל, ההמנון הקומוניסטי וריבוי השחקנים הזרים בקבוצה לא היו לרוחו של המשטר החדש וב-1928 אולץ המועדון להתמזג עם קבוצת יוניון ספורטיבו מילאנזה למועדון אחד אשר הוקם בחסות השלטון במילאנו ושמו שונה ל"אמברוסיאנה ס.ס מילאנו" על שם אמברוסיו הפטרון הקדוש של מילאנו. גם מדיה המסורתיים בכחול שחור הוחלפו למדים לבנים עם צלב אדום בדומה לדגל של העיר מילאנו. על אף השינויים, אוהדי הקבוצה המשיכו לקרוא לה "אינטר" ולשיר את אותם השירים כתמול שלשום, דבר שעורר את זעמו של מוסוליני. למרות המתח בין המועדון והמשטר המשיך המועדון בדרכו וזכה בתארים גם בשנים קשות אלה.

בעונת 1929-1930 זכתה הקבוצה באליפות שלישית תחת המאמן היהודי ארפד וייס ובעזרתו של הכוכב הגדול ג'וזפה מאצה (מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 284 שערים) שכבש באותה עונה 31 שערים. באותה עונה שיחקה הקבוצה בגביע מיטרופה (גרסה מוקדמת של גביע אירופה לאלופות) והודחה בחצי הגמר.

בשנת 1932 שינה הנשיא החדש פרדיננדו פוזאני את שם המועדון ל"אמברוסיאנה-אינטר".

בעונת 1933-1934 הגיעה הקבוצה לגמר גביע מיטרופה אחרי שהדיחה בחצי הגמר את ספרטה פראג החזקה מצ'כוסלובקיה והפסידה לאוסטריה וינה.

בקיץ של שנת 1934 הוביל מאצה כוכב הקבוצה את נבחרת איטליה לזכייה במונדיאל ששוחק באיטליה, יחד עם עוד שלושה שחקנים מהקבוצה: אטיליו דה מריה, ארמנדו קסטלאצי והשוער לואיג'י אלמנדי.

בעונת 1936-1937 הגיעה הקבוצה לחצי גמר גביע מיטרופה והודחה על ידי ספרטה פראג, מאצה סיים כמלך השערים של המפעל עם עשרה שערים.

בעונת 1937-1938 זכתה הקבוצה באליפות רביעית תחת המאמן ארמנדו קסטלאצי. מאצה סיים כמלך השערים באותה עונה עם 20 שערים, ובקיץ הוביל את נבחרת איטליה לזכייה שנייה ברציפות במונדיאל ששוחק בצרפת יחד עם פייטרו פראריס, הוגו לוקטאלי, ג'ובאני פרארי ורנאטו אולמי חבריו לקבוצה.

בעונת 1938-1939 תחת המאמן החדש טוני קארגנלי האוסטרי זכתה הקבוצה בגביע האיטלקי בפעם הראשונה אחרי ניצחון 2-1 בגמר על נובארה.

בעונת 1939-1940 זכתה הקבוצה באליפות חמישית למרות פציעה קשה של מאצה שהחסיר את רוב העונה. שמונה ימים אחרי זכייתה של אינטר בתואר ב-10 ביוני נכנסה איטליה למלחמת העולם השנייה. ב-1942 רכש את הקבוצה איש העסקים קרלו מאסרוני.

בין השנים 1943-1945 הושבתה הליגה בגלל המלחמה.

השנים שלאחר המלחמה

לאחר מלחמת העולם השנייה ב-27 באוקטובר 1945 החליט הנשיא מאסרוני להחזיר למועדון את שמו המקורי המשמש אותו עד היום.

לאנרט סקוגלונד (משמאל) במשחק מול טורינו בעונת 1949-1950

הליגה חודשה בעונת 1945-1946, עונה שהתאפיינה בקשיים רבים עקב ההרס הרב ששרר באיטליה לאחר המלחמה ובה סיימה הקבוצה במקום הרביעי.

לקראת עונת 1946-1947 יצא נשיא הקבוצה מאסרוני למסע רכש בדרום אמריקה והביא לקבוצה חמישה שחקנים, את החלוץ האורוגוואי זאפיריין, המגן האורוגוואי פדמונטה, הקשר הארגנטינאי קריאוני, הקשר האורוגוואי וולפי והחלוץ הארגנטינאי בוביו למרות הרכש היקר נכשלה הקבוצה ובאמצע העונה פוטר המאמן קרלו קרקאנו ובמקומו מונה ג'וזפה מאצה ששימש גם כשחקן וגם כמאמן ולבסוף סיימה במקום העשירי בטבלה.

ב-29 ביוני 1947 ג'וזפה מאצה הכוכב הגדול של שנות ה-30 ושנות ה-40 שיחק את משחקו האחרון בקבוצה אחרי 408 הופעות ו-284 שערים.

בין השנים 1948-1952 התמודדה הקבוצה על האליפות עם יובנטוס, טורינו ומילאן אך לא הצליחה לזכות בתואר.

לקראת עונת 1952-1953 חתם בקבוצה המאמן אלפרדו פוני שיחד עם כוכבי הקבוצה לאנרט סקוגלונד השבדי, בניטו לורנצי האיטלקי ואיסטבן ניירס הצרפתי-הונגרי הוביל את הקבוצה לאליפות שישית בהיסטוריה וראשונה משנת 1940 אחרי עונה צמודה עם יובנטוס ומילאן. ניירס סיים ככובש המצטיין של הקבוצה עם 15 שערים.

עונה לאחר מכן ב-1953-1954 זכתה הקבוצה באליפות שביעית ושנייה ברציפות אחרי עונה שבה היו אינטר ויובנטוס צמודות בראש הטבלה עם אותו מספר נקודות עד למחזור 32 שני מחזורים לסיום העונה שבו סיימה אינטר בתיקו נגד פאלרמו ויובנטוס הפסידה לאטלנטה, כתוצאה מכך פתחה אינטר פער של נקודה שנשמר עד סיום העונה.

לה גרנדה אינטר

לה גרנדה אינטר הקבוצה הגדולה של שנות ה-60

בשנת 1955 מכר הנשיא מאסרוני את הקבוצה לאנג'לו מוראטי, איל נפט עשיר, שפתח עידן חדש בהיסטוריה של הקבוצה. מוראטי השקיע סכומים גדולים בקבוצה וב-1957 רכש מבוקה ג'וניורס את החלוץ הארגנטינאי אנטוניו אנג'לילו תמורת 30,000 ליש"ט (שיא עולמי להעברות באותם ימים). בעונת 1958-1959 הבקיע אנג'לילו 33 שערים ב-33 משחקים, נתון שאף שחקן לא שיחזר מאז.

בשנת 1960 הביא מוראטי לאינטר את המנהל איטאלו אלודי והמאמן הארגנטינאי הלניו הררה שהנהיג בקבוצה את שיטת "הקטנאצ'ו" ששמה דגש על הגנה נוקשה בשילוב של התקפות מתפרצות. כוכבים כמו לואיס סוארס, סנדרו מאצולה, ג'אצ'ינטו פאקטי, טרצ'יסו בורגניק, מריו קורסו, דה קוסטה ג'איר והקפטן ארמנדו פיקי הובילו את הקבוצה לתור הזהב שלה ולתקופה הטובה בהיסטוריה שלה. קבוצה זו כונתה לה גרנדה אינטר - אינטר הגדולה, והיא ידועה עד היום כאחת הקבוצות הטובות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי והאירופי.

לה גרנדה אינטר זכתה באליפות ראשונה תחת הררה ב-1963 ושנה לאחר מכן זכתה בגביע אירופה לאלופות הראשון שלה כשניצחה בווינה 3-1 את ריאל מדריד. באותה שנה איבדה אינטר את האליפות לבולוניה אחרי שהפסידה לה 2-0 במשחק הכרעה מיוחד בסיום העונה, לאחר ששתי הקבוצות סיימו עם אותו מספר נקודות. בסוף אותה שנה השתתפה אינטר בגביע הביניבשתי ובמסגרתו יצאה למשחק רשמי ראשון מחוץ לאדמת אירופה כששיחקה בבואנוס איירס והפסידה לאינדפנדיינטה 1-0. במשחק הגומלין שנערך במילאנו, ניצחה אינטר 2-0, לאחר שלזכותה כבשו סנדרו מאצולה ומריו קורסו. במשחק המכריע בסנטיאגו ברנבאו במדריד ניצחה אינטר בהארכה משער של מריו קורסו וזכתה לראשונה בגביע הביניבשתי.

