אינטרנט בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"לב" - מערכת כבלים אופטיים תת-ימיים המקשרים בין ישראל, קפריסין ואיטליה

האינטרנט בישראל הינו צירוף של מספר גופים, תשתיות ומנגנונים אשר יחד מאפשרים לצרכנים בישראל להתחבר לאתרי אינטרנט ישראלים (מקומיים) ובעזרת תשתית נוספת להתחבר אל שדרת האינטרנט העולמית. ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה אספקת שירותי האינטרנט מתבצעת עם שתי חברות שונות, שאחת מהן היא ספקית האינטרנט והשנייה מספקת את התשתית‏[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1990, הונח הכבל התת-ימי הראשון בישראל, שנקרא EMOS-1 , שמחבר את ישראל עם טורקיה , יוון ואיטליה. מאז, הונחו כבלים נוספים שמספקים תקשורת גדולה יותר בין ישראל לחו"ל.

מאז שנת 1990 קיים בישראל חיבור פס רחב לאינטרנט באמצעות טכנולוגיית ADSL. אבל רק בשנת 2000 הוא נכנס לשימוש ללקוחות ביתיים.

עד שנת 1997 , רוב תעבורת האינטרנט המקומית בישראל, הייתה מנותבת באופן ישיר באמצעות הרשת האקדמית באוניברסיטאות המופעלת על ידי מחב"א. ומאז שנת 1997, כל נושא ניתוב תעבורת האינטרנט עבר לאחריות איגוד האינטרנט הישראלי שהקים את מחלף האינטרנט IIX לצורך כך, שהוא נתב המחבר בין ספקיות הגישה השונות, על מנת ליצור צומת חיבור לרשתות השונות בתוך ישראל ולמנוע מעבר תעבורת אינטרנט בין רשתות ישראליות דרך נתבים מחו"ל ושדרכו רוב תעבורת האינטרנט המקומית מנותבת.

בשנת 2001, תוקן חוק התקשורת בישראל על מנת לאפשר תחרות בישראל וגלישה באינטרנט באמצעות תשתית הכבלים, בנוסף לתשתית ADSL הקיימת‏[2].

החל משנת 2001, פרושה בישראל תשתית תקשורת של סיבים אופטיים בשם IC -1, בין ערים מרכזיות ואזורי תעשייה. תשתית זו הוקמה על ידי מד נאוטילוס ומאז שנת 2005 בבעלות חברת פרטנר[3]. אליה מחוברים ספקי גישה לאינטרנט וגופים שונים. רשת זו כוללת כבל תת-ימי המחבר ערים לאורך מישור החוף בין נהריה לאשקלון.

בשנת 2001 מד נאוטילוס פרסה בין ישראל לאירופה וארצות הברית צמד כבלים תת-ימיים אשר דרכם מועברת כל תעבורת האינטרנט של מדינת ישראל, מכיוון שלישראל אין חיבור כבלים יבשתי להעברת תעבורת האינטרנט דרך המדינות הסמוכות לה, מסיבות פוליטיות.

בשנת 2011 אושר תיקון לחוק התקשורת, לפיו הוקטנו משמעותית קנסות היציאה ללקוחות שמעוניינים להתנייד בין חברות שונות, מה שהביא לכך שגברה התחרות בענף זה והביאה לירידה משמעותית במחירים בענף‏[4]. במאי 2012 אושרה רפורמה נוספת בשוק האינטרנט על ידי שר התקשורת משה כחלון, שמטרתה העיקרית היא שבירת הדואופול של בזק והוט ופתיחת התחרות בשוק לחברות נוספות‏[5].

עד שנת 2012 חברת "מד נאוטילוס" שלטה באופן בלעדי על תעבורת האינטרנט בישראל‏[6], בשנת 2012 הניחה בזק בינלאומי כבל תת-ימי נוסף בין ישראל לאיטליה ובכך הפכה לספקית הראשונה שמחזיקה בבעלות על כבל כזה‏[7].

בשנת 2014 השיקה חברת החשמל תשתית אינטרנט נוספת בישראל, שמבוססת על סיבים אופטיים, לצורך כך היא הקימה את חברת Unlimited שתספק אינטרנט בתשתית זו‏[8].

ספקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספקי תשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספקי תשתיות מספקים את הקשר בין מחשב הלקוח ובין השרת של ספק הגישה לאינטרנט. בישראל קיימים שלושה ספקי תשתיות והם:

בנוסף, קיימת תשתית אינטרנט סלולרית לכל אחת מספקיות התקשורת סלולרית בישראל המתבססות על תשתיות יבשתיות שונות - פלאפון תקשורת, סלקום, פרטנר תקשורת, הוט מובייל, גולן טלקום.

ספקי גישה לאינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות החיבורים הקוויים לאינטרנט, למאה תושבים‏[10]

נכון לאפריל 2013 ישנם בישראל 45 גופים בעלי רישיון ספק שירותי אינטרנט[11]. על פי נתוני איגוד האינטרנט הישראלי לגבי מחלף ה-IIX לאפריל 2012‏[12], הספקים הגדולים (רוחב פס מעל 10Gb/s) לפי סדר כרונולוגי בחיבור לרשת:

גופים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד התקשורת הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משרד התקשורת

משרד התקשורת הינו משרד ממשלתי אשר אחראי על כלל תחומי התקשורת בישראל, בכללם עיתונות, טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, טלפון, ודואר. בתחומי אחריותו של המשרד בנושאי האינטרנט: קביעת מדיניות התקשורת, פיתוח תשתית התקשורת, רישוי ופיקוח על ספקים של שירותי תקשורת, מדיניות בקרה וקביעת תעריפים לשירותי התקשורת השונים, ניהול משק התדרים, ניהול פרויקט ממשל זמין, ועוד.

איגוד האינטרנט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איגוד האינטרנט הישראלי

איגוד האינטרנט הינו גוף שהוקם בשנת 1994, כגוף בלתי תלוי, במטרה לקדם את האינטרנט והטמעתו בישראל כתשתית טכנולוגית, מחקרית, חינוכית, חברתית ועסקית. האיגוד מנוהל על ידי שבעה חברי הנהלה, הפועלים בהתנדבות. במסגרת זו, פועל האיגוד לפיתוח ולקידום שירותי תשתית חיוניים לקיומו של האינטרנט בישראל, לצמצום הפער הדיגיטלי בישראל ולייצוג ישראל במסגרות בינלאומיות בעלות חשיבות לקביעת עתיד האינטרנט. האיגוד גם אחראי בישראל על רישום שמות המתחם (Domain) המסתימות בסיומת הלאומית של ישראל (.il). והוא הבעלים של מחלף האינטרנט IIX, שדרכו רוב תעבורת האינטרנט המקומית מנותבת. בנוסף, האיגוד מעורב בנושאים נוספים שקשורים לתחום, כגון נגישות באינטרנט לאנשים בעלי מוגבלויות, קידום השימוש בקוד הפתוח וגיבוש הסדרים למניעת פגיעה בקטינים ברשת.

סטטיסטיקות לגבי שימוש באינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוז האוכלוסייה המשתמש באינטרנט‏[13]

בישראל, 67% מהאוכלוסייה שמעל גיל 20 משתמשת באינטרנט. השימושים הנפוצים הם חיפוש מידע (95%), ודואר אלקטרוני (85%). יותר מ-80% העידו על עצמם שהם שולטים במידה רבה בפעולות אלו‏[14]. בשנת 2011 ישראל הייתה במקום ה-13 בעולם בכמות הטלפונים הסלולריים עם אינטרנט מהיר (62.2 לכל 100 תושבים)‏[15]

אתרי התוכן הגדולים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מדד אלקסה[16], האתרים הישראליים הנצפים ביותר הם:

  1. ynet - אתר חדשות בבעלות ידיעות אחרונות. נחשב לגדול בישראל במספר גולשיו ובהיקף תכניו. האתרים מכסים, באמצעות מערכת כתבים ועורכים עצמאית, את כל תחומי הכיסוי האופיניים לכלי התקשורת הארציים (כגון חדשות, כלכלה, ספורט ותרבות), ועשירים גם בתכנים נלווים (מאגרי מידע, מדריכים וכתבות) וכן בקהילות של פורומים
  2. פאנט - אתר חדשות ופורטל תכנים בשפה הערבית
  3. וואלה! - פורטל ותיק וגדול המבוסס על אינדקס אתרים נרחב, וכולל גם שירותי אינטרנט מגוונים (כגון דואר מבוסס רשת), קהילות ותכנים במגוון נרחב (המתבססים בעיקר על מקורות משותפי תוכן)
  4. Mako - אתר תוכן מבית קשת
  5. יד2 - אתר מכירות מיד שנייה
  6. zap - אתר להשוואת מחירים
  7. כלכליסט - אתר חדשות כלכלה מבית ידיעות אחרונות
  8. גלובס - אתר חדשות כלכלה
  9. TheMarker - אתר חדשות כלכלה מבית הארץ
  10. תפוז אנשים - פורטל אינטרנט, בעל מספר קהילות/פורומים גדול ביותר.

אתרים בולטים מהעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מדד אלקסה[16], האתרים הבינלאומיים הנצפים ביותר בישראל הם:

  1. גוגל ישראל - מנוע החיפוש הנפוץ בעולם
  2. facebook - רשת חברתית
  3. Youtube - אתר סרטוני וידאו
  4. LinkedIn - רשת חברתית בעלת אופי מקצועי
  5. ויקיפדיה - אנציקלופדיה אינטרנטית
  6. יאהו! - פורטל אינטרנט
  7. eBay - הוא אתר מכירות פומביות וישירות באינטרנט, המוכרים הם אנשים פרטיים ועסקים קטנים.
  8. אמזון - היא חברת מסחר אלקטרוני אמריקנית, שמוכרת ספרים, דיסקים, סרטים ועוד
  9. AliExpress - אתר קניות מוצרים מסין
  10. Outbrain.com - מפתחת מנוע הדירוגים והמלצות לקריאת תכנים באינטרנט

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הדר חורש, בזק: "נחכיר תשתיות למתחרים - רק אם יבוטלו ספקי האינטרנט", באתר nrg‏, 30 באוגוסט 2010
  2. ^ חוק התקשורת  (בזק  ושידורים) באתר משרד התקשורת
  3. ^ גיא הדס, ‏פרטנר רוכשת את תשתית IC-1 תמורת 18 מיליון דולר במזומן, באתר גלובס, 5 בספטמבר 2005
  4. ^ מירב קריסטל, סוף לקנסות היציאה המנופחים בחברות התקשורת, באתר ynet‏, 4 באוגוסט 2011
  5. ^ גד פרץ, גלובס, ‏רפורמת האינטרנט של כחלון מתחילה: "נמנע טרטור הצרכן", באתר ‏mako‏‏, ‏2 במאי 2012‏
  6. ^ גילעד נס, הממונה על ההגבלים העסקיים: מד נאוטילוס היא מונופול, באתר כלכליסט, 11 באוקטובר 2011
  7. ^ גד פרץ, ‏מחירי האינטרנט יירדו? הכבל התת-ימי של בזק בינלאומי מסחרי, באתר גלובס, 5 בינואר 2012
  8. ^ אסף גולן, הושקה UNLIMITED חברת תקשורת חדשה בארץ, באתר nrg‏, 22 במאי 2014
  9. ^ אלי ציפורי, ‏החשבון של בזק, באתר גלובס, 9 במאי 2014
  10. ^ הנתונים עד 2008 הם על-פי: Fixed Internet subscriptions , באתר ITU (באנגלית). הנתונים משנת 2009 הם עבור אינטרנט מהיר בלבד ועל פי: OECD Broadband statistics, באתר OECD (באנגלית)
  11. ^ בעלי רישיון מיוחד למתן שירותי גישה לאינטרנט, באתר משרד התקשורת
  12. ^ לקוחות ה-IIX, באתר איגוד האינטרנט הישראלי
  13. ^ מקור: Percentage of Individuals using the Internet , באתר ITU (באנגלית)
  14. ^ לקט נתונים מתוך הסקר החברתי 2010 : שימוש במחשב ובאינטרנט, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  15. ^ The World in 2011: ICT Facts and Figures, באתר ITU (באנגלית)
  16. ^ 16.0 16.1 Top Sites in Israel, באתר אלקסה (באנגלית)