עונה לאחר מכן ב-1965 זכתה אינטר שוב בגביע אירופה, לאחר ניצחון 1-0 על בנפיקה במילאנו. באותה עונה זכתה גם באליפות איטליה ובגביע הבין יבשתי, לאחר ששוב ניצחה את אינדפנדיינטה אלופת דרום אמריקה. ב-1966 זכתה אינטר באליפות העשירית שלה והוסיפה כוכב לסמלה, אך הודחה מגביע האלופות לאחר שהפסידה בחצי הגמר לריאל מדריד. שנה לאחר מכן הגיעה אינטר לגמר גביע האלופות בליסבון אך הפסידה לסלטיק.

ב-18 במאי 1968 הודיע הנשיא מוראטי שהוא עוזב את הקבוצה ומוכר אותה לאיבנואה פראיצולי, יחד איתו עזבו גם המאמן הררה והמנהל אלודי ובזה תם העידן הגדול והמצליח של לה גרנדה אינטר.

בחודש יוני 1968 זכו פאקטי, מאצולה, בורגניק, גוארנרי ודומנגיני שחקני הקבוצה, באליפות אירופה לאומות במדי נבחרת איטליה.

שנות השבעים והשמונים

לקראת עונת 1969-1970 קנה הנשיא החדש פראיצולי את חלוץ נבחרת איטליה רוברטו בונינסנייה מקליארי, עם החלוץ החדש והכוכבים הוותיקים סיימה הקבוצה במקום השני אחרי תחרות צמודה מצד קליארי המפתיעה, שזכתה בתואר לראשונה בתולדותיה. במונדיאל 1970 שיחקו שישה משחקני הקבוצה פאקטי, מאצולה, בונינסנייה, ברוגניק, ברטיני והשוער ויירי בשורות נבחרת איטליה שהגיעה לגמר והפסידה לנבחרת ברזיל.

את עונת 1970-1971 התחילה אינטר רע מאוד ובנובמבר, אחרי הפסד בדרבי למילאן מובילת הטבלה, פוטר המאמן הריברטו הררה ובמקומו מונה מאמן הנוער ג'ובאני אינברניצי. עם המאמן החדש התחברה הקבוצה, עקפה את מילאן וזכתה באליפות ה-11 של המועדון.

עונה לאחר מכן הגיעה אינטר לגמר גביע אירופה אחרי שהדיחה את א.א.ק. אתונה, בורוסיה מנשנגלדבך, סטנדרד ליאז' וסלטיק. בגמר ברוטרדאם פגשה את אייאקס של המאמן רינוס מיכלס והכוכב יוהאן קרויף והפסידה 2-0.

ב-1977 מונה למאמן איוג'ניו ברסליני שהגיע מסמפדוריה והוביל את הקבוצה ב-1978 לזכייה בגביע האיטלקי השני בתולדותיה אחרי ניצחון 2-1 בגמר על נאפולי.

ג'ובאני טרפטוני הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות ב-1989

ב-1980 הוביל ברסליני את הקבוצה לאליפות 12 אחרי עונה צמודה עם יובנטוס, בשורות הקבוצה שיחקו אלסנדרו אלטובלי, גבריאלה אוריאלי, גראצינו ביני ואבריסטו באקלוסי. עונה לאחר מכן הגיעה אינטר לחצי גמר גביע אירופה והודחה על ידי ריאל מדריד.

ב-1982 זכתה הקבוצה בגביע האיטלקי השלישי בתולדותיה אחרי ניצחון 2-1 על טורינו בסיכום שני משחקים. בקיץ 1982 זכו שחקני הקבוצה ברגומי, אלטובלי, אוריאלי, מאריני והשוער בורדון במונדיאל עם נבחרת איטליה.

ב-18 בינואר 1984 מכר הנשיא פראיצולי את הקבוצה לארנסטו פלגריני. הנשיא החדש רכש בקיץ את כוכב נבחרת גרמניה קרל היינץ רומניגה, אחד השחקנים הטובים בעולם באותן שנים, בהשקעה גדולה, אך הקבוצה סיימה רק במקום ה-3 כשאת האליפות לוקחת ורונה המפתיעה, לראשונה בתולדותיה.

בקיץ 1986 החתים הנשיא פלגריני את המאמן המצליח ג'ובאני טרפטוני. לקראת עונת 1988-1989 רכש את צמד השחקנים הגרמניים לותר מתאוס ואנדראס ברמה, שיחד עם ג'וזפה ברגומי, ראמון דיאס, ניקולה ברטי והשוער וולטר זנגה הובילו את הקבוצה לאליפות 13 בתולדותיה. הקבוצה סיימה עם 58 נקודות (באותה תקופה ניצחון היה שווה 2 נקודות) וקבעה שיא נקודות לעונה בליגה של 18 קבוצות. למאמן טרפטוני הייתה זו האליפות השביעית בקריירה אחרי 6 אליפויות עם יובנטוס.

אינטר חוזרת למשפחת מוראטי

שנות ה-90 היו קשות ומאכזבות לקבוצה, בזמן שיריבותיה הגדולות יובנטוס ומילאן זכו בתארים באיטליה ואירופה נחלה הקבוצה כשלונות בליגה שנה אחר שנה כשהשיא השלילי מבחינתה, היה בשנת 1994 כשהקבוצה סיימה במקום ה-13, הנמוך בתולדותיה. באירופה נחלה הקבוצה הצלחה יחסית, כשזכתה בשלושה גביעי אופ"א ב-1991, 1994 ו-1998.

בשנת 1995 קנה את הקבוצה בנו של אנג'לו מוראטי - מאסימו מוראטי. מוראטי הבטיח לאוהדים הצלחות רבות והשקיע סכומי כסף אדירים במטרה לשחזר את הצלחותיו של אביו, והביא לקבוצה כוכבים כמו רוברטו קרלוס, איבן זאמורנו ורוברטו באג'יו. בנוסף, שבר את שיא ההעברות העולמי כשרכש מברצלונה את רונאלדו, השחקן הטוב בעולם באותם ימים. אך למרות ההשקעה הגדולה, שנות ה-90 נשארו העשור היחיד בו לא הצליחה הקבוצה לזכות באליפות.

לקראת עונת 1999-2000 החליט מוראטי לעשות מהפכה בקבוצה, והחתים את המאמן המצליח של יובנטוס, מרצ'לו ליפי. יחד עם ליפי יצא מוראטי למסע רכש נרחב ושבר את שיא ההעברות העולמי בפעם השנייה כשרכש מלאציו את כוכב נבחרת איטליה כריסטיאן ויירי תמורת 31 מיליון יורו. יחד עם ויירי הובאו גם השוער פרוצי, הבלם לורן בלאן הקשר ולדימיר יוגוביץ' ועוד מספר שחקנים, בהשקעה של מעל מאה מיליון דולר. בתקשורת האיטלקית הצביעו על אינטר כמועמדת הבטוחה לאליפות כשבחוד ההתקפה של הקבוצה נמצאים שניים מהכוכבים הגדולים בעולם ויירי ורונאלדו שזכו לכינוי "החוד האטומי", אך הקבוצה נכשלה שוב כשויירי ורונאלדו זוכים לשחק יחדיו מספר מועט של משחקים עקב פציעתו הקשה של רונאלדו ולבסוף סיימה רק במקום הרביעי.

כריסטיאן ויירי שחקן הרכש היקר בתולדות הקבוצה

בתחילת עונת 2000-2001 הודחה אינטר במפתיע ממוקדמות ליגת האלופות על ידי הלסינגבורג. כתוצאה מכך, פוטר המאמן ליפי ובמקומו מונה מרקו טארדלי. בסיום העונה פוטר גם טארדלי, לאחר שהקבוצה סיימה במקום החמישי ומחוץ לליגת האלופות.

לקראת עונת 2001-2002 מונה הקטור קופר למאמן הקבוצה. אינטר הובילה את הטבלה מרבית העונה כשלקראת סופה חזר רונאלדו לשחק אחרי שנתיים של פציעות קשות, והגיעה למחזור האחרון ב-5 במאי, לאולמפיקו שברומא, למשחק מול לאציו. אינטר הייתה זקוקה לניצחון כדי להבטיח אליפות מספר 14, וראשונה לאחר 13 שנה, אך הפסידה 4-2 במשחק ויובנטוס זכתה בתואר.

עונה לאחר מכן נמכר רונאלדו הכוכב הגדול של הקבוצה לריאל מדריד לאחר שדרש לעזוב עקב חילוקי דעות עם המאמן קופר ובמקומו נקנה מלאציו הרנן קרספו. בליגה סיימה הקבוצה במקום השני ובליגת האלופות הגיעה לחצי הגמר, שם הודחה על ידי יריבתה העירונית, מילאן.

בתחילת עונת 2003-2004, פוטר קופר מהקבוצה בעקבות שורה של הפסדים בליגה, ובמקומו מונה עד לסוף העונה אלברטו זאקרוני. באמצע אותה עונה החליט הבעלים מוראטי למוד האכזבות, לפרוש מניהול הקבוצה ומינה את שחקן העבר האגדי פאקטי לנשיא הקבוצה. בסוף אותה עונה פוטר זאקרוני.

תקופת רוברטו מאנצ'יני

לקראת עונת 2004-2005 מונה רוברטו מאנצ'יני למאמן הקבוצה. מאנצ'יני הביא לקבוצה את אסטבן קמביאסו, חואן ורון ועוד מספר שחקנים ויחד איתם זכתה הקבוצה בגביע איטליה הרביעי של המועדון. בליגה סיימה אינטר במקום השלישי, ובליגת האלופות הודחה ברבע הגמר על ידי יריבתה העירונית מילאן, כשאת המשחק השני של רבע הגמר פוצצו אוהדי אינטר.

ג'אצ'ינטו פאקטי מספר חולצתו יצא משימוש ב-2006 כאות הוקרה.

בעונת 2005-2006 זכתה אינטר פעם נוספת בגביע האיטלקי, החמישי של המועדון וסיימה שלישית בליגה. בסוף אותה עונה התפוצצה באיטליה פרשת השחיתות הגדולה (קאלצ'יופולי), שבה יובנטוס שזכתה באליפות, הואשמה בשיבוץ שופטים הנוטים לטובתה. יובנטוס נענשה בהורדת ליגה ובית המשפט החליט שתואר האליפות שזכתה בו, יוענק לאינטר שסיימה שלישית, מכיוון שגם מילאן שסיימה שנייה נמצאה אשמה בפרשה.

במונדיאל 2006 מרקו מטראצי היה הנציג היחיד של אינטר בנבחרת איטליה שזכתה בטורניר.

בספטמבר 2006 הלך לעולמו הנשיא פאקטי לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן ומוראטי חזר לכהן כנשיא, כהוקרה על פועלו של פאקטי כשחקן, קפטן ונשיא במועדון הוציאה אינטר משימוש את המספר 3 מספר חולצתו של פאקטי בכל הקריירה הארוכה כשחקן במועדון.

לקראת עונת 2006-2007 הביא מאנצ'יני לקבוצה את פטריק ויירה, הרנן קרספו, מאייקון וזלאטן איברהימוביץ'. עונה זאת הייתה מוצלחת במיוחד מבחינת אינטר, כשבליגה ניצחה 17 משחקים רצופים (שיא אירופי), ניצחה 30 משחקים, שברה את שיא הנקודות לעונה עם 97 נקודות וזכתה באליפות ה-15 של המועדון וראשונה (על המגרש) מ-1989. בליגת האלופות הודחה הקבוצה בשמינית הגמר על ידי ולנסיה.

בעונת 2007-2008, שנת המאה של המועדון, זכתה אינטר באליפות ה-16 בתולדותיה, אחרי תחרות צמודה מצידה של רומא. אינטר זכתה באליפות רק במחזור האחרון, כשניצחה את פארמה 2-0 מצמד של איברהימוביץ'. בליגת האלופות נכשלה הקבוצה שוב, והודחה בשמינית הגמר על ידי ליברפול. בסוף אותה עונה פוטר מאנצ'יני למרות האליפות, בגלל הכישלון באירופה.

תקופת מוריניו והטרבל

אחרי פיטורי מאנצ'יני החתימה אינטר את ז'וזה מוריניו הפורטוגלי המצליח למאמן כשבפניו הוצבה מטרה ברורה, הצלחה בליגת האלופות. בעונתו הראשונה של מוריניו 2008-2009, זכתה אינטר באליפות רביעית ברציפות וה-17 בתולדות המועדון. בנוסף, זכתה בסופר קאפ האיטלקי הרביעי שלה אחרי ניצחון על רומא, אך באירופה נכשלה כששוב הודחה בשמינית הגמר על ידי מנצ'סטר יונייטד. בגביע האיטלקי אחרי ארבעה גמרים רצופים הודחה הקבוצה בחצי הגמר על ידי סמפדוריה.

דייגו מיליטו מלך השערים של הקבוצה בעונת הטרבל

בקיץ 2009 יצאו אינטר ומוריניו למסע רכש וקנו את דייגו מיליטו וטיאגו מוטה מגנואה, את הבלם לוסיו מבאיירן מינכן ואת וסלי סניידר מריאל מדריד. בעסקה הגדולה של אותו קיץ נמכר לברצלונה זלאטן איברהימוביץ', הכוכב הגדול של הקבוצה באליפויות האחרונות, ותמורתו הגיע סמואל אטו, החלוץ המוביל של ברצלונה. עם שחקני הרכש החדשים בשילוב השחקנים הוותיקים כמו זאנטי, קמביאסו, מייקון, סטנקוביץ', סמואל, מטראצי והשוער סזאר הוביל מוריניו את אינטר לעונה הגדולה בהיסטוריה של הקבוצה ושל קבוצה איטלקית בכלל.

אינטר זכתה באליפות 18 וחמישית ברציפות (השוותה את השיא של טורינו ויובנטוס) אחרי תחרות צמודה מול רומא, כשהתואר מובטח רק במחזור האחרון, בניצחון על סיינה 1-0 משער של דייגו מיליטו שכבש 22 שערים בליגה בעונתו הראשונה בקבוצה.
אינטר זכתה גם בגביע האיטלקי כשניצחה בגמר את רומא במגרשה הביתי 1-0, שוב משער של מיליטו.

בליגת האלופות החלה אינטר את העונה בצליעה וסיימה את שלב הבתים שנייה אחרי ברצלונה, ובשמינית הגמר הוגרלה מול צ'לסי שנחשבה לפייבוריטית במפגש, אך הדיחה אותה בזכות שני ניצחונות 2-1 במילאנו ו-1-0 בלונדון. ברבע הגמר חלפה על פני צסק"א מוסקבה בזכות שני ניצחונות של 1-0 בבית ובחוץ. בחצי הגמר פגשה אינטר את ברצלונה החזקה שנחשבה למעומדת בטוחה לזכייה במפעל. במשחק הראשון במילאנו, ניצחה אינטר 3-1 במשחק מרשים, כשחזרה מפיגור 1-0 וכעבור שבוע בגומלין הפסידה 1-0 ועלתה לגמר ליגת האלופות אחרי 38 שנה. משחק הגמר שנערך ב-22 במאי באצטדיון סנטיאגו ברנבאו במדריד, פגשה אינטר את אלופת גרמניה באיירן מינכן, ניצחה 2-0 מצמד שערים של דייגו מיליטו וזכתה בגביע אירופה לאלופות שלישי בתולדותיה 45 שנה אחרי זכייתה האחרונה ב-1965. בכך השלימה אינטר טרבל, והייתה לקבוצה האיטלקית הראשונה שעושה זאת.

ז'וזה מוריניו הוביל את הקבוצה לטרבל ב-2010

מוריניו הפך למאמן השלישי בהיסטוריה של גביע האלופות שזוכה בתואר עם שתי קבוצות שונות אחרי שזכה ב-2004 עם פורטו. דייגו מיליטו שסיים כמלך השערים של הקבוצה עם 30 שערים בכל המסגרות זכה בתואר השחקן המצטיין של ליגת האלופות לשנת 2010, יחד איתו בנבחרת העונה של ליגת האלופות היו וסלי סניידר, מאייקון, לוסיו והשוער סזאר.

ירידה אחרי הטרבל

אחרי הגמר התפטר מוריניו שעמד במשימה לשמה בא וחתם בריאל מדריד. לאחר עזיבת מוריניו החתימה אינטר לשנתיים את רפא בניטס הספרדי שפוטר מליברפול. תחת בניטס החלה אינטר את עונת 2010-2011 עם זכייה בסופרקאפ האיטלקי ה-5 של המועדון, אך הפסידה את הסופר קאפ האירופי לאתלטיקו מדריד. בליגה, שורה של תוצאות מאכזבות ערערו את מעמדו של בניטס. בחודש דצמבר זכתה אינטר באליפות העולם לקבוצות אחרי ניצחון 3-0 בגמר על אלופת אפריקה מזמבה, ובכך השלימה תואר חמישי לשנת 2010. הזכייה באליפות העולם לא הספיקה לבניטס שפוטר מהקבוצה ובמקומו מונה לאונרדו הברזילאי שחתם על חוזה עד יוני 2012. תחת לאונרדו התגברה הקבוצה על פתיחת העונה החלשה והצליחה לחזור למאבק האליפות אך סיימה במקום השני והפסידה את התואר למילאן אחרי חמש זכיות רצופות. בליגת האלופות הדיחה אינטר את באיירן מינכן בשמינית הגמר אחרי שהפסידה במשחק הראשון במילאנו 1-0 והצליחה להפוך את התוצאה במינכן כשניצחה 3-2 ועלתה לרבע הגמר, בכך הייתה אינטר לקבוצה השנייה בהיסטוריה של ליגת האלופות שהצליחה לעבור שלב אחרי שהפסידה בבית במשחק הראשון, ברבע הגמר הודחה הקבוצה על ידי שאלקה 04. במאי 2011 זכתה הקבוצה בגביע האיטלקי השביעי שלה, אחרי שגברה בגמר 1-3 על פאלרמו. בכך אינטר השלימה זכייה של 15 תארים מאז עונת 04/05 והפכה לאחת הקבוצות המעוטרות בשנות האלפיים.

בחודש יוני 2011 עזב המאמן לאונרדו את הקבוצה לטובת תפקיד ניהולי בפריז סן ז'רמן ובמקומו מונה ג'אן פיירו גאספריני האיטלקי, בקיץ מכרה הקבוצה את כוכבה הגדול סמואל אטו לאנז'י מחצ'קלה תמורת 27 מיליון יורו והחתימה במקומו את צמד החלוצים מאורו סראטה מלאציו ודייגו פורלאן מאתלטיקו מדריד, בנוסף רכשה הקבוצה את הקשרים אנדראה פולי האיטלקי וריקי אלבארז הארגנטינאי, את המגן הברזילאי ג'ונתן והחלוץ הצעיר לוק קאסטניוס. המאמן החדש ניסה להנחיל שיטה חדשה במערך של שלושה בלמים ונכשל לחלוטין כשאת העונה פתחה אינטר בשלושה הפסדים רצופים דבר שלא קרה מעונת 1921-1922, בסופר קאפ האיטלקי הפסידה למילאן 2-1, במחזור הפתיחה של הליגה הפסידה 4-3 לפאלרמו ובמחזור הפתיחה של ליגת האלופות הפסידה 1-0 לטרבזונספור, במחזור השלישי הפסידה הקבוצה 3-1 לנובארה במשחק בו ערך הקפטן זאנטי את הופעתו ה-757 במדי הקבוצה והפך לשיאן ההופעות של הקבוצה בכל הזמנים. יום לאחר ההפסד לנובארה פוטר המאמן גאספריני אחרי חמישה משחקים בלבד בתפקיד מבלי שהצליח לנצח משחק בודד. במקומו מונה קלאודיו ראניירי שחתם על חוזה עד 2013.

ב-26 במרץ תשעה מחזורים לסיום העונה פוטר ראניירי מתפקידו אחרי שהקבוצה הידרדרה למקום השמיני בטבלה והצליחה לנצח רק משחק אחד מתוך עשרה משחקים בליגה והודחה בשמינית גמר ליגת האלופות על ידי מארסיי, במקום ראניירי מונה עד לסוף העונה מאמן קבוצת הנוער של המועדון אנדרה סטראמצ'יוני. את העונה שהיתה אחת הגרועות בתולדות הקבוצה סיימה אינטר במקום השישי עם 14 הפסדי ליגה ומחוץ למקומות שמובילים לליגת האלופות לראשונה אחרי עשור.

צבעי הקבוצה והסמל

הסמל

סמל הקבוצה בשנות ה-80

את סמל הקבוצה עיצב הצייר ג'ורג'יו מוג'יאני שהיה אחד ממייסדיי הקבוצה ב-1908. הסמל הורכב מעיגול בצבע שחור ובתוכו האותיות FCIM שהם ראשי התיבות של שמו המלא של המועדון בצבע לבן.

בשנת 1928 כשהמועדון אולץ על ידי השלטון הפאשיסטי של מוסוליני להחליף את שמו ואת צבעיו שונה גם סמל המועדון לעיגול ובמרכזו הסמל הפאשיסטי פסקס וראש של אריה, בצידו הימני של העיגול הסמל של העיר מילאנו מגן עם צלב אדום על רקע לבן ובצידו השמאלי "האיל ביסצ'ונה" (Biscione ), נחש אגדי שהיה הסמל על שלט האצולה של בית ספורצה ששלטו בדוכסות מילאנו במאה ה-15 ומהווה גם סמל של העיר.

בשנת 1931 שונה הסמל לצורת יהלום ובתוכו כדורגל על רקע פסים בכחול שחור וזהב, ומסביב ליהלום נכתב "Associazione Sportiva Ambrosiana Inter" שמו המלא של המועדון בתקופת השלטון הפאשיסטי. בתום מלחמת העולם השנייה ב-1945 חזר המועדון לשמו המקורי ולצבעיו וגם הסמל חזר לעיגול המקורי עם האותיות המרכיבות את השם.

בשנת 1966 נוסף לסמל כוכב מוזהב מעל העיגול עקב זכייתה של אינטר באליפות איטליה העשירית.

בתחילת שנות ה-80 החליטו באינטר להתחבר למקורות העיר מילאנו וסמל חדש נקבע ולמרכזו חזר "האיל ביסצ'ונה" הנחש האגדי ("איל ביסצ'ונה" הוא גם הסמל של הקורבה נורד האולטראס של הקבוצה), מאחורי הנחש צוירו באלכסון שני פסים בצבעי הכחול והשחור ומעל ראשו הכוכב המוזהב.

בתחילת שנות ה-90 הוחלט לחזור לסמל העגול המסורתי, ארבע האותיות המרכיבות את השם וכוכב הזהב נקבעו בפנים העיגול, מסביבם מעגלים בשחור וכחול והכיתוב אינטר בחלק העליון ושנת ההקמה 1908 בתחתון. בשנת 2008 שנת המאה להיווסדו של המועדון שונה הסמל פעם נוספת כשהפעם העיגול נצבע בזהב עם מעגלים בכחול ושחור סביבו, האותיות נצבעו בלבן והכוכב המוזהב חזר אל מעל העיגול.

דגל העיר מילאנו, צבעי הקבוצה בימי שלטון מוסוליני

הצבעים

מאז היווסדה ב-1908 לבשה אינטר חולצת פסים בצבעי כחול ושחור, השחור נבחר לייצג את הלילה והכחול נבחר לייצג את השמיים. מלבד תקופת שלטון מוסוליני, שבה נקראה הקבוצה אמברוסיאנה והמועדון אולץ לשנות את צבעיו לאדום ולבן כצבעי הדגל של מילאנו, לבשה הקבוצה בכל שנות קיומה את חולצת הפסים בכחול שחור, מה שהוביל לכינויה - הנראצורי (שחורים כחולים באיטלקית). ב-2008, שנת המאה של המועדון לבשה אינטר במשחקי החוץ חולצה לבנה עם צלב אדום כמחווה לחולצה של אמברוסיאנה בשנות ה-30.

את מדי הקבוצה מייצרת חברת נייקי איתה קשורה הקבוצה בחוזה עד שנת 2018. נותן החסות הראשי של הקבוצה היא חברת הצמיגים האיטלקית פיראלי שבעליה מרקו פרוברה הוא בעל מניות בקבוצה.

המנון

במשך השנים נכתבו לקבוצה מספר המנונים. בשנות ה-70 ההמנון היה "I Tifosisimi" שהיה המנון האוהדים הלא רשמי. במרץ 1984 נכתב המנון חדש בשם "Cuore Nerazzurro" (לב כחול שחור) שבוצע על ידי להקת הזיקיות האיטלקית.

בשנת 2002 נכתב ההמנון הרשמי של הקבוצהכמחווה לפיפינו פריסקו סגן הנשיא של אינטר במשך 38 שנה שהלך לעולמו בשנת 2001. השיר שנקרא "C'è solo l'Inter" (רק אינטר) נכתב על ידי המוזיקאי האיטלקי אליו ובוצע על ידי הזמר המצליח גראצינו רומני, השיר יצא כסינגל לחנויות וכל ההכנסות ממכירותיו נתרמו לפעילות הומניטרית.

בשנת 2003 נכתב המנון נוסף בשם "Pazza Inter" על ידי פאולו בארילרי ודינו סטיוארט, השיר בוצע על ידי שחקני הקבוצה וצולם לו וידאו קליפ שהפך ללהיט בקרב אוהדי הקבוצה, בשנת 2007 כחלק מחגיגות האליפות ה-15 של המועדון חידשו שחקני הקבוצה את "Pazza Inter" וצולם לו וידאו קליפ חדש. לפני משחקי הקבוצה בסן סירו מתנגנים "C'è solo l'Inter" ו"Pazza Inter" זה אחר זה.

אצטדיון

ערך מורחב – סן סירו

אצטדיונה של הקבוצה הוא אצטדיון ג'וזפה מאצה, המוכר יותר בתור אצטדיון סן סירו, והיא חולקת אותו עם יריבתה העירונית מילאן. האצטדיון נבנה בשנת 1926

אצטדיון הסן סירו

ברובע המילאנזי סן סירו, מה שנתן לו את שמו המקורי, ב-1979 שונה שמו באופן רשמי ל"ג'וזפה מאצה" על שמו של כוכב אינטר בשנות ה-30 ששיחק גם שנתיים במילאן ונפטר באותה שנה.

המשחק הראשון באצטדיון נערך ב-19 בספטמבר 1926, בין אינטר לבין מילאן לעיני כ-35,000 צופים (3-6 לאינטר בסיום). במשך השנים עבר האצטדיון מספר פעמים שיפוצים והפעם האחרונה הייתה כשאיטליה נבחרה לארח את מונדיאל 1990 אז נבנתה טבעת שלישית והוגדל מספר המושבים. תכולתו של האצטדיון היום היא 82,995 מקומות ישיבה.

לסן סירו דירוג של חמישה כוכבים לפי דירוג האצטדיונים של אופ"א.

הסן סירו נמצא בבעלות עיריית מילאנו ובעתיד אינטר מתכננת לבנות אצטדיון חדש שיהיה בבעלותה.

אוהדי הקבוצה

ממחקר שערך מכון המחקר נילסן בחודשים יוני-יולי 2008 עולה, כי אינטר נמצאת במקום השני במספר אוהדיה באיטליה עם שישה מיליון אוהדים, כשלפניה נמצאת יובנטוס עם מספר האוהדים הגדול ביותר ואחריה נמצאות מילאן, רומא, לאציו ונאפולי.

אינטר היא אחת הקבוצות האהודות בעולם,וממחקר שפורסם בספטמבר 2010 על ידי החברה הגרמנית "Sport+Markt" עולה שלקבוצה יש 17 וחצי מיליון אוהדים ברחבי אירופה והיא מדורגת שמינית במספר אוהדיה ביבשת. לקבוצה יש אוהדים רבים גם בדרום אמריקה ואסיה בעיקר בסין (בה מספר האוהדים של אינטר מוערך ב-85 מיליון ) ואינדונזיה.

לאינטר יש מועדוני אוהדים רשמיים בכל רחבי העולם ונציגים מהמועדון שומרים איתם על קשר רציף.

ארגוני האוהדים

האולטראס של הקבוצה יושבים במשחקי הבית מאחורי השער הצפוני בטבעת השנייה באצטדיון הסן סירו ומלווים את הקבוצה לכל משחקי החוץ באיטליה ואירופה. אוהדים אלה מוכרים תחת השם הכולל קורבה נורד (היציע המעוקל הצפוני, באיטלקית), המאגד את כל ארגוני האולטראס של הקבוצה תחת שם אחד.

הארגונים המרכזיים בקורבה נורד הם:

• בויס סאן - נוסד ב-1969 והוא הארגון הוותיק והגדול ביותר בקורבה נורד.
  

  

  האולטראס של אינטר בגמר ליגת האלופות 2010
• אולטראס אינטר - נוסד ב-1975. נקרא בעבר פוראבר אולטראס.
• מילאנו נראצורה - נוסד ב-1977.
• בויס סז. רומא - נוסד ב-1979, שלוחה של ארגון הביוס בעיר רומא.
• ויקינג אינטר - נוסד ב-1984.
• בריאנזה אלקוליקה - נוסד ב-1985.
• אירידוצ'יבילי - נוסד ב-1988. הארגון הקיצוני ביותר, ידוע בדעותיו הפאשיסטיות.

בנוסף לארגונים הגדולים ישנם עוד מספר ארגונים קטנים כמו המונקיס, הבולדוגס, הדרגונס ועוד.

האולטראס של אינטר הם מהוותיקים והגדולים באיטליה ואירופה.

בתחילת שנות ה-2000, התקופה הקשה של המועדון, נקשר שמם של האולטראס במספר אירועים אלימים שבוצעו כמחאה על התנהלות הקבוצה.

• בדצמבר 2000 זרקו האוהדים בקבוק תבערה על אוטובוס הקבוצה אחרי תבוסה במשחק מול פארמה.
• במאי 2001 השליכו האוהדים קטנוע מהקומה השנייה ביציע הצפוני (קורבה נורד), אחרי תבוסה בדרבי.
• בפברואר 2004 זרקו האוהדים בקבוק תבערה על מסעדתו של כריסטיאן ויירי שחקן הקבוצה, שלטענתם לא השקיע מספיק באימונים ולא הביע נאמנות.
• באפריל 2005 גרמו האוהדים לפיצוץ משחק הדרבי נגד מילאן בליגת האלופות, כשהשליכו אבוקות ורימוני עשן לעבר המגרש ופצעו את דידה שוער מילאן.

לאולטראס של אינטר יריבות גדולה עם אוהדי מילאן, יובנטוס, רומא, נאפולי ואטלנטה. הם מקיימים קשרים טובים עם אוהדי לאציו, וארזה, ליברפול וולנסיה.

יריבויות

דרבי דלה מדונינה

ערך מורחב – הדרבי של מילאנו

האולטראס של אינטר במהלך הדרבי של מילאנו

דרבי דלה מדונינה, הוא המשחק בין שתי הקבוצות הגדולות מהעיר מילאנו: אינטר ומילאן. מילאן נוסדה ב-1899 ואינטר נוסדה ב-1908 על ידי פורשים ממילאן עקב מחלוקת גדולה, כך שהיריבות הגדולה והשנאה בין המועדונים נוצרה כבר מיום היוסדה של אינטר.

היריבות בין שתי הקבוצות קשורה להבדלי המעמדות בחברה המילאנזית בחצי הראשון של המאה ה-20, באותן שנים נחשבו אוהדי אינטר לבני המעמד הבינוני גבוה בעיר ואוהדי מילאן נהגו להקניט אותם ולכנותם בשם baùscia (רברבן באיטלקית) מנגד נחשבו אוהדי מילאן לבני מעמד הפועלים, ואוהדי אינטר נהגו לכנותם בצורה מזלזלת בשם casciavìt (מברג באיטלקית) כדי לציין את היותם פועלים קשי יום. כיום הבדלי המעמדות כבר לא קיימים אך מבחינה פוליטית אוהדי אינטר נוטים לצד הימני של המפה הפוליטית ואוהדי מילאן נוטים יותר שמאלה.

במשך השנים, בעיקר בשנות ה-70 ו-80, התרחשו מספר אירועים אלימים בין שני מחנות האוהדים, ובשנים האחרונות זכור הדרבי ברבע הגמר של ליגת האלופות, שבמהלכו השליכו אוהדי אינטר למגרש חזיזים, אבוקות ורימוני עשן וגרמו לפיצוץ המשחק.

שתי הקבוצות נחשבות לשתיים מהקבוצות הגדולות באירופה והדרבי ביניהן הוא הדרבי היחיד באירופה שבו משחקות שתי אלופות אירופה לשעבר.

הכינוי "דרבי דלה מדונינה" הוא על-שם הפסל המפורסם של המדונה בדואומו די מילאנו.
הדרבי המילאנזי נחשב לאחד המשחקים הנצפים בעולם ומושך לאצטדיון אוהדי כדורגל מכל רחבי העולם.‏

הדרבי של איטליה

הדרבי של איטליה הוא המשחק בין אינטר ליובנטוס, את המונח הדרבי של איטליה טבע לראשונה העיתונאי האיטלקי ג'יאני בררה בשנת 1967 כדי לציין את היריבות הגדולה בין שני המועדונים למרות שהם לא מאותה עיר.

זלאטן איברהימוביץ' עבר מיובנטוס לאינטר בקיץ 2006

שורשי היריבות בין אינטר ליובנטוס הם בכך ששתי הקבוצות נחשבו למרכזיות בתחרות על האליפות ועד לשנת 2006 היו לשני המועדונים היחידים באיטליה שמעולם לא ירדו לליגה השנייה.

היריבות והשנאה הגדולה בין שני המועדונים התעצמה לאחר שבקיץ 2006 התפוצצה באיטליה פרשת הקאלצ'יופולי שבה יובנטוס נמצאה אשמה בשיבוץ שופטים לטובתה והוענשה בירידה לליגה השנייה לראשונה בתולדותיה ושלילת שני תארי האליפות שזכתה ב-2005 ו-2006 כשאת האליפות של 2006 החליטה ההתאחדות להעביר לאינטר. עקב ירידתה של יובנטוס לליגה השנייה בחרו מספר שחקנים בכירים לעזוב את הקבוצה ושניים מהם זלאטן איברהימוביץ' ופטריק ויירה עברו לאינטר דבר שהרתיח את אוהדי יובנטוס. מאז הפרשה מצויים שני המועדונים במאבק משפטי על גורלה של האליפות כשיובנטוס דורשת אותה חזרה ואינטר לא מוכנה לוותר.

המשחק בין הקבוצות ידוע באווירה מתוחה והאולטראס של שתי הקבוצות נוהגים לקלל ולגנות אחד את השני. במשחקבין הקבוצות ששוחק באוקטובר 2011 הרימו אוהדי אינטר שלט שלעג לאוהדי יובנטוס שנהרגו באסון הייזל בתגובה קיללו אוהדי יובנטוס את ג'אצ'ינטו פאקטי נשיא אינטר שהלך לעולמו ב-2006. אתר הכדורגל הבינלאומי "גול" בחר בדרבי של איטליה כיריבות הגדולה ביותר בעולם הכדורגל.

אינטר בתרבות הפופולרית

בתור אחת הקבוצות המצליחות והמפורסמות ביותר באיטליה הוזכרה אינטר פעמים רבות בתרבות האיטלקית.

ב-3 בינואר 1954 הייתה אינטר לקבוצה הראשונה שהופיעה בתוכנית ספורט בטלוויזיה האיטלקית שקטעים ממשחקה מול פאלרמו שודרו בתוכנית La Domenica Sportiva ביום עלייתו לאוויר של הערוץ RAI. שחקן הקבוצה ברונו בולצ'י היה השחקן הראשון שתמונתו הודפסה על קלף להדבקה בחוברת המדבקות המפורסמת Calciatori Panini. בשנת 1995 הייתה אינטר הקבוצה הראשונה באיטליה שהקימה אתר אינטרנט, אתר הקבוצה הוא אתר הספורט השני באיטליה במספר הכניסות אליו משעלה לאוויר עד שנת 2010.

בחודש מאי 2011 הייתה אינטר הקבוצה הראשונה בעולם שחולצתה הופיעה בחלל כשהאסטרונאוט האיטלקי פאולו נספולי אוהד וותיק של הקבוצה לבש את החולצה מספר 10 בעת שריחף בתוך החללית במשימה MagISStra.

בשנת 1982 שימשה אינטר רקע לסרט הקומדיה Eccezzziunale... veramente המספר על אורח חייהם המשעשעים של פרנקו אוהד אינטר, דונאטו אוהד מילאן וטירזן אוהד יובנטוס שמרבים להתווכח ביניהם מי הקבוצה הטובה באיטליה. בשנת 2006 צולם סרט המשך בשם Eccezzziunale veramente - Capitolo secondo... me. בשנת 2007 נעשה סרט תיעודי על שחקן הקבוצה האגדי שכיהן גם כנשיא ג'אצ'ינטו פאקטי, הסרט הוצג בפסטיבל הסרטים של ונציה באותה שנה.

במשך השנים הוזכרה אינטר בשירים רבים במוזיקה האיטלקית, המפורסמים שבהם הם שירו של הזמר המפורסם אדריאנו צ'לנטנו שאוהד את הקבוצה "Eravamo in 100.000" ושירו של זמר הרוק המפורסם לוצ'יאנו ליגבואה שגם הוא אוהד הקבוצה "Una vita da mediano" ("חיים של קשר") שהוקדש לגבריאלה אוריאלי כוכב הקבוצה בשנות ה-80.

קבוצת הנוער

אקדמיית הנוער של אינטר כוללת 11 קבוצות מגיל 8 ועד גיל 20 שמשחקות בליגות הלאומיות לילדים ונוער באיטליה. מתחם האימונים של האקדמיה נקרא "מרכז הספורט ע"ש ג'אצ'ינטו פאקטי" מתחם ענק שכולל מגרשי אימונים, פנימייה, בית ספר, חדרי רפואה, חדרי הלבשה ועוד, במתחם מלווים את הילדים והנערים אנשי מקצוע כמו מאמנים, מורים, פסיכולוגים ורופאים.

קבוצת הפרימוורה (עד גיל 20) של אינטר זכתה במשך השנים ב-6 אליפויות איטליה, 5 גביעי איטליה ו-5 פעמים בטורניר הבינלאומי היוקרתי טורניר ויארג'יו. בעונת 2011-2012 זכתה הפרימוורה של אינטר בטורניר הראשון של ליגת האלופות עד גיל 19 תחת המאמן אנדרה סטראמצ'יוני שבעקבות ההישג קיבל את תפקיד מאמן הקבוצה הבוגרת לאחר פיטוריו של ראניירי, מאמן הקבוצה הנוכחי הוא דניאלה ברנצאני שהחליף את סטראמצ'יוני.

במשך השנים טופחו במחלקת הנוער של אינטר שחקנים רבים שחלקם הם מגדולי השחקנים בהיסטוריה של הקבוצה כמו ג'וזפה מאצה, סנדרו מאצולה, ג'אצ'ינטו פאקטי, רוברטו בונינסנייה, גבריאלה אוריאלי, ג'וזפה ברגומי, ווולטר זנגה, בשנים האחרונות השחקן המפורסם ביותר שיצא ממחלקת הנוער של הקבוצה הוא מאריו באלוטלי.

מתחם אימונים

מרכז הספורט ע"ש אנג'לו מוראטי הידוע יותר בכינויו "לה פינטינה" הוא מתחם האימונים של אינטר.

המתחם נפתח בשנת 1962 בהוראת הנשיא אנג'לו מוראטי ששמע לעצתו של מאמן הקבוצה הלניו הררה שהקבוצה צריכה מתחם אימונים שיספק את כל צרכיה.

במתחם קיימים שלושה מגרשי אימון שאחד מהם מכורה ומשמש את הקבוצה בימי מזג האוויר סוער. במקום ישנם בריכת שחייה גדולה, ג'קוזי, שני חדרי כושר גדולים, שני חדרי פיזיותרפיה ועיסוי ושלושה חדרי הלבשה, בחלקו המרכזי של המתחם נמצא מלון ובו חדרים אישיים לשחקנים וחדרי פנאי מצוידים היטב. במקום נמצא גם משרד של הנהלת הקבוצה בו מקיימים פגישות, אולם למסיבות עיתונאים וחדר עם ציוד טכני השייך ל"אינטר צ'אנל" ערוץ המועדון.

כאשר נפתח האימון בפני הקהל הרחב, מתמלא לא פעם המתחם בכמה אלפים מאוהדי הקבוצה. מתחם האימונים נמצא בעיירה אפיאנו ג'נטילה, הסמוכה לעיר קומו ומרוחקת כ-35 ק"מ צפונית-מערבית ממילאנו.

מאמני הקבוצה שזכו בתארים

שם	לאום/מדינה	שנים בקבוצה	תארים	הערות
וירג'יליו פוסאטי	איטליה	1909-1915	אליפות איטליה ב-1910	נהרג במלחמת העולם הראשונה
נינו ראסגוטי	איטליה	1919-1922	אליפות איטליה ב-1920
ארפד וייס	הונגריה	1929-1931	אליפות איטליה ב-1930	יהודי הונגרי נספה באושוויץ בשנת 1944
ארמנדו קסטלאצי	איטליה	1936-1938	אליפות איטליה ב-1938
טוני קארגנלי	אוסטריה	1938-1940	קופה איטליה ב-1939 אליפות איטליה ב-1940
אלפרדו פוני	איטליה	1952-1955	אליפות איטליה ב-1953 ו-1954
הלניו הררה	ארגנטינה	1960-1968	אליפות איטליה ב-1963, 1965 ו- 1966 גביע אירופה לאלופות ב-1964 ו-1965 הגביע הביניבשתי ב-1964 ו-1965	המאמן המצליח בתולדות הקבוצה
ג'ובאני אינברניצי	איטליה	1970-1973	אליפות איטליה ב-1971	קפטן הקבוצה בעבר
איוג'ניו ברסליני	איטליה	1977-1982	קופה איטליה ב-1978 ו-1982 אליפות איטליה ב-1980
ג'ובאני טרפטוני	איטליה	1986-1991	אליפות איטליה ב-1989 הסופר קאפ האיטלקי ב-1989 גביע אופ"א ב-1991
ג'מפיירו מאריני	איטליה	1994	גביע אופ"א ב-1994	הגיע כמחליף באמצע העונה ועזב בסיומה
לואיג'י סימוני	איטליה	1997-1999	גביע אופ"א ב-1998
רוברטו מאנצ'יני	איטליה	2004-2008	אליפות איטליה ב-2006, 2007 ו-2008 קופה איטליה ב-2005 ו-2006 הסופר קאפ האיטלקי ב-2005 ו-2006
ז'וזה מוריניו	פורטוגל	2008-2010	אליפות איטליה ב-2009 ו-2010 קופה איטליה ב-2010 גביע אירופה לאלופות ב-2010 הסופר קאפ האיטלקי ב-2008	זכה עם הקבוצה בטרבל
רפאל בניטס	ספרד	2010	הסופר קאפ האיטלקי ב-2010 אליפות העולם לקבוצות ב-2010	פוטר בדצמבר 2010
לאונרדו	ברזיל	2011	קופה איטליה ב-2011	הגיע כמחליף באמצע העונה ועזב בסיומה

נשיאי המועדון

מאסימו מוראטי הבעלים ונשיא המועדון משנת 1995

שם	שנים כנשיא
ג'ובאני פארמידיוטי	1908-1909
אטורה סטראוס	1909-1910
קרלו דה מדיצ'י	1910-1912
אמיליו הירזל	1912-1914
לואיג'י אנסבצ'ר	1914
ג'וזפה ויסקונטי די מודורנה	1914-1919
ג'ורג'יו הולס	1919-1920
פרנצ'סקו מאורו	1920-1923
אנריקו אוליבטי	1923-1926
סנאטורה בורלאטי	1926-1929
ארנסטו טורוסיו	1929-1930
אורסטה סימונוטי	1930-1932
פרדיננדו פוזאני	1932-1942
קרלו מאסרוני	1942-1955
אנג'לו מוראטי	1955-1968
איבנואה פראיצולי	1968-1984
ארנסטו פלגריני	1984-1995
מאסימו מוראטי	1995-2004
ג'אצ'ינטו פאקטי	2004-2006
מאסימו מוראטי	2006-היום

שחקנים

סגל הקבוצה

שחקני הקבוצה בעונת 2011-2012

נכון ל-31 במרץ 2012

מס' עמדה שם 1 שוער ז'וליו סזאר 2 בלם איבן קורדובה 4 מגן חבייר זאנטי (קפטן) 5 קשר דיאן סטאנקוביץ' 6 בלם לוסיו 7 חלוץ ג'אמפאולו פאציני 9 חלוץ דייגו פורלאן 10 קשר וסלי סניידר 11 קשר ריקרדו אלבארז 12 שוער לוקה קסטלאצי 13 מגן מאייקון 14 קשר פרדי גוארין 17 קשר אנג'לו פאלומבו 18 קשר אנדראה פולי

מס' עמדה שם 19 קשר אסטבן קמביאסו 20 קשר ז'ואל אובי צ'וקומה 21 שוער פאולו אורלאנדוני 22 חלוץ דייגו מיליטו 23 בלם אנדראה ראנוקיה 25 בלם וולטר סמואל 26 בלם כריסטיאן קיבו 28 חלוץ מאורו סראטה 30 חלוץ לוק קסטאיניוס 33 מגן איברהים מאייבה 37 מגן מרקו פראוני 40 בלם ז'ואן חסוס 48 קשר לורנצו קריסטיג 55 מגן יוטו נגאטומו

שחקנים מפורסמים בעבר ובהווה

סמואל אטו

חבייר זאנטי אלבארו רקובה לואיס סוארס דניס ברגקאמפ אדריאנו דייגו סימאונה ג'וזפה מאצה רוברטו באג'ו ליאם בריידי דיאן סטאנקוביץ' אלסנדרו אלטובלי ג'וזפה ברגומי איבן זמורנו ג'אנלוקה פליוקה פול אינס חוליו קרוז טרצ'יסו בורגניק גבריאל בטיסטוטה פאביו קנבארו

דניאל פסארלה זלאטן איברהימוביץ' ג'וזפה בארזי סלבטורה סקילאצ'י אנדראס ברמה לורן בלאן סנדרו מאצולה גבריאלה אוריאלי ז'וליו סזאר איבן קורדובה פאולו סוסה רוברטו בונינסנייה כריסטיאן ויירי פרנצ'סקו טולדו וולטר סמואל סמואל אטו וסלי סניידר רוברטו קרלוס חואן סבסטיאן ורון

פטריק ויירה מאייקון יורי דז'ורקף קלרנס סידורף סינישה מיכאילוביץ' ג'אצ'ינטו פקטי יורגן קלינסמן הרנן קרספו קרל היינץ רומניגה לותר מתאוס רונאלדו מרקו מטראצי לואיש פיגו אסטבן קמביאסו וולטר זנגה דייגו מיליטו אנטוניו אנג'לילו ראמון דיאס מתיאס זאמר

לרשימה המלאה ראו כדורגלני אינטר מילאנו.

שחקני הקבוצה בנבחרות השונות

במשך השנים שיחקו באינטר מאות שחקני נבחרות מכל רחבי העולם. אינטר היא הקבוצה השנייה שסיפקה את מספר השחקנים הגדול ביותר לנבחרת איטליה עם 105 שחקנים (יובנטוס ראשונה, מילאן שלישית), 18 מהם שימשו כקפטנים של הנבחרת ובכל אחת מארבע הזכיות של הנבחרת במונדיאל היו שחקני אינטר חלק נכבד. אינטר נמצאת במקום השני מבין קבוצות העולם במספר שחקניה שזכו במונדיאל עם 20 זכיות כשלפניה יובנטוס עם 24 זכיות. בנוסף שבעה משחקניה זכו באליפות אירופה וחמישה בקופה אמריקה.

שחקנים שזכו במונדיאל

מרקו מטראצי הנציג היחיד של אינטר בזכייה של נבחרת איטליה במונדיאל 2006

שם	טורניר
ג'וזפה מאצה	מונדיאל 1934
אטיליו דה מריה	מונדיאל 1934
ארמנדו קסטלאצי	מונדיאל 1934
לואיג'י אלמנדי	מונדיאל 1934
ג'וזפה מאצה	מונדיאל 1938
פייטרו פראריס	מונדיאל 1938
הוגו לוקטאלי	מונדיאל 1938
ג'ובאני פרארי	מונדיאל 1938
רנאטו אולמי	מונדיאל 1938
ג'וזפה ברגומי	מונדיאל 1982
גבריאלה אוריאלי	מונדיאל 1982
אלסנדרו אלטובלי	מונדיאל 1982
ג'מפיירו מאריני	מונדיאל 1982
איבנו בורדון	מונדיאל 1982
לותר מתאוס	מונדיאל 1990
יורגן קלינסמן	מונדיאל 1990
אנדראס ברמה	מונדיאל 1990
יורי דז'ורקף	מונדיאל 1998
רונאלדו	מונדיאל 2002
מרקו מטראצי	מונדיאל 2006

שחקנים שזכו באליפות אירופה

מאייקון זכה עם נבחרת ברזיל בקופה אמריקה 2007

שם	טורניר
לואיס סוארס	יורו 1964
ג'אצ'ינטו פקטי	יורו 1968
סנדרו מאצולה	יורו 1968
טרצ'יסו בורגניק	יורו 1968
אנג'לו דומנגיני	יורו 1968
לורן בלאן	יורו 2000
יורגוס קראגוניס	יורו 2004

שחקנים שזכו בקופה אמריקה

שם	טורניר
רובן סוסה	קופה אמריקה 1995
רונאלדו	קופה אמריקה 1999
איבן קורדובה	קופה אמריקה 2001
אדריאנו	קופה אמריקה 2004
מאייקון	קופה אמריקה 2007

הקפטנים של הקבוצה

חבייר זאנטי קפטן הקבוצה משנת 1999

שם	שנים כקפטן
הרנסט מאנקטי	1909
וירג'יליו פוסאטי	1909-1915
ארמנו אביי	1915-1922
לאופולדו קונטי	1922-1931
ג'וזפה מאצה	1931-1940
אטיליו דה מריה	1940-1943
אלדו קמפטאלי	1943-1950
אטיליו ג'ובניני	1950-1954
ג'ינו ארמנו	1954-1956
ג'ובאני ג'אקומצי	1956-1957
ג'ובאני אינברניצי	1957-1958
אנטוניו אנג'לילו	1958-1961
ברונו בולצ'י	1961-1962
ארמנדו פיקי	1962-1967
מריו קורסו	1967-1970
סנדרו מאצולה	1970-1977
ג'אצ'ינטו פאקטי	1977-1978
גראצינו ביני	1978-1985
אלסנדרו אלטובלי	1985-1988
ג'וזפה בארזי	1988-1992
ג'וזפה ברגומי	1992-1999
חבייר זאנטי	1999-היום

תארים

תארים לאומיים

• אליפות איטליה 18:

1909/1910, 1919/1920, 1929/1930, 1937/1938, 1939/1940, 1952/1953, 1953/1954, 1962/1963, 1964/1965, 1965/1966 , 1970/1971, 1979/1980, 1988/1989, 2005/2006, 2006/2007, 2007/2008, 2008/2009, 2009/2010

• קופה איטליה 7:

1938/1939, 1977/1978, 1981/1982, 2004/2005, 2005/2006, 2009/2010, 2010/2011

• הסופר קאפ האיטלקי 5:

1988, 2005, 2006, 2008, 2010

תארים בינלאומיים

תארים אירופיים

• ליגת האלופות 3:

1963/1964, 1964/1965, 2009/2010

• גביע אופ"א 3: (שיא משותף)

1990/1991, 1993/1994, 1997/1998

תארים עולמיים

• גביע בין יבשתי 2:

1964/1965, 1965/1966

• אליפות העולם לקבוצות 1:

2010

שיאי מועדון

שיאים אישיים

שיאני ההופעות בכל המסגרות

	שם השחקן	לאום	הופעות
1	חבייר זאנטי		797
2	ג'וזפה ברגומי		756
3	ג'אצ'ינטו פאקטי		643
4	סנדרו מאצולה		565
5	ג'וזפה בארזי		559
6	מריו קורסו		502
7	וולטר זנגה		473
8	טרצ'יסו בורגניק		467
9	אלסנדרו אלטובלי		466
10	איבן קורדובה		455

הכובשים המצטיינים בכל המסגרות

	שם השחקן	לאום	שערים
1	ג'וזפה מאצה		284
2	אלסנדרו אלטובלי		209
3	רוברטו בונינסנייה		171
4	סנדרו מאצולה		158
-	לואיג'י קאבניני		158
6	בניטו לורנצי		143
7	איסטבן ניירס		133
8	כריסטיאן ויירי		123
9	ארמנו אביי		106
10	מריו קורסו		94

שיאים קבוצתיים

• עונות בסרייה א': 81 (שיא איטלקי)
• ניצחון הבית הגבוה ביותר בליגה: 9-0 נגד קאסלה בעונת 1933-1934
• ניצחון החוץ הגבוה ביותר בליגה: 6-0 נגד אודינזה בעונת 1960-1961 ונגד בולוניה בעונת 1988-1989
• מספר הניצחונות הגבוה ביותר לעונה בליגה: 30 בעונת 2006-2007 (שיא איטלקי משותף)
• רצף ניצחונות הליגה הארוך ביותר: 17 בעונת 2006-2007 (שיא אירופי)
• שיא ההבקעות לעונה בליגה: 107 בעונת 1950-1951
• שיא הנקודות לעונה בליגה: 97 בעונת 2006-2007 (שיא איטלקי)
• ניצחון הגביע הגבוה ביותר: 7-0 נגד מונטובה בעונת 1958-1959
• ניצחון הגבוה ביותר בגביע אירופה לאלופות: 6-0 נגד דינמו בוקרשט בעונת 1964-1965

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אינטר מילאנו

• האתר הרשמי של המועדון
• האתר הישראלי של המועדון

הערות שוליים

ליגת העל האיטלקית, עונת 2011/2012
אודינזה • אטלנטה • אינטר מילאנו • בולוניה • גנואה • יובנטוס • לאציו • לצ'ה • מילאן • נאפולי • נובארה • סיינה • פאלרמו • פארמה • פיורנטינה • צ'זנה • קטאניה • קייבו ורונה • קליארי • רומא